הוא היה סוחר שוורים ותיק. זה היה שוק יציב למדיי, שלא הושפע כל-כך מתנודות המחירים במסחר הכללי. תמיד עלה בידו לקנות בזול ולמכור ביוקר, ומזה התפרנס בשפע.
פעם אחת, לאחר שחזר מיריד גדול ועמו מטען נכבד של שוורים, גילה כי מחירי השוורים ירדו מאוד. מיום ליום ירדו המחירים, והסוחר עקב אחר הנעשה בדאגה רבה. מה יעשה בשוורים הרבים שברשותו? הלוא אם ימכרם עתה יפסיד הון רב.
כשראה הסוחר כי המצב אינו משתפר אלא להפך, ובהיותו מהמסתופפים בצילו של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, החליט לנסוע אל רבו ולבקש את עצתו וברכתו.
כל הדרך לא פסק הסוחר מלהרהר בעסקיו. כאשר הגיע אל הרבי נכנס אליו לקבל את ברכתו ועצתו בעניין שלשמו הגיע, אולם לצדיק היו תכניות אחרות בעבורו.
רבי לוי-יצחק הקשיב קשב רב לדבריו, ושאל: "אמור לי, האם יש לך עוד עיסוק מלבד עסק השוורים?".
מופתע מעט השיב הסוחר: "כן, אני גם משמש מוהל, ומפעם לפעם אני מל תינוקות".
"ומה אתה עושה, למשל, אם הדימום מהמילה אינו נפסק?", הוסיף הרבי לשאול.
תמה הסוחר החסיד למשמע השאלות, אך מיד השיב ומנה כמה חומרים רפואיים שהוא משתמש בהם במצבים כאלו.
רבי לוי-יצחק קם וניגש לפינה בחדרו, לקח משם צרור של עשב כלשהו והגישו אל הסוחר. "בפעם הבאה שתיתקל בבעיה דומה השתמש בעשב הזה, ומובטח אתה שהדימום ייעצר", אמר, ופטר את החסיד לשלום.
הסוחר יצא מחדרו מבולבל למדיי. דבר אחד ידע, שקטון הוא מלהבין בהליכותיו של הרבי, ובוודאי יש בדברי הרבי חשיבות רבה בעבורו.
יצא הסוחר לדרכו. לאחר נסיעה ארוכה ביקש להיכנס לאכסניה או פונדק, כדי לנוח מעט ולסעוד את ליבו. הוא ביקש מהעגלון לחפש פונדק מתאים בסביבה, ובמהרה עמד בפתח פונדק קטן, שבעליו, יהודי כפרי פשוט, קיבל את פניו במאור-פנים.
בשעה שהסוחר סעד את ליבו קשר שיחה עם בעל הפונדק. זה סיפר כי בדיוק לפני שמונה ימים ילדה אשתו בן. הסוחר בירכו בחום, ולפתע שאל: "רגע, אם-כן היום יום הברית של הרך הנולד?".
נתכרכמו פניו של בעל הבית. בעצב השיב כי בעבר נולדו לו שני ילדים וכאשר ערכו להם ברית, לא יכלו לעצור את הדימום והם נפטרו. לכן הוא חושש לערוך ברית לתינוק.
עתה התחוורה לסוחר כוונת דבריו הסתומים של רבו. בהתרגשות הוציא מאמתחתו את העשב המיוחד שנתן לו הצדיק, והחל לשכנע את בעל הפונדק לעשות את הברית במועדה. הוא סיפר לו על הבטחתו של רבי לוי-יצחק, אך האיש עדיין היסס.
החליט הסוחר להציע לו עסקה: "כמה היית נותן כדי שבנך יעבור את הברית ללא כל חשש?", שאל. הפונדקאי השיב כי הוא מוכן לשלם ארבע-מאות רובל כסף בעבור זה. אמר לו הסוחר כי הוא מפקיד בידו אלף רובל עירבון להצלחת הברית. אם הכול יתנהל כשורה, ישלם לו הפונדקאי ארבע-מאות רובל, ואם חלילה יקרה אסון, יפסיד הסוחר אלף רובלים.
לאחר התייעצות עם היולדת הביע הפונדקאי את הסכמתם לקיום הברית, בתנאי אחד: שהמוהל יישאר בביתם ארבעה שבועות לאחר המילה, כדי לוודא שהתינוק יצא מכלל סכנה והוא בריא. הסוחר המוהל, שראה בהזדמנות שנקרתה לפניו השגחה גלויה, הסכים גם לתנאי הזה.
חיש-מהר נקרא מניין יהודים לקיום הברית. במתח רב עקבו הורי התינוק אחר מעשיו של המוהל. הוא עשה את מלאכתו ביד אמונה, אך כפי שחששו ההורים, הדימום לא נעצר. לב ההורים החסיר פעימה.
מתוך אמונה פשוטה לקח המוהל את העשב שקיבל מהרבי, והניחו על מקום המילה. לנגד עיניהם הנדהמות של הנוכחים פסק הדימום מיד. קריאות 'מזל טוב' רמות נשמעו בחלל החדר, ובעיני הורי התינוק נקוו דמעות אושר.
כפי שהתחייב, נשאר הסוחר בפונדק. בתוך כך הגיעו לאוזניו ידיעות כי מחיר השוורים החל לעלות. הוא ראה בכך הזדמנות נאותה, ולכן פנה אל בעל-הבית וביקש לצאת לדרכו, אך בעל-הבית עמד על דעתו שהתנאי יקוים כפי שסוכם. באין-ברירה נותר הסוחר לשבת בפונדק.
עבר עוד שבוע ומחיר השוורים הוסיף להאמיר. בתחנונים הסביר המוהל לפונדקאי את המצב, וכי אם לא ימכור מיד את השוורים הוא עלול להפסיד הון רב, אך הפונדקאי התעקש. הסוחר נאלץ להישאר בביתו ארבעה שבועות תמימים.
רק בתום המועד הזה החזיר לו הפונדקאי את דמי העירבון, ושילם לו את ארבע-מאות הרובלים, כפי שהבטיח. הסוחר מיהר לנסוע אל שוק השוורים, ושם התברר לו כי בינתיים עלה המחיר עוד יותר, והוא הצליח למכור את שווריו במחיר גבוה, שלא חלם עליו.
אחר הדברים האלה יצא הסוחר שוב לברדיצ'ב. הפעם בא להודות לרבי על שזיכה אותו לערוך ברית-מילה לילד יהודי, ובתוך כך גם התעשר עושר רב. הוא הניח על שולחנו של הרבי מעשר מהרווח, לטובת העניים הפוקדים את בית הצדיק. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
