חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 כ"ד בתשרי התש"פ, 23/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רועה ישראל
ניצוצי רבי

הרבי מסאטמר שולח חסיד להתברך מפי הרבי * כל יהודי חייב להשפיע על סביבתו * על מה נתן הרבי 'יישר כוח' מיוחד לחתן? * מה הם שלושת הדברים שיצחק רבין שמע מהרבי והודה כי ככל שחולף הזמן הוא מטיב להבינם? * סיפורים ושביבים בפרסום ראשון, לרגל היום הגדול, יו"ד שבט

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בחודש סיוון תש"י כותב הרבי (אגרות-קודש כרך ג עמ' שכא):

מספרים, שבעל חידושי הרי"ם אמר פעם לחסידיו: אם לא אפעל בכם כל שהוא ביהדות, כמה גדולה תהיה הרחמנות עלי, וכמו שנאמר: "ויירע למשה בעבורם". ומעין זה הוא בכל אחד ואחת מישראל שיכול להשפיע על יהודי, לחזקו ביהדות או להביאו לפעולה בחיזוק היהדות - עליו לדעת שהצלחתו היא אושרו.

ה"יושבי ביתך" עוזר ל"עוד יהללוך"

"קיבלתי דרישת שלום ממך, שהנסיעה שתכננת לא יצאה לפועל" - כתב הרבי לאחד החסידים בחודש אלול תשי"א (אגרות-קודש כרך ד עמ' תמ) וממשיך: "ידוע הפירוש ש'אשרי יושבי ביתך' עוזר ומסייע ל'עוד יהללוך סלה'".

חשבונות מיותרים

בחודש כסלו תשי"ג (אגרות-קודש כרך ח עמ' עב) כותב הרבי:

חודש החשבון הוא חודש אלול, ובמשך השנה עושים רק חשבונות כאלו שבטוחים שלא יביאו חלישות או שמץ של ייאוש בעבודה [=עבודת ה']. וידועה הצחות: ייאוש - שלא מדעת.

ברכה לבנים ופירוש הפוך בתכלית

מעשה באחד מחסידיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שכמה שנים לא נפקד בזרעא של קיימא ומדי שנה היה נכנס לרבו ושוטח לפניו את בקשתו. פעם אחת כשהגיש לפניו את הפתקה אמר לו: עליך לפנות לאדמו"ר מליובאוויטש, הוא יוכל לסייע לך.

תמה החסיד: "מה לי ולליובאוויטש? ואיך יקבלוני שם?". אך המשמש, הגבאי ר' סנדר דייטש, אמר לו: "הסר דאגה מליבך, אני מצוי בקשר טוב עם הרש"ג (גיסו של הרבי) ואסדר לך 'יחידות'". ואכן בתוך זמן קצר הודיע לאותו חסיד: "תוכל להתקבל בליובאוויטש ביום פלוני בשעה שתים-עשרה בלילה".

הגיב החסיד: "בשעה שתים-עשרה בלילה אפגוש אנשים, ואין רצוני שידעו על ביקורי בליובאוויטש!"...

אמר לו רס"ד: "טוב, אשתדל שוב", ואכן נקבע לו תור חדש לארבע לפנות בוקר.

הלה הגיע ל'יחידות' בלוויית רעייתו. הרבי נטל את הפתקה ומשקראה הגיב: "הנך כותב כאן על תוצאות הבדיקות, אך אינך כותב כאן את הסיבות שגרמו לתוצאות אלו", ומיד הוסיף - "כדאי שתבקרו אצל רופא פלוני (הרבי נקב בשם הרופא), וה' יתברך יעזרכם ויהיו לכם בנים וכו'" (הרב בירך במאור-פנים ובשפע).

בני הזוג הודו לרבי ויצאו את החדר. לפתע יצא הרבי בעקבות החסיד. הלה הבחין בכך ומיד שב ופנה אל הרבי.  "כמדומני שבימים אלו יש יארצייט בסאטמר", אמר לו הרבי, "והאדמו"ר נוהג לשאת דברים ולערוך סיום, שמא תאמרו לי מה אמר באותו מעמד?".

