ביום-הכיפורים יהודים מתעלים למדרגה עליונה ביותר עד שהם 'דומים למלאכים'. ביום הקדוש הזה אין אוכלים ואין שותים, בדוגמת מלאכי השרת, ונוהגים ללבוש בגדים לבנים כדי להידמות למלאכים.
אולם דווקא פסגת ההתעלות הזאת היא גם שעה של וידוי והזכרת חטאים ועוונות. איך מתיישבת ההידמות למלאכים עם אמירת הווידוי והכאה על חטא: 'אשמנו', 'בגדנו' וכו'? לכאורה השעה המתאימה להתוודות על החטאים היא כאשר היהודים שרויים במצב רגיל, של בני-אדם העלולים לחטוא, ולא כשהם דומים למלאכי השרת.
למה באמצע התפילה
שאלה דומה מתעוררת על בקשת 'סלח לנו' שאנו מבקשים בכל תפילת שמונה-עשרה. אנו אומרים את הבקשה הזאת אחרי כל העבודה של פסוקי-דזמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע, כאשר אנו עומדים בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה, שבה האדם עומד במדרגה עליונה של 'עבד העומד לפני אדונו'.
לכאורה היינו צריכים לבקש סליחה על חטאינו מיד בעמדנו להתפלל. הדעת נותנת שקודם שהאדם פונה אל הקב"ה לבקש את צרכיו עליו לבקש תחילה סליחה ומחילה על מעשיו הבלתי-רצויים. אבל אנחנו איננו מבקשים סליחה בתחילת התפילה, אלא באמצע התפילה דווקא, בפסגת ההתעלות של התפילה!
חטא יחסי
אלא שיש דברים שאינם נחשבים חטא במצבו הרגיל של האדם, כי על-פי מדרגתו הנוכחית ומגבלותיו הטבעיות אי-אפשר לדרוש ממנו יותר מזה. דווקא כשהוא מתעלה למדרגה עליונה יותר, נדרשת ממנו עבודה בדרגה גבוהה יותר, ואז הוא מכיר שעבודתו הקודמת היא בבחינת חטא.
לכן כשיהודי מתעלה לתכלית השלמות של עבודת התפילה, ועומד 'כעבד לפני אדונו' בתפילת שמונה-עשרה, הוא מכיר ומרגיש שהדברים שקודם לכן נראו בעיניו שלמים ונכונים הם בעצם חטא, ועליו לבקש מהקב"ה: "סלח לנו... כי חטאנו".
ההתעלות מביאה לידי הכרה
כך גם ביום-הכיפורים: במשך חודש אלול ועשרת ימי תשובה היהודי כבר שב בתשובה על כל הדברים הבלתי-רצויים וכבר תיקן אותם בתכלית השלמות. בדרגה הרוחנית שהוא עומד בה בערב יום-הכיפורים כבר אין לו חטאים ועוונות, והוא שלם בעבודתו.
אבל כשהוא נכנס ליום-הכיפורים ומתעלה על-ידי קדושת היום, עד שהוא מתדמה למלאכים – או-אז הוא מכיר ומרגיש עד כמה עבודתו הרוחנית רחוקה מהשלמות הנדרשת, ודווקא המצב הרוחני העילאי הזה גורם לו לחוש צער וכאב על שאינו עובד את קונו בשלמות הראויה. לכן הוא מתוודה על חטאיו, והווידוי מעמיק והולך ככל שהוא מתעלה עוד יותר במשך יום-הכיפורים. כי כשהוא נכנס ל'היכל המלך', ובמיוחד כשהמלך (הקב"ה) מכניס אותו ל'חדר לפנים מחדר' – הוא מבין כי עליו להתעלות עוד יותר, עד שהוא מבקש מחילה על מדרגתו הקודמת.
(התוועדויות תשמ"ב כרך א, עמ' 96) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
