נושאים נוספים
	התקשרות גליון 823 - כל המדורים ברצף
	הצלחה בלימוד התורה על-ידי התמסרות למרות הקשיים
	ההוראה מסיפור רשב"י לערב הגאולה
	משא ומתן בתורת הגר"א
	פרשת אמור
	"ועל כרחך אתה חי"
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי כתב לפרש דברי הגר"א, השאיר בצריך עיון כשלא נזכר בהם דבר מפורש, או כאשר הדברים נשארו ללא ביאור, וגם דחה הגהותיו כשניתן לפרש בדרך אחרת * פעם כתב: "מכיון שביאור הגר"א נלקט על-ידי תלמידיו, שמא הוכנסו מילים אלו שלא בדיוק במקומן" * ועל ניסיון מדפיסי וילנה לשרבב לדברי הצמח-צדק מילים בכבודו של הגר"א * רשימה שלישית

הסוד נמצא בספרי מפורש

בשנת תש"י התפרסם מאמר מאת הרב ירוחם ליינער, ובו התבטא "שהגר"א כיון ברוח קדשו בסוד ה' ליראיו, שנחשון מת בקברות התאוה". הרבי העיר על כך (אגרות קודש כרך ג' עמ' רכה):

צריך עיון גדול אם אפשר לומר כך מכמה טעמים... – והעיקר כי הגר"א עצמו מפרש יסודו. וזהו לשונו [=של הגר"א] (על מה שנאמר שנחשון מת בשנה השנית): מת בקברות התאוה כי היה מהקצינים שבמחנה, עד-כאן-לשונו.

וכוונתו, כי כל היוצאים ממצרים היו נכנסים לארץ, לולא חטא המרגלים (ואולי זהו הטעם דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ), לבד אלו שמתו בתור עונש וכו'. ומיתת צדיקים בשנה השניה – שאז מת נחשון – מצינו בכתוב ותאכל בקצה המחנה, שפירש רבי שמעון בן מנסיא בספרי שם בקצינים שבהם בגדולים שבהם. ואף שזה היה בתבערה, הנה על-פי מה שנאמר במסעי (לג,טז) משמע דתבערה נכללת בקברות התאוה – המקום עצמו שנזכר לפני זה שם (יג, ג), כי לא מצינו נסיעה בנתיים. ועיין-שם בספרי.

וממשיך הרבי:

והנה כל זה לדעת הגר"א. ומה שקשה בזה הוא על-פי-מה-שאיתא בכתבי האריז"ל (דברים י, כב) דתבערה וקברות התאווה מדריגות נפרדות הם (כתר ובינה).

ומקשה:

אבל תמיהה לי כי מוכח במדרשי רז"ל, שנחשון מת בקברות התאווה, והוא בספרי על פסוק והאספסוף אשר בקרבו ר"ש בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנאמר אספה לי שבעים איש, ובילקוט שמעוני מונה אותם בשמותיהם ונחשון בתוכם. וצריך עיון גדול מפני מה לא הביא ראיה מוכחת זו לא הגר"א ולא בספר מי השילוח.

"הפירוש צריך עיון גדול"

בסיום מסכת מידות איתא "ברוך המקום ברוך הוא... שבחר באהרן ובבניו לעמוד ולשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים", והתמיהה ידועה (ליקוטי שיחות כרך יא עמ' 119 ואילך): העבודה דקודש הקדשים היא חד-פעמית, אחת בשנה, ובחירת אהרן ובניו לעמוד לשרת בכהונה היא לכל עבודות הכוהנים: במקדש כולו ובמשך כל השנה כולה וכו'.

ובביאורי הגר"א – ד"בית קדשי הקדשים" מוסב על בית המקדש בכללו – שהינו קודש לגבי שאר מקומות המקודשים. על כך אמר הרבי:

אבל הפירוש צריך-עיון-גדול, כי [נוסף לזה שבמסכת כלים עצמה נמנו כמה מעלות בהקדושת בית המקדש עצמו, ורק אחד מהם נקרא שם "קדש הקדשים", הרי] במסכת מדות עצמה הוזכר "קדש הקדשים" לענין מדתו וכו' והכוונה לקדש הקדשים ממש... ואיך יתכן לומר שהפירוש ד"קדשי הקדשים" ישתנה בסיום המסכת מהמופרש כמה-פעמים לעיל מיניה? אף שבדוחק יש לומר דשאני הכי דנאמר "בבית קדשי הקדשים".