"אכן", השיב החסיד, "האדמו"ר ערך סיום על מסכת חגיגה והתעכב על הביטוי המופיע שם  בגמרא 'אין האור שולטת... פושעי ישראל שמלאין מצוות כרימון' בין השאר תמה: אם הם בכלל 'פושעי ישראל' איך שייך לומר ש'מלאין מצות כרימון'?".

פני הרבי החווירו, רעד קל נראה בפניו הק' עד שאותו חסיד סאטמר הצטער בכלל על הדברים שהשמיע - והוא הגיב: אף אני למדתי את הגמרא בחגיגה, ולי היה קשה בדיוק להיפך אם הם 'מלאין מצוות כרימון' איך שייך לכנותם 'פושעי ישראל'?!"...

סופו של דבר שאותו חסיד סאטמר אכן זכה שביתו יתמלא בבנים.

לימים סיפר הנ"ל את הדברים לגה"ח הרב חיים-מאיר בוקעיט ז"ל, שסיפר זאת למחותנו הרה"ח ר' פייביש שיחי' וואגעל, משלוחי הרבי בלונדון, שסיפר זאת לכותב השורות.

אהבת ישראל

ועוד מקרה מאלף מפי הרב וואגעל:

פעם אחת נכנס אחד החסידים ל'יחידות' וסיפר לרבי כי בביקורו אצל אחד השלוחים התפעל עמוקות מהפעולות המתבצעות על-ידו. הוא פירט את הפעולות שמהן התפעל, אחת לאחת. הרבי הקשיב לו וכשסיים שאלו: ולפני אותו שליח הבעת גם-כן את התפעלותך?!...

ממונם של ישראל

בכמה הזדמנויות הביע הרבי את דעתו כי אין לבזבז כסף רב על מותרות הקשורות במסיבת החתונה, ובפרט לא על עניינים של 'מה בכך'. כאשר נישאה בתו של הרב החסיד ר' משה-יצחק העכט מניו-הייבן החליט הנ"ל כי בחתונה לא יהיו פרחים. מזכירו של הרבי הרב חודוקוב נכח בחתונה והבחין כי אין פרחים על השולחנות.

כמה ימים לאחר מכן קרא הרב חודוקוב לחתן - הרה"ח ר' יעקב שי' הכהן קפלון - ונתן לו יישר-כוח בשמו של הרבי על כך שלא היו פרחים. גם ההורים - הרב משה-יצחק העכט ורעייתו זכו לקבל מהרבי (ב'יחידות' שהתקיימה בימים שלאחר החתונה) "יישר-כוח שלא היו פרחים בחתונה".

שלוש נקודות

בחודש ניסן תשל"ב הגיע ל-770 מר יצחק רבין, אשר כיהן אז כשגריר ישראל בוושינגטון. מטרת הביקור הייתה - למסור לרבי את איחולי הממשלה בישראל לרגל יום-הולדתו השבעים.

כמה שנים לאחר מכן התפרסמה בכתב-העת היהודי-אמריקני "ג'ואיש הום" הידיעה הבאה:

"על שלושה דברים שלמד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, מפי הרבי מליובאוויטש - נמסר כאן באחרונה מפי איש ציבור יהודי, תושב קנדה ששמע את הדברים מפי רבין בעצמו.

"וזה סיפורו של האיש:

"פעם השתתפתי במסיבה סגורה, שנערכה בקנדה, בהשתתפות יצחק רבין, שהיה אז שגריר ישראל בארה"ב. במהלך המסיבה, שבה נאם רבין, הוא סטה לפתע מהנוסח הרשמי, המוכן, של נאומו וסיפר מניה וביה על פגישה שהיתה לו עם הרבי מליובאוויטש, קודם לכן.

"באותה עת לא ירדתי למלוא עומק משמעותם של דברי הרבי - סיפר רבין - ורק עתה אני מייחס להם את מלוא משקלם הראוי. היתה לי אז פגישה עם הרבי שנמשכה שעתיים וחצי. בסיומה סיכם הרבי והדגיש שלוש נקודות עיקריות, שהיוו את תמצית דבריו.

"הנקודה הראשונה היתה שאני, בתור שגריר, למרות שתפקידי הוא לקיים יחסים טובים עם מדינות זרות, חייב להבין ולהניח כמושכל ראשון, כי העם היהודי הוא 'עם לבדד ישכון' ומשום כך אין לשים את מבטחנו בשום ברית עם אומה כלשהי מאומות העולם.

