חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:40 זריחה: 6:11 ט"ז בחשון התש"פ, 14/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1226 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת פינחס, כ' בתמוז ה'תש"ע (02/07/10)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1226 - כל המדורים ברצף
אפשר להתווכח, אי-אפשר לכפות
חדש על המדף
תפקיד שניתן לנו בגורל
איש על העדה
שוחד דברים
גלות של עגלון
תחילה ייבנה המקדש
'להוכיח' את הקב"ה
בית-מקדש מול מקום המקדש
ריבית בהחזרת מוצר

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1226, ערב שבת-קודש פרשת פינחס, כ' בתמוז תש"ע (02.07.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אפשר להתווכח, אי-אפשר לכפות

בג"ץ אינו הכתובת להכריע בין גישות אידאולוגיות ותפיסות חינוכיות, ואסור להניח לו להתערב בכך. התערבות כזאת יודעים היכן היא מתחילה, ואין לדעת היכן תסתיים

התמיכה שהבענו בגיליון זה במחאת הציבור החרדי נגד החלטת בג"ץ בפרשת עמנואל, עוררה שאלות אצל מקצת הציבור. האם חסידות חב"ד תומכת בהפליה עדתית? – נשאלנו. האם חב"ד, שקולטת במוסדותיה את כל הפונים אליה, מביעה הזדהות עם מי שדוגלים בהסתגרות ובהפרדה?

ראוי להבהיר את הדברים. קודם כול הדגשנו היטב כי אנו, כמו הציבור העצום שיצא אל הרחובות בהפגנות הענק בירושלים ובבני-ברק, לא באנו לצדד בצד זה או אחר בפרשת עמנואל עצמה. אין לנו הכלים לשפוט אם אכן הייתה שם הפליה עדתית פסולה, או כטענת הורי המגמה החסידית, ובהם גם הורים יוצאי עדות המזרח, הייתה הפרדה זו על רקע של רמת דתיות ויראת-שמים. זו שאלה שרק בית-דין שנכנס לעובי הקורה יכול להכריע בה.

המחאה הייתה על התערבות בג"ץ בחינוך החרדי, וניסיונו לכפות על הורים כיצד לחנך את ילדיהם. אילו היה מסתפק בשלילת תקציבי מדינה מבית-הספר, עדיין היה אפשר להבין זאת, אבל ברגע שניסה להכריח הורים לחנך את ילדיהם שלא על-פי הכרתם והוראות רבותיהם, עד כדי השלכתם לכלא – מעשה זה נהפך לכפייה אנטי-דתית, שכנגדה יש להתקומם בכל העוצמה.

נכונות להקרבה

אכן, דרכה של חסידות חב"ד היא דרך של קירוב לבבות ופתיחת השערים לכל אדם מישראל. במוסדות חב"ד אין ברוך-השם 'מכסות' לבני עדות כאלה ואחרות, אלא כל הבא – ברוך הוא. כל ילד הוא בן אברהם יצחק ויעקב, וכל ילדה היא בת שרה, רבקה, רחל ולאה. כל יהודי הוא בבחינת בנו-יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וזכות גדולה היא לחנכו לתורה וליראת-שמים.

במוסדות חב"ד נקלטים תלמידים מבתים מגוּונים. אין זה דבר קל. ילדים לומדים יחדיו וקושרים יחסי חברות, אבל אין הם יכולים להתארח אצל כל חבר כיתתם ולאכול בביתו, בגלל הבדלים ברמות הכשרות. צריך גם להתמודד עם השפעות לא-חיוביות שנובעות מחשיפה לתכנים מסויימים באותם בתים. ובכל-זאת חב"ד קיבלה עליה אתגר זה, ופיתחה כלים מיוחדים להתמודד עמו.

זו הדרך שביסס הרבי מליובאוויטש, שהחדיר בשומעיו את האחריות לכלל-ישראל. המחוייבות ליהודי שני מצריכה מסירות-נפש ונכונות הקרבה. כשם שהיית מוכן לתת מלחמך בעבור אדם רעב, כך עליך להיות נכון לוותר על שלמותך הרוחנית כדי להציל את הזולת שנשמתו הצמאה זועקת. ובסופו של דבר, דווקא הגישה הזאת מחשלת את הילדים וגורמת להם להרגיש אחריות ותחושת 'שליחות'.

