פחד! המילה האחת הזאת ביטאה את תחושותיהם של יהודי רוסיה הסובייטית בשנות המהפכה הקומוניסטית. כל התכנסות נחשבה עוון פלילי. פעילות יהודית, כגון תפילה או שיעור תורה, כונתה 'אנטי-מהפכנית', והייתה עלולה לעלות בחיי הפעיל, או בהגלייתו לסיביר לשנים רבות.
אלה היו הימים האפלים של שלטון סטלין, אשר רדף ללא רחם כל מי שנחשד בפעילות ה'אסורה'. הנשיא הרשמי של רוסיה היה מיכאיל קלינין, שמדיניות הפנים הייתה בסמכותו.
מגמת השלטון הייתה לדכא את מעמד הרבנים ברחבי המדינה. הרוסים ניסו לכפות עליהם את דרכם באיומים. רבנים רבים חששו לעורם, ולא אחת חתמו שלא ברצונם על מסמכי הממשלה. כך התפרסמה עצומה חתומה בידי רבני ישראל כי ממשלת רוסיה אינה רודפת את הדת.
יוצא מן הכלל היה רבי לוי-יצחק שניאורסון, רבה של יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) ואביו של הרבי מליובאוויטש. את רבנותו ניהל ברמה ועמד בתוקף על אמונתו, בהצהירו כי לא יוכל לתת את הסכמתו על שום דבר שאינו תואם את ההלכה.
פעילותו הגיעה לשיא בלתי-נתפס בסיפור המדהים של אפיית המצות לקראת הפסח.
יקטרינוסלב הייתה עיר-מחוז ראשית באוקראינה. בגלל שטחי-הענק של שדות התבואה בסביבותיה, נהפכה ליצרנית הקמח העיקרית בעבור רוב ערי רוסיה ואוקראינה.
עם התקרב חג-הפסח החליטה הממשלה ליטול לעצמה את החסות על ייצור המצות לכלל יהודי המדינה. לשם כך הפעילה טחנות קמח רבות, שהוחזקו על-פי-רוב בידי יהודים, ודרשה מהרבנים לחתום על כשרות המצות לפסח.
קהילות היהודים ברחבי המדינה נתנו את אמונן אך ורק בכשרותו המיוחדת של רבי לוי-יצחק שניאורסון. היה ברור לכול כי חתימות שאר הרבנים הושגו בלחץ ובהפחדות, ואילו רבה של יקטרינוסלב הוא היחיד שבפיקוחו המצות נאפות בתכלית ההידור.
בשנת תרצ"ט זימנו נציגי השלטונות את רבי לוי-יצחק לפגישה ובה ביקשו ממנו לאשר כי כל תוצרת הקמח והמצות שבמפעלי הממשלה כשרה לפסח. רבי לוי-יצחק השיב כי הוא מוכן לקבל עליו את האחריות לכשרות, אך עליהם להסכים שיעמיד משגיחים מטעמו שיפקחו על מלאכת טחינת הקמח ואפיית המצות, ושלא יגבילו את המשגיחים בפעילותם בשום צורה.
אנשי השלטון השיבו כי הנהלים המחמירים שהוא מציע יגרמו לפסילת כמות גדולה של קמח, והדבר יסב למדינה הפסד גדול. זה צעד נגד הממשלה, הזהירו אותו.
רבי לוי-יצחק לא נבהל. פתאום קם ממקומו וקרא: "אני מעוניין להיפגש עם קלינין וראשי הממשל, כדי להסביר את העניין", אמר. באולם הושלך הס. אחרי רגע של דממה הסכימו נציגי השלטון לבקשתו.
רבי לוי-יצחק נסע למוסקווה ונפגש עם נשיא רוסיה קלינין ועוזריו. הוא הסביר את עמדתו, כי האינטרס הממשלתי הוא שלא לשקר לאזרחים. אם ייתן הכשר על-כורחו, יאבדו היהודים את אמונם בממשלה, טען.
תוצאת הפגישה הייתה בלתי-נתפסת: ראשי השלטון במוסקבה הוציאו צו לכל טחנות הקמח באוקראינה, שיש לתת למשגיחים של הרב שניאורסון יד חופשית, לעזור ולסייע להם, ולמלא בדיוק את כל הוראותיהם. אנשי השלטון התחייבו שלא להתערב בשום צורה בעבודת הרב ואנשיו, גם אם יפסלו המשגיחים קמח רב.
מצוייד ברישיון המפתיע חזר רבי לוי-יצחק לעירו והחל במלאכה. הוא הכשיר את שתי טחנות הקמח הגדולות ביותר בעיר, והרכיב בהן נפות חדשות, שעלו ביוקר. כמו-כן העמיד במקום צוות משגיחים מיומן, ונתן בידם רשימה של עשרה כללי-ברזל בהשגחה. רשימה זו הועברה גם לידי הרשויות הממשלתיות, והן הבהירו כי כל הוראותיו יתמלאו.
הלא-ייאמן קרה: בתקופה שבה היה במדינה עוני משווע, כאשר אזרח קיבל כשלושים גרם לחם שחור ליום, תמורת כרטיסים מיוחדים – סיפקו השלטונות קמח לבן בשקים חדשים ובכמויות ענקיות בעבור אפיית המצות!
הרב שניאורסון ניצח על כל המלאכה, והוראותיו היו קפדניות ביותר. בצק שהושאר דקות אחדות מעבר לזמן, הועבר מיד למאפיות החמץ. מהמאפיות היו מתקשרים לבית הרב, לברר בדיוק את שעת הפסקת העבודה בימי שישי, ושעת התחלת העבודה במוצאי השבת. גם פקחי הניקיון הממשלתיים קיבלו הוראות מפי הרב כיצד לדאוג שהכול יהיה על טהרת הכשרות לפסח.
באותה שנה היו הזמנות-שיא מכל רחבי רוסיה למצות הכשרות של יקטרינוסלב.
למרבה הצער, ולמרות התענוג הרוחני שהסב ההישג האדיר לרבי לוי-יצחק, הוא עצמו לא זכה לחגוג את חג-הפסח בביתו. כמה ימים לפני החג נעצר, ומאז החלה מסכת ייסוריו. הוא הוגלה למקום נידח בקזחסטן, בריאותו לא עמדה לו בחמש השנים המפרכות שעברו עליו, והוא נפטר בכ' במנחם-אב תש"ד בעיר אלמה-אטה.
באחת מחקירותיו שאל אותו החוקר: "כיצד עלה בידך לאפות כמות אדירה כזאת של מצות לפסח, בשנה של מחסור בקמח, ועוד בעבור צורכי דת?!".
"שיחדתי את קלינין", ענה הרב בחיוך, והחוקר השתתק... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