"נקודה שנייה: הטיעון הישראלי המקובל, בדבר 'גבולות בטוחים', אינו מתאים ואינו משכנע, כשהוא מושמע באוזני אומות העולם. בתקופה שיכולים לשלוח אדם לירח, כל תכנית הגנה הנשענת על גבולות ועל עומק אסטרטגי, יכולה להיות מושמת לאל, בעזרת אסטרטגיה מתאימה. מכאן שישראל יכולה וצריכה לסמוך אך ורק על חסדי השם והגנת הבורא. השימוש שלנו באמצעים צבאיים יכול להיות מוצלח רק בעזרת השם, רצונו וחסדו יתברך. הטיעון המתאים הוא זה שנשען על גבולות היסטוריים, משום שמושג זה מוכר וידוע לאומות העולם; הם יודעים אל נכון כי אנו עם התורה ונושאי מורשת התנ"ך.

"הנקודה השלישית", המשיך מר רבין, "מבוססת על שתי קודמותיה והיא שהעם היהודי יכול להמשיך ולהתקיים, רק כאשר יתנו עדיפות עליונה לחינוך יהודי מקורי, חינוך תורני, לכל היהודים בעולם".

"עם הזמן שעבר הבנתי את דברי הרבי יותר ויותר", סיים יצחק רבין את דבריו.

(הדברים פורסמו על-ידי אגודת-חסידי-חב"ד בחודש תמוז תשל"ו).

והדרת פני...

הנה קטע ממכתב מעניין של המזכיר, הרב חודוקוב, לנוגעים בדבר:

לפליאתנו הגדולה בא לידינו טופס קבלה מ'שיכון חב"ד ירושלים', ובה תמונת כ"ק אדמו"ר שליט"א. והנה מעולם לא ראינו דבר נהוג כזה בשום מוסד ממוסדות חב"ד, ולפלא שנעשה הדבר מבלי לשאול וכו'. ובפרט שיש מקום למי שיראה כזה לחשוב אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא המבקש הנדבה וכו' וד"ל.

שליח עושה שליח

בכ"ד מנחם-אב תשכ"ח כתב הרב חודוקוב להרה"ח הרב עזריאל-זליג סלונים:

"בירחון "קול-תורה", המופיע בירושלים עיר-הקודש, מחודש ניסן-אייר דשנה זו, ראינו המאמר 'הלכות בית הבחירה', חתום על-ידי 'בצלאל ז'לוטי, חבר בית-הדין הרבני הגדול וראש הכולל 'בית התלמוד' ירושלים'.

"והנה היה דבר נכון אשר כת"ר [=כבוד תורתו] או מי שכת"ר ימצא אותו למתאים - יבקר  את הרב המחבר הנ"ל, ויעיר לו - על דעת עצמו - שבראותו המאמר שלו העוסק בכלי המקדש, מוצא לנכון להעיר לו על מה שכ"ק אדמו"ר שליט"א מדבר בזה בהוספות ללקוטי-שיחות, ספר שני, כרך שני, עמ' 1346, בהערות 24-26.

"לבד עצם התועלת בזה שהמחבר הנ"ל ימצא בהערות הנ"ל מה שנחוץ לבירור העניינים, יהיה מזה בטח גם תועלת להתקרבותו וכו' וכו'. ובטח יואיל להודיענו מהנעשה בזה, ותשואת-חן".

הרב סלונים פנה לשאר-בשרו, הגה"ח הרב שמואל-אלעזר היילפרין, ראש ישיבת תורת-אמת באותם ימים וביקש ממנו לפגוש  את הרב ז'ולטי. הלה עשה כן וכששלח דו"ח על הביקור זכה להתייחסות בכתב-יד-קודשו של הרבי מיום טו"ב בכסלו תשכ"ט:

תשואת-חן על הדו"ח משיחתו עם הרב שי'. ובטח יהיה לה המשך באופן המתאים". וראה בספר 'שמן ששון מחבריך' כרך ב עמ' 60-63.

לרענן ולא להעתיק

כשהודיעו לרבי על אחת מן ה'פגישות' - התכנסויות לחיזוק יהודים מתקרבים ליהדות וחסידות - שנערכה בחודש טבת תש"מ, וצרפו לכך את תוכנית הפגישה, ציין:

ויהי רצון שיהא בהצלחה רבה, אזכיר על ציון.