ועם זה, יש חוגים ביהדות החרדית הדוגלים בגישה אחרת. הם שואפים להקים חומות בינם ובין הרוחות הרעות המנשבות בעולמנו, ולגדל את ילדיהם בחממה מגוננת. אפשר להתווכח איתם על כך, אבל אי-אפשר לשלול את זכותם לחיות לפי דרכם ולגדל את ילדיהם על-פי תפיסתם. אין לרשויות המדינה שום סמכות לשלול מההורים האלה את זכותם לחנך את ילדיהם על-פי שיטתם והוראות רבותיהם.

תקדים מסוכן

בג"ץ אינו הכתובת להכריע בין גישות אידאולוגיות ותפיסות חינוכיות, ואסור להניח לו להתערב בחינוך הדתי והחרדי. התערבות כזאת יודעים היכן היא מתחילה, ואין לדעת היכן תסתיים. יש מדינות בעולם שבהן בתי-משפט כפו על בתי-ספר דתיים לקבל תלמידים לא-יהודים, או אסרו שחיטה כשרה ועריכת ברית-מילה שלא בחדר ניתוח. זה עלול לקרות גם פה.

הפליה על רקע עדתי פסולה ומכוערת, ויש לעקור אותה מן השורש. פרשת עמנואל חשפה כמה כאב ועלבון חשים המוני יהודים יקרים, שנפגעו מהפליה כזאת. אין לה שום הצדקה, בוודאי לא על-פי התורה. אבל זו פעולה שצריכה להיעשות בזירה הציבורית והחינוכית, לא באמצעות בית-המשפט.

  ספרים

לשכנו תדרשו
מאת הרב יצחק כהן
בהוצאת מכון 'לשכנו תדרשו'

הנביא יחזקאל ניבא על בית-המקדש השלישי, אולם דברים רבים בנבואתו הם בבחינת 'דברים סתומים'. המחבר מגיש את הידוע לנו, על-פי פירוש רש"י והסבר הרמח"ל, בספר אלבומי מהודר. 259 עמ'. טל' 1-700-704120.

אוצר הבית השלישי
מאת הרב מנחם מקובר
בהוצאת דני ספרים

ספר אלבומי מהודר על נבואת יחזקאל בדבר בית-המקדש השלישי, וניסיון להבין את הדברים ולהמחישם בעזרת איורים והסברים מפורטים. המחבר עומד בראש עמותת 'והראנו בבניינו'. 192 עמ'.טל' 08-6812225.

דעתן עלך
מאת הרב אליהו-מאיר אליטוב
בהוצאת המחבר

ביאור סוגיות במסכת בבא-קמא על-פי היסוד המחלק בין שיטת חכמי ארץ-ישראל לשיטת חכמי בבל, מבוסס על הדרן על המסכת שהשמיע הרבי מליובאוויטש. 164 עמ'. טל' 054-8406354.

נגינה לאור החסידות
מאת הרב לב לייבמן
בהוצאת חיש

עולם הנגינה כפי שהוא מוסבר ביהדות בכלל ובתורת החסידות והקבלה בפרט. המחבר בעל השכלה תורנית ומוזיקלית מציג את השילוב בין עולם המוזיקה הכללי ובין משמעויותיה הרוחניות. 272 עמ'. טל' 03-9600770.

  שלחן שבת

תפקיד שניתן לנו בגורל

חלוקת הנחלות בארץ-ישראל לשבטים נעשתה על-ידי הגורל, כפי שנאמר בפרשתנו: "אך בגורל יֵחלק את הארץ". הגמרא מתארת כיצד נעשה הגורל: "טרף בקלפי של שבטים, ועלה בידו זבולון; טרף בקלפי של תחומין, ועלה בידו תחום עכו". כלומר, היו שתי קלפיות. באחת הופיעו שמות השבטים ובשנייה אזורי הארץ. כל שבט שעלה בגורל קיבל את האזור שעלה לחלקו.

