הקרבנות, שבהם פרשתנו עוסקת, באים מן החי (בקר, צאן, עוף) ומן הצומח (מנחת סולת), והתורה מציינת כי חובה לצרף לקרבן גם מרכיב מן הדומם – מלח. וכך נאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח". נמצא אפוא שהקרבנות באו מן החי, מן הצומח ומן הדומם.
דבר זה מעורר שאלה גדולה: איך ייתכן שקרבנות מן החי, הצומח והדומם יכולים להביא תיקון וכפרה לנפש האדם? הלוא האדם עומד במדרגה גבוהה לאין-ערוך מהחי, הצומח והדומם, ואיך תתוקן נפשו של אדם על-ידי קרבן מהסוגים הנחותים יותר בבריאה?
פגיעה ב'צלם'
יתרה מזו: הקרבנות נועדו גם לכפר על חטאים חמורים שהאדם חטא. על-ידי חטא ועוון נפגם ה'צלם אלוקים' של האדם. הקב"ה ברא את האדם "בצלמנו כדמותנו", היינו שבאדם יש בחינת ה'צלם' וה'דמות' של העניינים האלוקיים העליונים.
אך כדי לשמור על ה'צלם' שלמעלה האדם נדרש לקיים את רמ"ח מצוות עשה, שהן כנגד רמ"ח ה'איברים' שלמעלה, ולהיזהר משס"ה מצוות לא-תעשה, שהן כנגד שס"ה הגידים שלמעלה. ואם חלילה הוא עובר על מצוות התורה, הוא פוגע ב'צלם' וב'דמות' האלוקיים שבו. כיצד אפוא יכולים לתקן דבר כזה על-ידי קרבן מן החי, מן הצומח ומן הדומם?!
שורש עליון
התשובה היא, שדווקא בסוגים הנחותים יותר בבריאה – החי, הצומח והדומם – יש מעלה מיוחדת. בתורת החסידות והקבלה מוסבר שהדברים הנחותים יותר שורשם גבוה יותר. מובא על זה משל מחומת אבנים, שכאשר היא נופלת, האבנים שהיו בראש החומה נופלות למרחק גדול יותר. וכך החי, הצומח והדומם שורשם עליון יותר, ולכן בירידתם למטה נפלו למדרגה נמוכה יותר.
מכאן הכוח המיוחד של קרבן מן החי, הצומח והדומם לתקן את הפגיעה ב'צלם אלוקים' של האדם. כשהאדם מביא קרבן לה', הניצוץ האלוקי שבקרבן עולה אל שורשו העליון, ומשם נובע אור אלוקי עליון, שמתקן את מה שנפגם על-ידי מעשי האדם.
בכוח האדם
לכן התורה מצווה כי כל קרבן יימלח במלח, שעל-ידי זה מצטרף לקרבן גם הסוג התחתון ביותר בבריאה – סוג הדומם. היותו התחתון ביותר מעיד כי שורשו האלוקי גבוה ביותר, ולכן זקוקים לו, כדי לעורר נביעת אור אלוקי עליון זה, לתיקון כל הפגמים.
עם זה, הבאת הקרבן יכולה להיעשות דווקא על-ידי האדם. אמנם שורשם של החי, הצומח והדומם עליון ביותר, אבל כדי להגיע אל השורש הזה ולעורר משם נביעה של אור אלוקי – לשם כך נדרש האדם, שנברא "בצלמנו כדמותנו". ואז כשהאדם מביא קרבן, הוא מוריד לעולם אורות עליונים ביותר וגורם נחת-רוח למעלה, כמו שנאמר "ריח ניחוח לה'" – "נחת רוח לפניי".
(תורת מנחם כרך ט, עמ' 179) |
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:29