(כדאי לציין -בסופה- זמן גמר הצום, ואולי גם לסדר אפפאסטען [=ארוחה לסיום הצום] ביחד וכו').

בכלל - מכבר הגיע הזמן שהקאנוונשנ'ס [=פגישות] וכל כיוצא בזה לא יהיו העתקה מהקודמות במשך עשיריות שנים - אפרישע זאך [=תכנית רעננה].

ניגון דבקות לפני הרבי הקודם

להלן כמה שביבים מהשנים הראשונות לנשיאות, כפי שסיפרו אחדים מזקני החסידים (לפי רשימותיו של הת' יעקב צ. קם):

סיפר הרה"ח ר' שלום-דובער פופאק: פעם אחת נכנסתי לסוכה בעת שהרבי שהה שם עם כמה ילדים של "מסיבות שבת". הגשתי להם סוכרייה ואמרתי עמם את הברכה, מילה במילה, לאחר מכן שאלני הרבי מדוע לא הכנסתי גם אני סוכרייה לפה, אחרי שבירכתי.

באחת השנים נכנס הרבי (בשעה מוקדמת) לבית-הכנסת (ה"זאל") והמקום היה ריק. זה היה למחרת יום-הכיפורים והרבי שאל בתמיהה - מדוע אין אף אחד, והרי בהלכה מפורש שלמחרת יום-הכיפורים משכימים להתפלל.

פעם אחת הבחינו שני בחורים, כשהרבי סעד במחיצתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - שהרבי מנגן ניגון-דבקות והרבי הריי"צ שותק. לפתע נרמז לבחורים כי עליהם לעזוב את המקום.

רשות מהגבאי

סיפר הרה"ח ר' יהודה-לייב פויזנר: בשנת האבילות לאחר פטירת אביו התפלל הרבי כשליח-ציבור (ובימי שני וחמישי היה קורא בתורה). הרבי לא היה מתחיל להתפלל לפני שהגבאי הכה על השולחן. גם חזרת הש"ץ  החלה רק לאחר שהגבאי אישר זאת.

דיבר על מסירות-נפש ובכה

סיפר הרה"ח ר' יוסף קרינסקי: בשבת מברכים מנחם-אב תש"ו (או תש"ז) דיבר הרבי על המסירות-נפש של אביו והזכיר את ההבדל בין רבי עקיבא, למחבר, ה'בית יוסף'. לרבי עקיבא היתה מסירות-נפש בפועל, מה-שאין-כן ה'בית יוסף' לא זכה לכך. ואף שהיה צריך לסיים את כתיבת השולחן-ערוך, הרי מישהו אחר היה יכול לעשות זאת במקומו. אחר-כך הוסיף ואמר הרבי שכאשר משיח יבוא יתקיים הפסוק "אודך ה' כי אנפת בי", ולאחר-מכן זלגו עיני הרבי דמעות.

הרגוצ'ובר חוקר בעניין 'רבי'

בשנת תש"ה, כאשר הרבי הריי"צ לא הרגיש טוב, סיפר הרבי כי בתחילת נשיאותו (בתרפ"א) הרבי הריי"צ גם-כן לא חש בטוב והיה לו חום מאוד גבוה. לכן פנו, בין היתר, לרגוצ'ובר, ומכיוון שהוא היה למדן גדול השיב בדרך חקירה, האם עלייה לנשיאות היא תוספת בגדולה או שינוי המהות. הביא כמה 'עיין שם' ולבסוף הסיק שזה שינוי המהות ומכיוון שכך הרבי צריך להבריא, וכך הווי (הסיפור נדפס ב'מגדל עוז').

בשבת-קודש פרשת שמות באותה שנה הסביר הרבי שהסיבה לכך שהרבי הריי"צ לא מרגיש טוב היא מכיוון שכתוב בפרשה (ב,יא) "איש מצרי מכה איש עברי".