בעניין הגורל יש שתי דעות: הראשונה, שהגורל עניינו בירור. הוא מברר איזה חלק שייך לאיזה שבט. השנייה, שהגורל יוצר קניין. כלומר, עצם הגורל יוצר זיקה קניינית ומעביר את הנחלה לבעלותו של אותו שבט. כך עולה גם מלשון הגמרא: "האחים שחלקו – כיוון שעלה גורל לאחד מהם – קנו כולם".

גורל של נשמות

הגורל מבטא שייכות שאינה מבוססת על השכל ועל ההיגיון. כשאדם בוחר בדבר-מה, בדרך-כלל יש טעם וסיבה לבחירתו בדרך מסויימת, אולם הגורל יוצר זיקה בין האדם ובין הדבר שהוא זכה בו שלא על-פי השכל וההיגיון. לכן הגורל מבטא קשר שהוא מעל השכל והדעת.

גם בחיים הרוחניים של האדם קיים עניין הגורל. לכל נשמה ניתנו ב'גורל' משימות מסויימות ושדות-פעולה, והאדם נדרש לפעול במיוחד בתחומים האלה. לא תמיד הוא מסוגל להבין מדוע עליו לעסוק דווקא בדברים האלה, כי יש כאן עניין של 'גורל', שלמעלה מההבנה האנושית.

הקשיים מעידים

כיצד היהודי יכול לזהות מה הן המשימות הקשורות אליו במיוחד? – אחת הדרכים לגלות זאת היא בחינת הקשיים והניסיונות שלפניהם הוא עומד. כשאדם רואה שמצווה מסויימת או עניין מסויים קשה לו במיוחד לקיים, הוא יכול להבין מכך שאלה הדברים השייכים במיוחד לתפקיד נשמתו, ולכן היצר עורם בהם קשיים מיוחדים.

ידיעה זו אמורה לגרום לו לראות את הקשיים באור אחר לגמרי. בלעדי ידיעה זו הוא עלול לחשוב שאולי מוטב לו לעסוק בדברים שבהם אין הוא נתקל בקשיים מרובים, ולהניח לדברים שקשה לו לקיים. אבל כשהוא יודע שדווקא בדברים החשובים לתפקידה של נשמתו היצר עורם קשיים מרובים, הדבר אמור לגרום לו להתגבר ולהתאמץ יותר, מתוך ידיעה שדווקא בדברים האלה טמונה תכלית ירידת נשמתו לעולם הזה.

ניתנה היכולת

וכאן יש לזכור גם את כוחו של ה'גורל' ליצור 'קניין'. כשם שהגורל הגשמי מקנה את הדבר לרשות האדם הזוכה בגורל, כך ה'גורל' הרוחני מעניק לאדם כוחות ואמצעים למלא את שליחותו ולגבור על כל הקשיים. כשהאדם מבהיר לעצמו שזה גורלו וזה תפקידו בעולם, הוא מגלה שהיכולת לבצע זאת כבר נמסרה לו.

וכשם שההכנה לכניסה לארץ הייתה בנתינת התורה ובקבלתה על-ידי העם, כך הצעידה לעבר הגאולה השלמה צריכה להיות על-ידי ירושת הארץ ברוחניות, על-ידי שכל אחד ואחד ממלא את חלקו הרוחני ומשלים את עבודתו המיוחדת, וכך תבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(תורת מנחם כרך כ, עמ' 128)

  מן המעיין

איש על העדה

איש ולא אש

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" (במדבר כז,טז). מפרש רש"י: "מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". המנהיג צריך להיות 'איש' – אדם ולא מלאך, לא אש להבה כפינחס.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק) 

מנהיג לכול

בקשתו של משה הייתה שהקב"ה, שהוא "אלוקי הרוחות לכל בשר", הן ליראים הן לשאינם יראים, ייתן גם לישראל מנהיג "לכל בשר" – מנהיג שאוהב במידה שווה כל יהודי ויהודי.

(קדושת לוי)

משפיע ולא מושפע

"איש על העדה". שלא כמו שאמרו ישראל בימי שמואל "תנה לנו מלך", שהמלך יהיה בידם, אלא "איש על העדה" – שהוא למעלה ממנה ומשפיע עליה, ולא שיהיה מושפע ממנה.

