בתחילת פרשת בחוקותיי הקב"ה מתנה את השפע והברכה בקיום התורה ומצוותיה: "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו", כי-אז "ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה". כאן נקבע עיקרון יסודי: השפע מלמעלה, הטוב והברכה – באים על-ידי עבודה דווקא, לא חינם.
מדוע אכן הקב"ה מתנה את השפע בעבודה ובעשייה? הלוא הקב"ה הוא תכלית הטוב, וידוע הכלל 'טבע הטוב להיטיב'. כלומר, טבעו של מי שהוא טוב – להיטיב עם אחרים. לכאורה היה הקב"ה צריך לרצות להעניק לנו את כל הטוב והשפע בלי קשר למידת עשייתנו ופעולתנו.
אין מתנות חינם
כלל זה, שהשפע מלמעלה ניתן רק על-ידי עבודה, תקף רק בעולם הקדושה. הזוהר אומר שה'קליפה' וה'סטרא אחרא' מקבלת חיות ושפע בלי עבודה. עניין זה נרמז בטענת בני-ישראל אל משה על השפע שהיה להם במצרים. הם אומרים שם: "אשר נאכל במצרים חינם". כי אכן ב'מצרים', המסמלת את ה'קליפה', השפע ניתן חינם.
לעומת זה, בעולם הקדושה אין מתנות חינם. כדי להשיג שפע וברכה נדרשת עבודה, ורק אז הקב"ה נותן את השפע. והשאלה מתחזקת, מדוע ה'קליפה' מקבלת שפע בלי עבודה, ואילו בקדושה השפע מותנה בעבודה וביגיעה?
קב שלו
אלא היא הנותנת: דווקא מפני שהקב"ה הוא תכלית הטוב, וברצונו לתת טוב אמיתי לעושי רצונו, אין הוא נותן להם 'מתנות חינם'. לעומת זה, ה'קליפה', שהקב"ה אינו רוצה בטובתה, הוא מעניק לה את השפע ב'מתנת חינם', שזו אינה טובה אמיתית.
דבר שמקבלים חינם אינו נותן לאדם תענוג אמיתי. לחם חינם מכונה בזוהר 'נהמא דכסופא', היינו 'לחם בושה'. האדם מתענג באמת רק מדברים שהשיג בעמלו וביגיעתו. הדבר משתקף במאמר חז"ל "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חברו" – האדם מעדיף 'קב' (=מידה של תבואה) אחד, שגידל בעמלו וביגיעתו, מכמות גדולה פי תשעה של תבואה שגדלה אצל חברו.
סיפוק הניצחון
לכן קבע הקב"ה שבעולם הקדושה השפע מותנה בעבודה, שאז כל מה שהאדם מקבל הוא בבחינת 'קב שלו', והתענוג מכך אמיתי. גם ההפרעות והמכשולים נועדו בפנימיותם להגביר את העונג ותחושת הסיפוק שהאדם חש, כשהוא מצליח לגבור עליהם. או-אז הוא מרגיש שהוא ראוי לשכר שניתן לו, והוא נהנה ממנו פי כמה וכמה.
ולמעשה זו התשובה לכל קשיי החיים בעולם הזה וריבוי ההעלמות וההסתרים, עד שכדי לחיות על-פי התורה ומצוותיה האדם נדרש להילחם עם עצמו ועם סביבתו. כל זה נועד בסופו של דבר להגדיל את התענוג של האדם, כשהוא מצליח לעמוד בכל הקשיים ולנצח את הכוחות העומדים נגדו. תקופת המאבק גם מעוררת בלב האדם צימאון ותשוקה לגילוי השכינה, ואז כשיבוא הגילוי במהרה בימינו, יוכל להתקיים אצלו "לחזות בנועם ה'" במלואו ובשלמותו.
(תורת מנחם כרך כח, עמ' 59. כרך כב, עמ' 126) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