ובדומה לכך מצינו בליקוטי שיחות (כרך כב עמ' 59 הערה 33) בעניין לקיחת כפרות למעוברות:

וצריך עיון בביאור הגר"א [סתר"ה] שם דמבאר דברי הרמ"א בנוגע לעובר נקבה – "דקיימא לן עובר ירך אמו" (וראה גם פרי מגדים (אשל אברהם) שם) – דלכאורה, אם-כן למה צריכה ליקח תרנגול בפני-עצמו אולי תלד זכר ולא אמרינן בזה עובר ירך אמו? ראה דעת תורה למהרש"ם שם. ואולי כוונתו על דרך המבואר לקמן בפנים [השיחה] סעיף וא"ו. ואין-כאן-מקומו.

בפורים תשי"ט השמיע הרבי שיחה מיוחדת בהתוועדות (תורת מנחם כרך כה עמ' 153) שנפתחה כך:

בנוגע לעבדים כנענים יש פלוגתא (שמעורב בה גם הגאון מווילנה) אם הם חייבים במקרא מגילה ובכל עניני פורים... ובנוגע לעבדים סתם – כותב המגן אברהם: "בבית יוסף משמע אפילו אין משוחררים". ויש דעות – ובתוכם הגר"א – שעבדים סתם אין חייבים בפורים כיון שלא היו באותו הנס.

ההסבר היה (גם) על-פי רוחניות העניניים.

סימוכין בנגלה ובנסתר לדעה שנשללה

בפורים תשט"ז (תורת מנחם כרך טז עמ' 154 ואילך) דן הרבי בשאלה: מתי צריך לברך את הברכה שאחר קריאת המגילה, האם תחילה לברך ואחר-כך לכרוך, או לכרוך תחילה את המגילה ואחר-כך לברך.

המגן אברהם מביא מסדר היום ש"אם רצה מברך ואחר-כך כורך", ואילו הגר"א שולל דעה זו באופן נחרץ ביותר ("מיט א געוואלדיקער התפעלות").

הרבי אומר שמדברי אדמו"ר הזקן משמע לכאורה שהוא סבור כמגן אברהם, אך לפועל לא שמע מכ"ק אדמו"ר הריי"צ כיצד צריך להיות הסדר.

אבל הרבי המשיך:

וכיון שיש בזה סברות לכאן ולכאן, צריך לכל הפחות להראות פנים להדעה שהובאה במגן אברהם (שאותה שולל הגר"א).

והרב ביאר זאת הן על-פי נגלה והן על-פי פנימיות.

המלים הוכנסו שלא במקומן

ביום ב' דחג השבועות תשל"ז (שיחות קודש תשל"ז כרך ב' עמ' 86 ואילך) האריך הרבי בביאור מחלוקת הראשונים אם צריכים לידיעת טעמי ההלכות בעת פסקי דינים:

מחד – שיטת הרמב"ם והבית יוסף שאין צריך לידיעת טעמי ההלכות, ומאידך – שיטת הרא"ש, רש"י ואדמו"ר הזקן שיש לדעת טעמי ההלכות.

במהלך הביאור (שם עמ' 91) הביא הרבי מה שכתוב בביאור הגר"א, העומד על פסק-דין הבית-יוסף "שליש בתלמוד" ומציין לרש"י. הרבי הקשה: וצריך עיון גדול, הרי שיטת הבית יוסף היא כרמב"ם, היפך שיטת רש"י.

וכאן התבטא הרבי:

מכיון שביאור הגר"א נלקט על-ידי תלמידיו, שמא ("לא מופרך לגמרי") הוכנסו מילים אלו שלא בדיוק במקומן.

הפירוש האמיתי – על-פי הקבלה

נאמר בזוהר [חלק ג' קצח, א]: "תלת בבי דינין תיקנו (רבנן) בסדרי מתניתא, חדא קדמיתא בארבע אבות נזיקין השור וכו', תניינא טלית דאשתכח, תליתאה שותפין ורזא דאבידה.. אורח דקרא נקטו דכתיב [משפטים כב,ח] על כל דבר פשע.. על שור על חמור על שה דא בבא קמא, דהכי הוא באינון מלין, על שלמה דא בבא מציעא, על כל אבדה דא בבא תליתאי".

ובניצוצי אורות שם: "קשה דכל דיני אבידה בבבא מציעא בפרק ב', א"מ".