(דגל מחנה אפרים)

מנהיג גדול לדור ירוד

העולם סובר שעם התמעטות הדורות אפשר להסתפק במנהיגים קטנים יותר, אבל האמת הפוכה – ככל שהדור קטן יותר הוא צריך למנהיגים גדולים יותר. משל לחולה, ככל שהוא חולה יותר, הוא זקוק לרופא גדול יותר.

(חידושי הרי"ם)

מסירות-נפש לכל יהודי

"אשר יֵצא לפניהם" (במדבר כז,יז). מנהיג שנשמתו תצא מאהבת ישראל, מלשון "'נפשי יצאה בדבְּרוֹ". הסגולה העיקרית של מנהיג ישראל צריכה להיות מסירות-נפש על כל אחד ואחד מישראל.

(רבי יצחק מוורקה)

לצאת בראש

"אשר יֵצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (במדבר כז,יז). שלא יעשה כדרך שמלכי אומות העולם עושים, שהם מוציאים את לגיונם למלחמה ואילו הם עצמם יושבים להם בתוך בתיהם; אלא "אשר יֵצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם".

(ספרי זוטא)

מנהיגות של מעש

שלא יהיה המנהיג נכנע לקהל, ולא יהיה יוצא ידי חובה בדברי מוסר ובדרשות בלבד, אלא "אשר יוציאם ואשר יביאם" – שמנהיגותו תהיה מנהיגות של פעולה ומעש.

(מחנה חיים)

לא להתיישר לפי הקהל

זהו מה שאמר רבי יוסי: "מימיי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחוריי" (שבת קיח). כשאמר רבי יוסי דבר-מה, מעולם לא הפנה את ראשו לעבר הקהל לראות אם דבריו נושאים חן בעיני העם.

(מגד ירחים)

  אמרת השבוע

שוחד דברים

שני יהודים מתושבי העיר סוכאצ'וב באו אל האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצ'וב (בעל 'אבני נזר') לדין-תורה. קודם שהתחילו להרצות את טענותיהם העיר אחד מהם כבדרך אגב: "ודאי הרב זוכר כי במחלוקת שפרצה לפני כשנה בעניין שוחט שהרב העבירו מתפקידו, עמדתי כל הזמן לימינו של הרב".

"אם-כן, פסול אני מלישב בדינך", הגיב מיד הרב, והסביר: "כאשר בנות צלפחד באו אל משה וביקשו שיינתן להן חלק בארץ, ציינו בתוך הדברים כי אביהן לא השתתף בעדת קורח. מיד הביא משה את משפטן לפני ה' ולא דן בכך בעצמו, שכן ראה בדבריהן סוג של 'שוחד דברים' ופסל עצמו מלשבת בדינן. ואם משה רבנו נהג כך, אני על-אחת-כמה-וכמה".

  מעשה שהיה

גלות של עגלון

כשהיו באים ימי בין המצרים הייתה האווירה משתנה בבית-מדרשו של הצדיק. במקום השמחה החסידית, השורה שם דרך קבע, הורגשו היטב צער הגלות והאבל על חורבן הבית. את האווירה הזאת השרה רבי ברוך, אשר המחיש לסובבים אותו את משמעות צער השכינה וצער הגלות.

רוב ימי שלושת השבועות היה רבי ברוך מסתגר בחדרו. לעיתים אף נהג להתחפש לאיש פשוט ולצאת לערוך 'גלות'. הוא היה נודד בדרכים, מתערב בין המון העם, וסובל עמם את קשיי היום-יום. אולם תמיד עשה מאמץ לחזור לאמירת 'איכה' בבית-מדרשו עם חסידיו.

שנה אחת התחפש הרבי לעגלון, ובראש-חודש מנחם-אב יצא חרש מביתו, בעוד אין איש מחסידיו מעלה על הדעת שהעגלון הפשוט היוצא מן הבית הוא הצדיק עצמו. הוא הלך אל קצה העיירה, שכר עגלה רתומה לסוסים, ועמד בין העגלונים מוכן לשרת את הלקוחות. לא עבר זמן רב וניגש אליו פריץ בריא-גוף ושאל: "יהודון, כמה יעלה לי לנסוע מכאן לברדיצ'ב וחזרה?".

