חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:37 כ"ז בסיון התשפ"ב, 26/6/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מלאך "תופר מנעלים"
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 816 - כל המדורים ברצף
החידוש בהעלאת הגשמיות במשכן ובתפילה
הנשמה אינה בגלות וגם הגוף אינו בגלות
מלאך "תופר מנעלים"
פרשת ויקהל-פקודי
30 יום לפני הפסח
הלכות ומנהגי חב"ד

ביאור מעניין לאיסור לבישת הנעליים ביום כיפור ובתשעה באב – בגלל מעלתם * התשובה המיוחדת של רבותינו נשיאינו לשאלת ברכת "שעשה לי כל צרכי" במוצאי ימים אלו * מה הקשר של תפילין עם נעליים, ומהי ההוראה הנפלאה מכינויו של המלאך מט"ט "תופר מנעלים"? * כשהרבי החליף נעליים אחרי כעשרים שנה * רשימה שנייה

שאלת הנשיאים מהשביעי לראשון

ברשימתו ממוצאי יום הכיפורים תרצ"א רושם הרבי (רשימות היומן עמ' קסט):

על שאלתי אם לברך "שעשה כל צרכי" בנעילת הסנדל במוצאי יום הכיפורים, ענני [כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ] דחה זאת למחר. וסיפר: כשהייתי ילד שאלתי שאלה זו את אבי אדמו"ר [מהורש"ב] נשמתו-עדן, וענני בלשון "דחה זאת וכו'". וכשגדלתי, סיפר לי, ששאלה זו שאל את אביו אדמו"ר מהר"ש נ"ע, וגם זה שאלה אצל הצמח-צדק נ"ע, והצ"צ נ"ע – אצל אדמו"ר הזקן נ"ע, וכולם ענו כנ"ל.

מלכות למעלה מנעל

בעניין הטעם לאיסור נעילת הסנדל ביום-הכיפורים ובתשעה באב כותב הרבי (אגרות קודש כרך ג' עמ' קמח; כרך ד' עמ' ת):

במקדש מלך לזהר ח"ב קעג, א כי ביום הכיפורים אין כל כך שליטה לרוח הטומאה, ולכן כשניעור אינה שורה אלא עד קשרי אצבעותיו.

ועל דרך זה יש לומר, אשר בתשעה באב מפני החלישות שבקדושה אינה מתאווה כל כך לשרות.. ומתפשטת רק עד קשרי אצבעותיו. וטעמא דמסתבר הוא.

ועל-דרך-זה צריך לבאר גם בנעילת הסנדל דאסור הן ביום הכיפורים הן בתשעה באב.

בהנוגע ליום הכיפורים – ראה לקוטי תורה שיר השירים דיבור המתחיל מה יפו סוף סעיף ג. ובפרי עץ חיים שער יום הכיפורים פ"ד (הועתק בנגיד למצוה) ובסידור מהרי"ק – באופן אחר קצת – לענין תשעה באב.

שוב מצאתי ברשימות הצמח צדק על איכה וזה לשונו: ט' באב ויום הכיפורים שניהם אסורים בנעילת הסנדל, אלא שזה מצד מעלה יתירה בעליות המלכות למעלה מבחינת נעל, וזה [ט' באב] להיפך.

והרבי מעיר בכרך ד שם עמ' ת:

ואף שכתוב שם שזהו מטעמים הפכים, אבל על-כל-פנים ידוע שעומק רום מקושר עם עומק תחת כו' ומזה מובן שגם בתשעה באב... הענין דחליצת הסנדל שהוא למעלה מסנדל.

הוא בעצמו סנדלר!...

בהזדמנות מסויימת (תורת מנחם כרך ח"י עמ' 234), הביא הרבי את דברי אדמו"ר מהר"ש המבאר שבלבושים כמה בחינות: לבושי הראש ולבושי הגוף ולבושי הרגל. בעוד לבושי הראש והגוף הם לבושים דקים, שהם מצמר ופשתים, הרי לבוש הרגל הוא לבוש גס מעור בהמה ועד לערדליים ("קאַלאָשן");

והרבי התבטא:

ואילו הוא צריך לנעול שני זוגות ערדליים?!... להתמסר לגמרי עבור עניינים אלו?!