ובניצוצי זוהר שם: "הגר"א בביאורו לתקוני זהר עשיראה (קמ"ז סע"א) כתב להגיה תנינא טלית דאשתכח ורזא דאבידה, תליתאה שותפין כו' על שלמה על כל אבדה כו' דא בבא מציעא", ומסיק ש"בבא תליתאי", "שותפין", נרמז בסיום הפסוק "עד האלקים יבוא דבר שניהם".

הרבי בש"פ בלק תשל"ז (שיחות קודש תשל"ז ח"ב עמ' 260 ובספר השיחות תשנ"ב עמ' 370) תמה על הגהת הגר"א, ותירץ באופן אחר מתוך הערות אביו בלקוטי לוי יצחק על-פי קבלה, וזה לשונו:

ולכאורה דוחק גדול להגיה בדברי הזוהר – ובשתיים, שינוי הסדר שבזהר (ושינוי כפול: הן התחלת הענין והן בסיומו), והוספת סיום הפסוק שלא נזכר בזהר שלפנינו – בגלל קושיא זו, ובפרט שקושיא זו יש לתרצה ע"פ ביאור אאמו"ר... (כדלקמן)

בהערות אאמו"ר: "פירש כל אבידה על שותפין, והיינו כל הוא יסוד שנקרא כל, והוא דכורא, אבדה הוא מלכות נוקבא, כי אשה נקראת אבדה כדאיתא בריש מסכת קידושין, וכל אבדה הוא חיבור זו"ן, והיינו שותפין, כי חיבור איש ואשה נקרא שותפות, כמאמר שלשה שותפין באדם, אביו ואמו כו'.

והיינו גם-כן מה שאמר לעיל תליתאה שותפין ורזא דאבדה, רזא יסוד, כמ"ש במאו"א מע' רז ע"ש, אבדה מל' " – עיין שם בארוכה, ומסיק: "ועתה מסולק קושיית א"מ שבנצוצי זהר".

הגרסה בפרקי אבות לדעת אדמו"ר הזקן

בהתוועדות ש"פ בלק תשל"ז (שיחות קודש תשל"ז כרך ב' עמ' 249-248) התייחס הרבי לנאמר בפרקי אבות, פרק ה', שם במשנה יו"ד איתא: "חמשה קניינים קנה הקב"ה בעולמו".

במשנה זו ישנה גרסא (הגהות הגר"א) שצריך להיות "ארבעה קניינים", שכן איתא בגמרא (פסחים פז,ב) ומכילתא (עה"פ בשלח טו, טז) וזאת על-פי הסברא שאברהם וישראל הם אותו קניין.

אבל – קובע הרבי – מגרסת אדמו"ר הזקן בפרקי אבות שלו מוכח שאינו סבור כתיקון זה (וכן מוכח מדברי הצמח-צדק באור התורה).

בהזדמנות מסויימת (ליל שביעי של פסח תשכ"ט), בדירת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, נסבה השיחה על קריאת מגילות שיר השירים וכדומה. הרבי (המלך במסיבו כרך א' עמ' רצו) ציין שאדמו"ר הזקן כותב שאין מברכים והגר"א כותב שכן, והוא הדין לשאר מגילות בזמנם – מצד קריאתה ביום-טוב ואפילו שלא ממגילה כתובה.

הרוגוצ'ובי סבור שלברך (מצד הקריאה ביום טוב) שלא ממגילה כתובה – הוא שטות (והרי זה בדיוק כמו לברך על קוהלת).

בביאורי הגר"א לתיקוני זוהר (תיקון כא (נו,א)) על הא דאיתא שם "בן חמישים לזקנה", מציין שהתיקוני-זהר פליג על הא דאיתא באבות "בן שישים לזקנה". ואינו מפרש מאומה.

הרבי העיר על כך בש"פ עקב תש"מ (שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 871):

לפלא שהסתפק ב"פליג" ולא ביאר מאומה.

גם במקום אחר (אגרות קודש כרך יו"ד עמ' קכד) מעיר הרבי בנושא הלכתי של חיוב מזוזות "להעיר מביאורי הגר"א על זה, שכתב צריך-עיון ולא ביאר כוונתו".