דיברו על משיח בט' באב

בט' במנחם-אב תש"ב (או תש"ג) היו כמה בחורים שדיברו חזק על נושא ביאת המשיח וביניהם ר' אברהם פאריז ועוד. לאחר מכן בהתוועדות שבת-קודש מברכים חודש אלול שאל הרבי איך יהודים יכולים לדבר בט' באב על נושא משמח כמו ביאת המשיח? והסביר שכבר מצאנו מקרה כזה בתקופת רבי ישראל מרוז'ין שפעם אחת בט' באב שיחקו תלמידיו בחבל ובטעות הפילו אותו (או בדומה לזה), ואמר רבי ישראל מרוז'ין לקב"ה שאם אינו אוהב את האופן שמציינים בניו את המועד הזה, שייטלנו אותו מהם...

ביאור על שמות האב ובנו

סיפר הרה"ח ר' בן-ציון פרידמן: בשבת-קודש מברכים החודש מרחשוון תש"י הזכיר הרבי את דברי המשנה "בן עשרים לרדוף" והסביר שאז האדם מקבל 'מוחין דגדלות', אך ישנם כאלה שחושבים שיש להם מוחין דגדלות מכיוון שהם הגיעו לגיל עשרים.

הרה"ח ר' מרדכי סיימון: בשבת-קודש פרשת נח הזכיר הרבי את החילוק בין תקופת אדם הראשון, שאז היה אסור לצוד בהמות לבין תקופת נח, שמאז דבר זה הותר.

הרה"ח ר' שלום-דובער פופאק: באחת ההתוועדויות בשנים הראשונות (תש"א או תש"ב), כאשר הגבאי הרה"ח ר' מאיר רוט ערך קידוש ליארצייט, ביקש הרבי ממנו לומר את שמו ושם אביו ומיד לאחר מכן החל לומר ביאור שלם בנוגע לזה.

מעניין לעניין באותו עניין, סיפר הרה"ח ר' בנימין מינץ, שכאשר היו מגיעים חתן וכלה להתוועדות ב-770, הרבי היה מבאר את תוכן שמותיהם ומקשר זאת לפרשת השבוע.

שלוש דרגות בהתמסרות לאדון

סיפר הרה"ח הרב זלמן פויזנר: בהתוועדות בחול-המועד סוכות תש"ב לתלמידי הישיבות הסביר הרבי שיש ג' סוגי עבדים: א) שמעריצים את האדון וממילא כאשר האדון אומר להם לעשות (או לא לעשות) דבר מסויים הם שומעים בקולו ומקיימים את הציוויים שלו בשלמות. ב) שמקיימים את ציווי האדון, אך לא רק כאשר הוא מצווה אלא גם כאשר הוא רק מרמז שהוא רוצה שיעשו דבר מסויים מיד הם כבר עושים את זה. ג) שמוסרים את עצמם לגמרי לקיים את רצון האדון, עד כדי-כך שהוא לא צריך לומר להם או אפילו לרמז להם מה הוא רוצה, אלא הם יודעים ומבחינים מעצמם מהו רצון האדון.

כמו כן - הסביר הרבי - הוא ברוחניות: יש מצוות מדאורייתא,שהן חובה, כגון לולב, אתרוג וסוכה ולכן אותם המסורים לאדון (הקב"ה) מקיימים מצוות אלה. בנוסף לזה יש מצוות מדרבנן, שיש להן יסוד ומקור בתורה, אך זהו רק באופן של רמז, וכמו שכתוב "הוי כל צמא לכו למים", שלאחרי שעברו שלושה ימים בלי מים, ואין מים אלא תורה, בני-ישראל היו צמאים וביקשו מים, ולכן כותב הרמב"ם שזהו המקור לקריאת התורה בכל שני וחמישי - אך זהו בדרך של רמז בלבד. ובנוסף לזה יש סוג שלישי והוא מנהג בלבד, שלא כתוב בתורה וגם אין לו רמז בתורה, בדוגמת ה'הקפות', שמוזכרות לראשונה בימי הגאונים, אך בכל-זאת מקיימים את זה מכיוון שיודעים שזהו רצון הקב"ה.

והרבי הוסיף ואמר שרואים בפועל שלא רוקדים בשעת קיום מצווה מדאורייתא, ואפילו לא בעת קיום מצווה מדרבנן אלא דווקא בשעת מנהג - מכיוון שכאשר מרגישים שיודעים ומכירים את רצון הקב"ה הדבר גורם לאדם שמחה גדולה ביותר.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)