בהתוועדות שבת-קודש פרשת בראשית תשמ"ב (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ב כרך א' עמ' 304) הביא הרבי את הסיפור הזה:

סנדלר גוי גנב פעם מיהודי זוג תפילין, וכאשר ראו אצלו את התפילין וטענו שגנב אותם – אמר שהוא "סאם סאפאושניק" , הוא בעצמו "סנדלר" ועשה לבד את התפילין. הוא ראה שהתפילין עשויות מעור בהמה ומאחר שהוא היה סנדלר והיה תופר נעליים מעור בהמה, טען שהוא בעצמו עשה את התפילין!

בהמשך לכך ציין הרבי:

הנה כאשר מדובר אודות "סנדלר" – אי אפשר להתווכח עמו כי על כל דבר צריכים להביא לו ראיה מענייני "סנדלרות", וגם כאר מביאים ראייה מענייני "סנדלרות", צריכים להתווכח מי מהם "סנדלר" מומחה יותר, הוא או זה שמדבר עמו!

וחבל על הזמן שיתבזבז על הוויכוחים עם הסנלדר – כדאי יותר לנצל את הזמן כדי לפעול על יהודי שמוכן לקבל ולקרבו לנשיא הדור, על-ידי לימוד תורה של נשיא הדור או על-ידי קיום מצווה כו', שהרי מצווה גוררת מצווה, ודבר תורה אחד מעורר תשוקה ורצון לדעת דבר תורה נוסף (או לדעת כיצד הגיעו למסקנה זו וכו').

והוסיף ואמר:

סיפור זה, אינו בדרך צחות בלבד – (כמובן מזה שמספרים סיפור זה לילדי-ישראל הלומדים ב"חדרים", וכמדומה שסיפור זה מובא באחד ממכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר) – אלא טמונה בו הוראה, ובנוסף לכך יש לו מקור בתורה:

איתא בחז"ל שמה שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" – הרי זה מרמז על מצוות חליצה ומצוות תפילין. וכאן רואים את הקשר שבין תפילין לנעליים הנעשים על-ידי "סנדלר" (כבסיפור הנ"ל).

כמו כן נאמר בספרי קבלה וחסידות שמט"ט תופר מנעלים ועל כל תפירה ותפירה הרי הוא מייחד יחודים עליונים, בדוגמת היחודים שעל-ידי מצוות תפילין.

ועניין זה קשור גם עם פרשת בראשית, שבה מסופר אודות "חנוך", וידוע שכאשר "לקח אותו האלקים" נעשה חנוך למט"ט, ומאז ענינו – לתפור מנעלים ולייחד יחודים עליונים כו'.

ועד שענינו של מט"ט הוא – מליץ טוב על בני-ישראל [נוסף למלאך מיכאל שרם של ישראל], כמאמר "מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל", היינו שהוא פועל את כללות עניין הרצון למעלה כו'.

ולכאורה אינו מובן, שאל הרבי:

מדוע מדגישים שמט"ט תופר מנעלים – כיצד מתאים תואר זה לגודל מעלתו של מט"ט שהוא שר הפנים וכו', הרי התורה משתדלת שלא לדבר בגנותם של בעלי חיים, ואם כן, מדוע לא יכלה התורה למצוא עבור מט"ט תואר מתאים יותר מאשר תופר מנעלים, ועל כל פנים – יכלה התורה לומר עניין זה כפי שהוא ברוחניות, ולא תופר מנעלים סתם?!

אלא בכך טמונה הוראה בעבודת האדם לקונו – שגם כאשר הוא סנדלר התופר מנעלים כפשוטו, עליו לדעת שתכלית הכוונה בזה היא – לייחד יחודים עליונים כו'.

וכפי שמצינו שאחד התנאים היה רבי יוחנן הסנדלר – והרי אין עניין יוצא מידי פשוטו – שהוא עסק בתפירת מנעלים, וביחד עם זה היה תנא וכו'.