זיוף מכוון של מדפיסי וילנא

פולמוס גדול (ראה 'אספקלריא' מוסף כפר חב"ד גליון ה' טבת תשס"ח) התנהל סביב משפט שהשתרבב (בזדון! – ראה להלן) במהדורה מסויימת של ספר פסקי דינים לצמח-צדק דף ס"ט עמוד ב', כאילו העדיף הצמח-צדק את דברי הגר"א על פני דברי אדמו"ר הזקן. אולם הדבר תוקן והתברר כי אדרבה, הצמח-צדק, בהתייחסו לדברי הגר"א השתמש שם במילים "ואינה תשובה".

גופו של הסיפור (כפי שמספר כ"ק אדמו"ר באגרות קודש כרך ח' עמ' רלח; כרך ט עמ' תמז) שמע הרבי מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שסיפר לו כדברים הבאים:

הספר פסקי דינים נדפס בווילנה – עיר מבצר המנגדים בעת ההיא, שידם היתה תקיפה – בתקופת חירום שבין מלכא למלכא (פטירת אדמו"ר מהר"ש טרם קבלת הנשיאות על-ידי אדמו"ר מוהרש"ב).

המדפיסים ניצלו עובדה זו (הבחור הזעצער והמפקחים עליו או גם המוציאים-לאור) והוסיפו שורותיים [ובהם המילים "והגר"א הביא מנדרים דמ"ט שעטני מעיל ואנוכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהרי ועל שפם יעטה"], ותיכף כשיצא הספר לדפוס – אחזו חסידי ליובאוויטש בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בנוסח המקורי של הצמח צדק. כמובן, שלא הצליחו לבער את כל העותקים שבהם הנוסח המזוייף.

הרבי מדגיש בנושא כמה נקודות:

א) תחת-ידי [מצוי] כתב-יד (מעתיק. גוף-כתב-יד-קדשו נשאר מעבר לים) של חלק הפסקי-דינים הנ"ל. וכמובן אין שם שורותיים אלו.

ב) עניין [זה] שהוא בהיפך הגמור והמוחלט מיחסו של אדמו"ר הצמח-צדק בעניני תורה שלבו בזה כלב הארי ועיין בפסקי דינים להצמח-צדק בסיומו למה שכותב בהנוגע להוראת אדמו"ר הזקן, והגם כי מי אני כו' מכל מקום תורה היא וכו', אף שבודאי דבריו היו קדושים בעיני הצמח צדק, ואיך זה אפשר למה שכתב שם... שהוא היפך השכל אי אפשר שיכתוב דברים כאלו.

ג) מלבד שאינו כתוב בסגנונו של הצמח-צדק כלל, הנה בהמשך הדברים הן לפניו והן לאחריו כשמביא הצמח-צדק ראשונים כותב מיט א ברייטקייט [=ברחבות] שלא בערך ופשיטא אשר בחדא מחתא לא היה עושה שינוי כזה, ויעויין גם-כן בפסקי דינים בתחילתו דף א' ודף ב' והמילואים לזה שנדפסו בשאלות-ותשובות צמח-צדק שער המילואים הוצאת קה"ת שנעתק מהביכלעך, שם מביא הצמח-צדק דברי הגר"א ויראה שם סגנונו בזה.

[השווה: שו"ת אורח חיים סימן ד סעיף ב: "ראיתי בביאור הגאון ז"ל". סימן ז סעיף א. סוף סימן יא].

פירוש התוספות מוקשה לאור הגר"א

באחת מרשימותיו לפני הנשיאות מצויה רשימת הערות שכתב הרבי על קונטרס שכתב רב תלמיד-חכם גדול, והרבי מעיר לו (רשימות גליון קמח עמ' 14):

מה שכתב ליישב לשון התוספות (קדושין יב, ב) לפירוש הגר"א (ביאורי הגר"א לשו"ע אה"ע סקס"ו סק"ט) [שהתוס' ס"ל שביאת יבום אינה צריכה להיות בפני עדים] –

דוחק גדול לפרש כן, דאי אפשר ליישב זה בלשון תוספות ד"ה דמקדש (יבמות נב, א). גם: מנא ליה לתוספות לחלק בפשיטות כל כך בין יבמה לקידושי דעלמא.

עיין שם בפענוחים שנרשמו על-ידי המו"ל.

וברשימת הרבי בליקוטי שיחות (כרך יט עמ' 463): "בענין נוסחת לחי עולמים... המגן אברהם סימן רז – לא גילה דעתו... וצריך עיון בסברתו... וכספק זה הוא גם כן בדעת הגר"א".