בעקבות המדור 'כבוד אמיתי' (בגיליון 1216), נשאלנו כמה שאלות:
שאלה: האם ההורים יכולים למחול מראש על כל מה שייאמר בדיון משותף עם ילדיהם?
תשובה: על העדר כבוד ומורא תועיל מחילה; על ביזיון – לא.
שאלה: האם הבנים והבנות חייבים לקבל כל דרישה של ההורים?
תשובה: מצוות 'כיבוד' אינה אלא בדברים שיש להורים הנאה ישירה מהם, הנאה פיזית (כמו "מאכיל... מלביש") או כבוד (כגון לקום מפניהם). בדברים אחרים, לדעת אדמו"ר הזקן אין חובה לקיים כל ציווי של ההורים, גם אם הציווי אינו מנוגד להלכה; ויש חולקים. לכל הדעות יש מקרים שבהם דעת ההורים אינה קובעת, כמו אם הם מבקשים שלא נתפייס עם מישהו, או רוצים שהבן ילמד בישיבה מסויימת או יישא אישה מסויימת.
שאלה: איך הילדים אמורים להגיב על בקשות המנוגדות להלכה או למנהג שקיבלו עליהם?
תשובה: לאחר שהבן או הבת ביררו שיש בבקשת ההורים בעיה הלכתית, עליהם לסרב בדרך מכובדת, ולהבהיר שהם אינם יכולים לקיים בקשה זו (היינו להציג זאת כבעיה שלהם ולא של ההורה), והם מבקשים מההורים להתחשב בהם, באמונתם וברגשותיהם. אם יש רצון טוב משני הצדדים אפשר למצוא (ולעיתים טוב להיעזר ברב מנוסה) פתרונות למרבית הבעיות, כגון רמת הכשרות בבית וכדומה.
אם אין נכונות למצוא פתרון, וכל פגישה מגבירה את החיכוך – יש לשקול לקיים את המפגשים המשפחתיים לעיתים רחוקות יותר, ואולי לזמן קצר יותר, ולהשתדל שלא יעלו בהם נושאים בעייתיים. יש לזכור שמטרת המפגשים המשפחתיים היא לתת להורים ולילדיהם הרגשה טובה, ובוודאי לא להפכם לזירת התגוששות.
מקורות: קידושין לא,ב. יבמות ו,א, תוס' ורשב"א. שו"ע יו"ד סי' רמ ס"ד,ו,ח,ט,כה וביאור הגר"א ס"ק לו. אגרות-קודש, אדמו"ר הזקן (ברוקלין תש"מ) סי' פא. ילקוט יוסף הל' כאו"א ח"ב פ"ט, ושם עמ' שכ, אנציקלופדיה תלמודית כרך כו טור שפה, תכו, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:29