[ראוי לציין כאן את דברי הרה"ק רבי לוי יצחק, אבי כ"ק אדמו"ר, בהערותיו לפרשת ואתחנן עמ' תנד, המדגישים את הקשר של ברכת המנעלים לתפילין:

"ברכת שעשה לי כל צרכי על לבישת מנעלים, ברכת אוזר ישראל בגבורה על תפילין של יד. כי תש"י הוא בזרוע שמאל דגבורה, ברכת עוטר ישראל בתפארה על תפילין של ראש שהם כמו עטרה על הראש. ומנעלים שייכים לתש"ר ותש"י כמו שאמרו רז"ל בשבת דף ס"א עמוד א' כתפילין כך מנעלים.. כפי הסדר דמלמטה למעלה, מתחילה לבישת מנעלים שעשה לי כל צרכי ואחר כך אוזר ישראל בגבורה תש"י, ואחר-כך עוטר ישראל בתפארה תש"ר"].

נעלי כ"ק אדמו"ר

בעת קריאת מגילת אסתר, נהג הרבי להכות קלות פעם אחת בחלק הקדמי של רגלו (לפעמים הימנית ולפעמים השמאלית) מבלי להרימה לגמרי (ולפעמים אינו מכה כלל).

בעת קריאת "המן" עם כינוי, כאשר הקהל מכה את המן, היה הרבי מגביה רגלו מעט ומניחה קצת קדימה, ואז מכה (כנ"ל) פעמים רבות (לרוב יותר מעשר פעמים) למשך זמן רב יותר. בסיומו מחזיר את הרגל למקומה.

הרבי היה נוהג לנעול נעליים שחורות פשוטות, ומקום העקב של הנעל השמאלית היה מקופל פנימה, כשהוא דורך עליו בעקב רגלו [יש אומרים שהדבר נבע מייסורים, ר"ל, ברגליו]. במשך כעשרים שנה לא נעל הרבי נעליים חדשות, אלא השתמש באותו זוג נעליים.

ביום ו' ערב-שבת-קודש כ"ו במרחשון תש"נ נכנס הרבי לתפילת מנחה בביתו ולרגליו נעליים חדשות (שבהן לא היה קיפול כלפי פנימה כנ"ל בנעליים הישנות).

המשמש בקודש הרה"ח ר' שלום בער גנזבורג מסר את הידוע לו בנושא ('בקודש פנימה' עמ' 75): "כידוע, הרבי נעל אותן נעליים במשך עשרות שנים, אף שהן כבר היו קרועות. פעם אחת, בעת ששהיתי עם הרבי בביתו, הרגשתי שזה זמן מתאים לדבר עם הרבי בעניין זה, ואמרתי שיש בבית נעליים חדשות ואולי יחליף הרבי את נעליו.

"להפתעתי, השיב הרבי: 'לייג דאָס אַוועק באַ מיר, און ביי אַ געלעגענהייט וועל איך זיי אָנטאָן" [=הנח אותם אצלי, ובהזדמנות אנעלם]. הנחתי אותן, ובאחד הימים שלאחר מכן ירד הרבי לתפילה כשהוא נועל את הנעליים החדשות – כפי שהבחין הקהל".

נסיים בדברי הרבי באחרון-של-פסח תשח"י (תורת מנחם כרך כב עמ' 256-255):

"נעל" אמור על נעל דשכינתא, שכל ההמשכות הם על-ידי לבוש הנעל... וכיוון שכל הגילויים תלויים במעשינו ועבודתנו... הרי מובן שכדי לבוא אל הגילוי של "והדריך בנעלים", הרי זה באמצעות מצווה שנעשית ברגלים... וכמו "רץ לדבר מצווה", על-ידי-זה שדורכים בנעליים בפשטות, ובפרט כאשר הולכים ב"תהלוכה" מהלך רחוק שיש בזה טירחא יתרה – הנה על-ידי זה זוכים לעניין "והדריך בנעלים", שזהו אחד הענינים היותר נעלים שבבקיעת הנהר דלעתיד.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)