רבי ברוך הרהר במהירות. הדרך לברדיצ'ב מצריכה שלושה ימים הלוך, שלושה חזור, ועוד יום-יומיים להתעכב שם. אם-כן יוכל לחזור בזמן לקראת תשעה באב. הוא נקב בסכום, והפריץ הסכים ועלה על העגלה. רבי ברוך עלה אל מושב העגלון ופתח בנסיעה.

מאחר שלא היה מנוסה במלאכה זו, הרגיש היטב את תלאות הדרך. שוב ושוב נכנסה העגלה למהמורות, והטלטלות הכאיבו לגופו החלוש ממילא. אך הוא ראה בכל הסבל ביטוי-מה לגלות השכינה.

בלילות היו עוצרים באחד מפונדקי-הדרכים. הפריץ היה נכנס ללון בפונדק, בעוד רבי ברוך נשאר ללון בחברת הסוסים, כמנהג העגלונים. עם עלות השחר היה רבי ברוך קם, מתפלל, ולאחר מכן עולה שוב אל מושב העגלון, השוט בידו, והוא ממתין לצאת לדרך.

בהגיעם לברדיצ'ב, יצא הפריץ לעסקיו והצליח בהם מאוד. בערב חזר שמח וטוב-לב למלון שבו השתכן, וחגג את הצלחתו בשתייה. הפריץ לא נזהר ומתוך שכרותו פטפט יתר על המידה ושיתף את היושבים סביבו בהצלחותיו. לבסוף נרדם שיכור כלוט.

באותו ערב ישב במלון ראש חבורת שודדים. זה היה אחד מתכסיסיו, להאזין לשיחות האורחים במלון לאחר שהם משתכרים ולהוציא מפיהם מידע חשוב על הכספים שהם נושאים עמם.

כאשר רצה רבי ברוך לצאת לדרך חזרה, לא הייתה לו ברירה אלא לעמוס את הפריץ השיכור על כתפיו ולהניחו בתוך העגלה. הזמן דוחק, תשעה באב מתקרב, והוא מוכרח לצאת לדרך. הוא הוביל את העגלה בדרך העוברת ביער, בעודו מהרהר בנפלאות הבריאה המתחדשת עם שחר.

העגלה לא הספיקה להעמיק בתוך היער, ולפתע הוטל על רבי ברוך שק כבד, והוא נפל מתעלף. כעבור כמה שעות התעורר ומצא את עצמו קשור לעץ. בקושי הצליח להשתחרר מהחבלים, ואז ראה כי גם הפריץ קשור לאחד העצים. הוא הבין כי שודדים התנפלו עליהם ולקחו עמם הכול, ובכלל זה העגלה והסוסים, חוץ מהטלית והתפילין שבהן לא מצאו צורך.

למרות הכאבים העזים שחש באיבריו, אזר כוח והצליח להתיר את הפריץ מהחבלים שקשרוהו, אך זה עדיין היה שיכור כלוט ולא התעורר מתרדמתו. רבי ברוך יצא לחפש מים באזור, כדי לשטוף את פניו של הפריץ ולהעירו משנתו.

לאחר מאמץ מצא פלג מים, והביא את המים אל הפריץ. הוא שטף את פניו עד שהאיש התעורר. עבר זמן עד שקלט מה התרחש, ואז פרץ בזעקות: "הכסף שלי! איפה הכסף?! שדדו ממני את עשרת-אלפים הרובלים שהרווחתי!"...

רבי ברוך הסביר לו מה קרה ותמך בו במאמץ לשוב העירה, אך הפריץ החל לחשוד כי עגלונו שיתף פעולה עם השודדים ועתה הוא מיתמם. בעודם מתקדמים לאטם אל העיר, הופיעה לפניהם חבורת ציידים ובראשם אציל זקן, ידיד קרוב של הפריץ. הפריץ שמח על הפגישה וסיפר לידידו האציל את מה שעבר עליו, והוסיף בלחש כי הוא חושד בעגלון בשדידת כספו.

אחד הציידים הציע לאציל הזקן להרוג את היהודי, אך האציל מנע זאת ואמר לפריץ: "אנו נקשור אותו לאחד העצים. אם כדבריך, יחכה לחבריו השודדים... ואם לאו, האלוקים שבשמים יעזור לו".

