נושאים נוספים
	התקשרות גליון 826 - כל המדורים ברצף
	לעורר על החידוש שנעשה על-ידי התגלות הבעש"ט
	יהודים דורשים בצדק: מה עניין הגלות?!
	לימוד הבבלי עם הירושלמי
	פרשת נשא
	"משה קבל תורה מסיני"
	הבעש"ט נמצא עם כל אחד על-ידי קיום הוראותיו
	הלכות ומנהגי חב"ד

לקראת מעמד סיום הירושלמי עורר הרבי לסיים ולהשלים את המסכתות והפרקים החסרים בירושלמי, כדי לסיים את הש"ס כולו * הצביע על הפלא שבהדפסת חלקים מהירושלמי עם הבבלי, הנלמדים במסגרת 'דף היומי' – הבבלי * לאיזה צורך חרג הרבי ממנהגו וכתב בחול המועד, ומדוע נבחרה מסכת שקלים דווקא להיות המאחדת בבלי וירושלמי * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מגלגלין "סיום" ליום זכאי

בכנסייה הגדולה של גדולי התורה, שהתקיימה בחורף תש"מ, הציע האדמו"ר מגור, רבי שמחה-בונים אלתר זצ"ל, ללמוד דף יומי בתלמוד הירושלמי, והצעתו התקבלה בהתלהבות.

כמה שנים לאחר מכן – בי"ג אדר ראשון תשד"מ – כשביקר אחיו הגה"צ רבי פנחס-מנחם אלתר, אז ראש ישיבת שפת אמת ולימים האדמו"ר בעל 'פני מנחם', שוחח עמו הרבי בפרוטרוט על התקנה החדשה, והציע שנכון וראוי להשלים את המסכתות החסרות בתלמוד הירושלמי, על-ידי הוספת המשניות שאין עליהן גמרא.

לגבי עצם התקנה, התבטא הרבי (בצל החכמה עמ' 264): כנראה, נתקבל הלימוד דף היומי בתלמוד ירושלמי. והוסיף (שם עמ' 272):

היה טוב ונכון לערוך "סיומים" בפרסום גדול, מכיוון שעל-ידי זה יתפרסם יותר כל העניין כולו.

ובפרט בארצות הברית. בודאי צריך להיות ה"סיום" בפרסום גדול.

בחול המועד פסח של אותה שנה ('היכל מנחם' כרך ב' עמ' מג. 'מאוצר המלך' כרך א' עמ' 148) כתב הרבי לרב פנחס-מנחם פתק מיוחד, בהתייחסו ל"סיום" והמועד שנקבע לו:

הרי זה עניין שלפי עניות דעתי דבר האבוד ושהזמן גרמא ולכן כותבני בחול המועד –

הגעתני ידיעה על דבר קא סלקא דעתך דקביעת יום הסיום דהירושלמי בי"א אייר (ובהוספת רק פרק אחד) והנה על-פי זה – רוב דסדר טהרות לא נכלל – לא בלימוד דדף הבבלי ולא – דהירושלמי,

באם "יגלגלו" הסיום ליום זכאי – תשלומין דחג השבועות (וגם יום הילולא בבית גור) – זמן לכלול כל הנזכר לעיל,

על כל פנים באם יגלגלו לל"ג בעומר – יכללו המסכת שמסיימת את הש"ס בהסיום

ואת כבוד-תורתו הסליחה – שנדרשתי ללא ששאלוני (וכיוון שכבר התחלתי בנידון זה פנים אל פנים – לפי עניות דעתי, מוכרחני לגמור הנ"ל).

בבית גור אכן נענו להצעת הרבי בדרך זו: הושיבו קבוצת אברכים תלמידי-חכמים שישבו וסיימו את כל המסכתות (והפרקים) החסרים.

בירושלמי תובעים דרגה נעלית יותר

בשיחת י"ג תמוז תשל"ה ביאר הרבי את פלוגתת הבבלי והירושלמי לגבי המקור ממנו למדים ש"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" – שהבבלי מסיק שהלימוד הוא מ"עבדו גו' ביראה", ואילו בירושלמי הובאו למסקנה ב' הלימודים ("השתחוו גו' בהדרת קודש" ו"עבדו גו' ביראה"), ותוכן הדברים (ליקוטי שיחות כרך לד עמ' 73-74) כדלהלן:

בבל הוא מצב של גלות, שאין שם גילוי הקדושה, ועד שגם על תלמוד בבלי אמרו ב"מחשכים הושיבני", מצב של חושך והעלם והסתר – ולכן בתלמוד בבלי מסיק (כדעת רבי נחמן בר יצחק) דילפינן "כובד ראש" מ"עבדו את ה' ביראה", דהיינו יראת חטא, כי במצב של בבל (חושך) מודגש שאי אפשר לתבוע מאיש ישראל יותר מדרגא זו ביראת ה';

מה שאין כן בתלמוד ירושלמי – תורת ארץ-ישראל, ששם "עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", יותר קל להגיע למדריגות נעלות ביראת ה', ולכן הובאה שם גם דעת ריב"ל (ואדרבה, דעה זו הובאה לראשונה), שילפינן לה מ"השתחוו לה' בהדרת קודש", בחרדת קודש...

גם בסיום מסכת סוטה, שערך הרבי בהתוועדויות ערב חג השבועות, יום ב' דחג השבועות וש"פ נשא – תשמ"ב (לקוטי שיחות כרך לח עמ' 40 ואילך), הסביר (שם עמ' 45), כי בירושלמי מדובר בדרגה נעלית יותר של ענוה ובבבלי בדרגה נמוכה יותר. זאת בהתאם לזמנם, שהרי תלמוד בבלי חובר לערך מאה שנה לאחר שחיבר רבי יוחנן את הגמרא הירושלמית. משום כך, מודגש בכל אחד מהם את הדבר שיש ללמוד למקומו ולזמנו:

בירושלמי מדגיש את הלימוד מהלל ושמואל להיות עניו בתכלית, בהתאם למקומו (ארץ-ישראל) וזמנו, ואילו הבבלי, ש"במחשכים הושיבני", ומחמת ירידת הדורות (וגם גסות הרוח ירדה לבבל), סבירא ליה שדי שתהיה על כל פנים דרגת ענווה כמו שהייתה להלל ושמואל בתחילת זמנם. שכן גם אצלם היו בפשטות כמה זמנים ודרגות, וכן נתעלו מזמן לזמן במדריגתם.

כיצד הגיעה "שקלים" לבבלי?

לאחר ביקורו של הגאון רבי פנחס-מנחם אלתר ציין הרבי בכתב יד קודשו (בצל החכמה עמ' 259 הע' 4; צילום כתי"ק בספר שמן ששון מחבריך, כרך א' עמ' 89):

להעיר אשר על-פי חוקרי הדפסת התלמוד (בעל המחבר ספר דקדוקי סופרים, ועוד) – כשהדפיסו כל תלמוד בבלי בשלימותו (ויניציא ר"פ-רפ"ג), הדפיסו בו מסכת שקלים עם תלמוד ירושלמי, ובסוף מסכת הוריות – גם תלמוד ירושלמי. – וכן הוא בהוצאות תלמוד בבלי שראיתי.

כשנתיים לפני פרסום תקנת לימוד הירושלמי התייחס הרבי להכללת מסכת שקלים בלימוד דף היומי בבבלי. זה היה בי"ג ניסן תשל"ח. אז קיים הרבי התוועדות מיוחדת ובה ערך סיום על מסכת פסחים וגם ביאר את הקשר להתחלת מסכת שקלים בכמה אופנים כדלהלן:

פדיון הבן (הנזכר בסיום מסכת פסחים) נעשה באמצעות חמשת שקלים; גלות מצרים החלה במכירת יוסף בעשרים כסף; קרבן פסח הוא קרבן יחיד אבל יש בו גדרים של קרבן ציבור (החל מ"אתי בכנופיא"), ובדומה לו גם מחצית השקל שענינו לחבר ב' חצאים (הפכים).

לאחר מכן המשיך ואמר:

בנוגע למסכת שקלים מצינו דבר פלא, שממנו למדים הוראה מיוחדת בנושא "ואהבת לרעך כמוך":

ידוע הנפסק בהלכות תלמוד תורה אודות מה שיהודי צריך ללמוד (על כל פנים פעם אחת) במשך ימי חייו – הן תלמוד בבלי והן תלמוד ירושלמי. אבל מדובר בשיעורים שונים (בפני עצמם), בבלי מחד, וירושלמי מאידך.

בין מסכתות הש"ס יש כאלה שיש בהן גם בבלי וגם ירושלמי, ויש שאין בהן אלא ירושלמי, ובפרט בתחילה בסדר זרעים.