כך מצא את עצמו רבי ברוך קשור לעץ בלב היער בפעם השנייה באותו יום. אולם ליבו היה מלא אמונה וביטחון כי הקב"ה לא יעזבנו וישועתו תבוא במהרה.

הערב ירד. רבי ברוך התפלל ערבית והחל בהכנות לתיקון חצות. ופתאום הגיח מבין העצים האציל הזקן עם עוזרו. בקול נרגש התנצל לפני רבי ברוך והתיר את קשריו. לבסוף אמר לו:

"עליך לדעת כי מלכתחילה לא האמנתי כי היה לך חלק בשדידת כספו של ידידי. בינתיים לכדו חבריי הציידים את השודדים, ואז התברר לנו היטב כי טיפשותו של הפריץ ופטפוטיו המיותרים הם שהביאו עליו את הצרה".

האציל הוסיף כי בהתחשב בסבל שסבל רבי ברוך שלא בצדק, הביא עמו סוס טוב, שבאמצעותו יוכל רבי ברוך לשוב במהירות למז'יבוז'.

בערב תשעה באב לפנות ערב חזר רבי ברוך לעירו, החליף את בגדיו, וישב עם קהל חסידיו לאמירת 'איכה'. אלא שהפעם היה לקינות טעם מר במיוחד, טעם של גלות אמיתית.

  לומדים גאולה

תחילה ייבנה המקדש

מה יקרה קודם – קיבוץ הגלויות או בניין בית-המקדש? – יש בעניין זה שתי דעות בדברי חז"ל: על-פי דעה אחת ייבנה תחילה בית-המקדש ורק אחר-כך יתקבצו כל ישראל לארץ-ישראל, ואילו על-פי דעה שנייה יתקיים תחילה קיבוץ הגלויות, ורק כאשר יתקבצו כל ישראל לארץ, ייבנה בית-המקדש.

בספר הזוהר (ח"א קלד,א) נאמר: "יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה" (=יבנה בית-המקדש בראשונה ויתקין היכלו ויבנה את העיר ירושלים, ואחר-כך יקים אותה – את כנסת-ישראל – מעפרה). הזוהר מסתמך על הפסוק (תהילים קמז,ב): "בונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס" – תחילה בניין ירושלים והמקדש ואחר-כך קיבוץ הגלויות. כך נאמר גם במדרש הנעלם (תולדות קלט,א): "בית-המקדש קודם לקיבוץ גלויות".

כנגד זה נאמר במדרש (תנחומא נח,יא): "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, תחילה יתקבצו בני הגלויות ורק אחרי שהם כבר יהיו בארץ-ישראל, תיבנה ירושלים וייבנה בית-המקדש. זה גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה – קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם".

'זכו' ו'לא זכו'

הרמב"ם, שתִמצת את כל דברי חז"ל בעניינים האלה להלכה פסוקה וברורה, מכריע בבירור כדעת הזוהר. סדר הגאולה על-פי הרמב"ם הוא, שתחילה המלך המשיח מופיע, מחזיר את ישראל – בעודם עדיין במקומות פזוריהם – לדרך התורה, אחר-כך בונה את בית-המקדש, ורק אז מקבץ את נידחי ישראל.

כמו-כן ברור, שקיבוץ הגלויות הוא מפעולותיו של משיח-צדקנו – הוא המקבץ את נידחי ישראל. יתרה מזו, פעולה זו של קיבוץ הגלויות (אחרי הפעולות הקודמות, ובכללן בניית בית-המקדש) היא מהדברים שקובעים את מעמדו של המשיח כ'משיח בוודאי', כפסק הרמב"ם, ומזה ברור שקיבוץ הגלויות נעשה על-ידו.

יש כמה אפשרויות לתווך בין שתי הדעות (ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"). אחת האפשרויות מבוססת על הידוע, שסדר הגאולה המפורט ברמב"ם אמור רק על מצב שהגאולה באה בדרך כאילו טבעית, בבחינת 'לא זכו', אבל אם נזכה לגאולה ניסית ועל-טבעית בגלוי, ייתכן סדר אחר. במצב כזה ייתכן שקיבוץ הגלויות יקרה מיד ("עם ענני שמיא"), ובית-המקדש ייבנה כאשר כל בני-ישראל כבר יתקבצו לארץ-ישראל.

מעלתם של ישראל

עוד אפשרות תיווך היא, שאכן קיבוץ הגלויות האמיתי והכולל יהיה רק לאחר בניין בית-המקדש (ובכוחו של בית-המקדש), אולם הכנה ו'טעימה' כלשהי מקיבוץ הגלויות הגדול תהיה גם קודם-לכן, וכפי שאנו רואים בימינו. אלא שזו הכנה ו'טעימה' בלבד, ורק לאחר בניין בית-המקדש יקבץ משיח-צדקנו את כל נידחי ישראל.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש מעיר, שאם קיבוץ הגלויות בא קודם לבניין בית-המקדש, הדבר מבטא את מעלתו ושלמותו של המקדש, שנבנה לאחר ש"כל יושביה עליה". אולם כאשר בניין המקדש קודם לקיבוץ הגלויות, זה ביטוי למעלתם של ישראל, שכדי שקיבוצם יהיה בתכלית השלמות, הקב"ה מוותר על שלמות המקדש, ובונה אותו תחילה, כדי שקיבוץ הגלויות ייעשה לאורו של המקדש (רמז לכך אפשר למצוא בפסוק [ישעיה כז,יג] "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר-הקודש בירושלים" – האובדים והנידחים יבואו בכוחו ולאורו של המקדש שכבר יהיה בנוי).

  פתגם חסידי

'להוכיח' את הקב"ה

"את הפסוק 'את אשר יאהב ה' יוכיח' יש לפרש כך: מי שאוהב את הקב"ה, צריך להוכיחו, כביכול, על שעדיין אינו גואל את בניו" (רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב)

  חיים יהודיים

בית-מקדש מול מקום המקדש

שעת ערב. ירח מלא מאיר את העיר העתיקה של ירושלים. קבוצת תיירים עולה לגג מרכז 'אש התורה' בירושלים, כדי לצפות בדגם בית-המקדש המוצב שם. הם כבר למדו רבות על המקדש, אבל עכשיו הם רוצים לראות כיצד הוא נראה, בדגם אמיתי. הם עומדים בדממה מול הדגם, המוצב על רקע הנוף המרהיב של הכותל המערבי והר-הבית.

בכי חרישי נשמע פתאום. אחד מבני הקבוצה מתחיל להתייפח. בעקבותיו מזילים דמעה שאר חברי הקבוצה. "היה ברור שהם בוכים על חורבן בית-המקדש ועל שהסיבות לחורבנו עדיין קיימות אצלנו, למרבה הצער", מספר שמעון קאופמן, מנהל אגף ההדרכה במרכז.

מבקרים מכל הזרמים

הדגם המרהיב בנה בעמל רב האמן מיכאל אוסניס, יוצא ברית-המועצות, שסיפר בעבר ל'שיחת השבוע' על עבודתו המיוחדת בבניית דגמים של בית-המקדש. הדגם הזה מיוחד בגודלו ובעוצמה שהוא מקרין, והצבתו מול שריד בית-מקדשנו יצרה התעניינות תקשורתית רבה.

"זה דגם של בית-המקדש השני", מסביר קאופמן. "מטרתנו להמחיש לציבור המבקרים את ההיסטוריה של עם-ישראל. החלטנו על בניית הדגם מפני שהפרטים עליו ידועים יותר, וגם משום שזה בית-המקדש האחרון. אנחנו משתדלים להקיף את כל המתרחש בתוך בית-המקדש, לצד המשמעות הרוחנית של הדברים. יש גם לא-יהודים שבאים לבקר, כדי להבין מה המשמעות של בית-המקדש בעבור העם היהודי".

מיקום אסטרטגי

מיקומו של הדגם, מול הכותל והר-הבית, מספק חוויה מיוחדת. "כשהתמונה הפנורמית נפרשת מול העיניים, רואים לא רק את הדגם, אלא את כל מה שמסביב", אומר קאופמן. "רבים מתרגשים מאוד, וגם אדם שאינו דתי עומד נפעם. הדגם והרקע שמסביב עושים משהו בלב כל יהודי".

המדריכים מתמודדים עם אין-ספור שאלות. אחת השאלות הנפוצות היא על הקרבנות. וכי הקב"ה צריך קרבנות של בעלי-חיים? "אנחנו מסבירים מה המשמעות הרוחנית של הקרבן ואיזו השפעה הייתה לקרבן על היהודי שהיה בא לבית-המקדש ומעלה קרבן", אומר קאופמן.

הדמיה משוכללת

שכלולים טכנולוגיים רבים מאפשרים הצצה אל תוך הדגם. בעזרת שַלט מיוחד המדריך יכול להרים את כל ההיכל ולחשוף את חלקו הפנימי ובכלל זה המנורה, המזבח הפנימי, ארון הברית וקודש הקודשים, כשהם מוארים במערכת תאורה מיוחדת במינה. "בדורנו בני-אדם מתחברים לטכנולוגיה", מציין קאופמן. "השילוב בין דגם בית-המקדש העתיק לטכנולוגיה החדישה מרתק את המבקרים".

המדריכים גם מעשירים את הידע של המבקרים במכלול החיים של העם היהודי בזמן המקדש – שלושת הרגלים, שמחת בית-השואבה ועוד. "המסר העיקרי הוא שבסופו של דבר כולנו, כל בני העם היהודי, בני משפחה אחת. אנחנו מדגישים כי הסיבה שבגללה נחרב בית-המקדש היא שנאת-חינם, והתיקון הוא אהבת-חינם. המבקרים יוצאים מכאן עם המסר שראוי לנו לראות תמיד את המעלות ולא את החסרונות, ולשאוף לאהוב כל יהודי אהבת-חינם", אומר קאופמן.

דגם בית-המקדש על רקע הכותל המערבי והר-הבית

  פינת ההלכה ומנהג

ריבית בהחזרת מוצר

שאלה: כאשר לווים מוצרי מזון מהשכנים, האם צריך להקפיד להחזיר בדיוק אותה כמות?

תשובה: מעיקר הדין, הלווה מחברו דבר מאכל צריך להקפיד שלא להחזיר יותר ממה שקיבל בשעת ההלוואה, הן בכמות המוצר הן באיכותו, כדי שלא יעבור על איסור ריבית, אלא עליו להחזיר בדיוק מה שלקח. אפשר לא להקפיד על כך בשני מקרים:

א) כשאין מקפידים: בדבר שאין בני-אדם מקפידים עליו, כגון פירות וירקות, שאין גודלם אחיד, דיי לכוון שיהיה בערך אותו גודל שנלקח.

ב) כשהריבית אינה ניכרת: למשל, אישה שלוותה כחצי כוס סוכר, תחזיר כחצי כוס סוכר ואינה צריכה לדייק יותר מזה. אבל אם לוותה אריזה שנפתחה, אסור לה להחזיר אריזה סגורה, כי אז הריבית ניכרת. וכמו-כן אם לוותה תבנית ביצים מספר 2, לא תחזיר תבנית מספר 1.

תוספת בשווי: אדם שלווה בקבוק שמן זית או יין, שערכו סכום מסוים, אסור לו להחזיר בקבוק שמן או יין (באותה כמות) שמחירו יקר יותר. אפילו כשהתוספת מזערית אסור, מפני שמוסיף בשוויו.

אם הלווה מסופק כמה לווה, כגון שאינו זוכר אם לווה שניים או שלושה ק"ג סוכר, רשאי להחזיר  שלושה ק"ג כדי לצאת מידי ספק. 

טרחה יתרה: כאמור, לכתחילה צריך להחזיר כמות ואיכות זהות למה שנתקבל בהלוואה, אבל אם הלווה כבר קנה מוצר יקר יותר, וכדי להחליפו במוצר המקורי יזדקק לטרחה גדולה ולהוצאה כספית, מותר לו להחזיר למלווה את המוצר היקר, כי אינו מתכוון לטובת המלווה, אלא לחסוך לעצמו זמן וכסף. אך ראוי לציין סיבה זו בשעת הפירעון.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' קסב ס"א וברמ"א. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' ריבית סעיף לג. 'ריבית הלכה למעשה - ברית פנחס', פ"ה.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)