בכך שונה מסכת שקלים אשר "מנהג ישראל" (ש"תורה הוא") שבשעה שמדפיסים תלמוד בבלי כוללים עמו תלמוד ירושלמי מסכת שקלים (הנכרך עמו), ולומדי הבבלי לומדים אפוא גם ירושלמי מסכת שקלים.

והרי חלוקים הבבלי והירושלמי מקצה לקצה, וכדמצינו במסכת שבת (קמה,ב) לגבי ההבדל בין תלמידי חכמים שבבבל ותלמידי חכמים שבארץ-ישראל, וכפי שמחלקת הגמרא (שם י, רע"א) "מש"ס לש"ס כו'" (כמבואר בפירוש רש"י ותוספות שם – ד"ה אפי'), וכן המבואר על-ידי אדמו"ר האמצעי (שערי אורה כב,ב ואילך) בחילוק שביניהם (עיין בבא מציעא פה,א),

ולפועל הרי מסכת שקלים – כמצוות מחצית השקל עצמה, המלמדת שיהודי הוא דבר שלם רק כאשר הוא מתאחד עם זולתו...

הדפסת הירושלמי עם הבבלי

הרבי עודד וחיזק את ידי המדפיסים שולזינגר, שיזמו להדפיס את הש"ס בבלי וירושלמי בכרך אחד, וכך כתב במכתב תמיכה מיוחד בז' במרחשון תשכ"ו (אגרות-קודש כרך כד עמ' טו):

ימים אלו נוסע לביקור באה"ק ת"ו אחד מהמדפיסים המפורסמים האחים שולזינגר שי' שזכו והצליחו להוציא-לאור תורת ראשונים ואחרונים בהדר ויופי חיצוני וגם פנימי, מתחיל מחמשה חומשי תורה ש"ס בבלי וכו' וכו', הם הן גם המדפיסים שהוציאו לאור ספר לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן נוסף על כמה ספרי חסידות שהדפסנו על-ידם,

וכיוון שרכש לבם דבר טוב להוציא-לאור ש"ס ירושלמי ביחד עם ש"ס בבלי עם כל פירושיהם וכו' הצעתי להנ"ל לבקר את כת"ר ולקבל חוות-דעת אודות תכנית הוצאת הש"ס וש"ס (חגיגה יו"ד עמוד א') ביחד, והרי זה עניין הנוגע לרבים ולזכות הרבים.

מסתבר שהדפסת הירושלמי היתה יוזמה של הרבי עצמו:

ביום א' י"ט אלול תש"כ שהה ביחידות המדפיס מר שמואל שולזינגר, "וכפי שסיפר אחר-כך, דרש כ"ק מאתו כי יוציא לאור את התלמוד ירושלמי. זה כבר זמן רב אשר כ"ק אד"ש דורש מהאחים שולזינגר להוציא לאור את הירושלמי, ובפורים (תשי"ז?) דיבר שיחה מיוחדת אודות עניין ההדפסה, אשר כנראה היתה מיועדת להם" – מתוך יומן משנת תש"כ אשר נדפס בספר 'דיוקנו של חסיד', הרב צבי הירש גאנזבורג (אדר ראשון תשס"ח) עמ' קמו-ז.

בקרוב יצאו מ'בבל' ויבואו ל'ירושלים'

מאז ומעולם עסק הרבי עצמו בלהט בלימוד הירושלמי, חידש ופירש תילי תילים של ביאורים והמריץ אחרים. אולם משנת תש"מ ואילך, מעת שהכריז האדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור על סדר לימוד יומי בירושלמי (במהלך הכנסיה הגדולה שהתקיימה בחודש שבט בירושלים ת"ו, כנ"ל), קבלו הדברים הדגשה יתירה.

ב'הדרנים' שהשמיע הרבי כדרכו בהזדמנויות שבהן ערך סיומי מסכת, החל לערוך ברבים השוואה בין הבבלי והירושלמי: "וכנהוג לאחרונה (בעריכת סיום מסכת) – נתעכב על השינויים שבין הבבלי והירושלמי"... (הדרן על מסכת מגילה תשמ"ג – התוועדויות תשמ"ג כרך ג' עמ' 1353). ובוא"ו תשרי תשמ"ג (שם כרך א' עמ' 66-65): "וכנהוג לאחרונה – להתעכב על השינויים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, ובפרט שלימוד הירושלמי הוא עניין שהזמן גרמא כי בקרוב ממש יוצאים מ"בבל" (כללות עניין הגלות) ובאים ל"ירושלים", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו".