הפריץ השתולל מזעם. "בפעם הבאה שתעז להראות את עצמך לפניי בלי הכסף, אלקה אותך מלקות קשות ותבלה את שארית חייך בבור הכלא", איים.
שנים רבות חכר משה את הפונדק מאת הפריץ. הפרנסה לא הייתה בשפע, אך הוא הקפיד תמיד לשלם במועד את דמי החכירה. השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד והכנסות הפונדק היו דלות, עד שלא היה באפשרותו לשלם אפילו קצת מדמי החכירה.
משה התייצב לפני הפריץ וביקש ממנו לדחות את מועד הפירעון, אולם הפריץ סירב לשמוע את דבריו. הוא דרש את כספו מיד והוסיף בזעם: "לא אסכים לשמוע שום תירוצים. ראה הוזהרת!".
משה היה אובד עצות. בבואו לביתו שיתף את אשתו ואת קרובי משפחתו במצוקתו. הללו יעצו לו לנסוע אל אחד מצדיקי הסביבה, שיורהו כיצד לנהוג. עלה משה על העגלה ויצא בדרכו אל רבי נפתלי מרופשיץ.
בבואו שמע הצדיק את דבריו, הרהר זמן-מה ואחר-כך אמר: "אולי מוטב שבאמת תימנע מלפגוש את אדונך. מדוע תמסור את גווך להלקאה. זאת עצתי אפוא, כי תימנע מלהיפגש עמו, וה' יהיה בעזרך".
חזר משה לביתו, אך בעיני אשתו וקרוביו לא נראתה העצה. "כשיבין הפריץ שאתה משתמט מלבוא אליו, ישלח אלינו את שליחיו. הללו יזרקו אותנו ככלבים מהפונדק", טענו.
נבוך הכפרי. הוא לא רצה לעשות דבר הסותר את עצתו של הצדיק. קרוביו ציינו כי באזור מתגורר עוד צדיק, הידוע כעושה נפלאות, רבי מנחם-מענדל מרימנוב. "אולי בפיו תהיה עצה אחרת", אמרו לו. קיבל משה את דבריהם ונסע לרימנוב.
כאשר שמע הצדיק מרימנוב את סיפורו, הגיב: "מה הבהלה בגלל כמה הלקאות של הפריץ? הלוא מוטב לך ללכת אליו ולנסות לדבר על ליבו, ואף אם יצווה להלקותך ארבע או חמש מלקות, לא תחלה ולא תמות מכך. שוב לביתך ולך אל הפריץ, ובעזרת השם יועיל לך הדבר לצאת ממצוקתך".
חזר האיש לביתו וליבו מלא תהיות: הלוא הצדיק מרופשיץ ניסה למנוע אותו מלפגוש את הפריץ, בגלל החשש לשלומו, ומדוע המעיט הצדיק מרימנוב מערך הכאותיו של הפריץ? משה התלבט ולא ידע להחליט איזו עצה טובה יותר. בליבו נטה לקבל את עצת הצדיק מרופשיץ ולהשתמט מלהתייצב מול הפריץ.
אולם כשסיפר לקרוביו את דברי הצדיק מרימנוב, החלו הללו לדחוק בו לקיים זאת. הלחץ עשה את שלו וכעבור כמה ימים יצא משה מביתו לדרכו אל הפריץ.
אך נכנס בשערי החצר החליט הפריץ ללמדו לקח. משה עמד שפוף, כולו רועד מפחד, והחל להתנצל, אולם הפריץ הִסה אותו בגסות. פתאום תפסו אותו שני משרתים גברתנים, השכיבוהו על ספסל ארוך, וקשרו את ידיו ורגליו.
צחוקו הפרוע של הפריץ הדהד בחלל, ובקול גס ציווה להלקות את היהודי חמש מלקות הגונות. המשרת הממונה על ביצוע גזר הדין עשה את עבודתו ביסודיות, ובכל צליפה מנה בקול: אחת, שתיים, וכך הלאה. כשסיים את ההצלפות התיר את משה מכבליו ושחררו. משה, חבול, כואב וזב-דם, התפתל מעוצמת הכאבים. בקושי שירך את רגליו לפינת החצר. שם ישב והמתין, גונח ובוכה, עד שישובו אליו כוחותיו.
קול בכיו של היהודי עורר משהו בליבו של הפריץ. ליבו נהפך בקרבו. פתאום חש את אומללותו של האיש. מצפונו ייסר אותו על המעשה האכזרי שעשה, להתעלל באדם מסכן בגלל עיכוב בתשלום, בעוד הוא, הפריץ, חי חיי הנאות ומותרות, וכסף יש לו לרוב.
"שמע-נא, משה, ידידי", נשמע פתאום קולו של הפריץ. משה הרים את עיניו כלא-מאמין. וכי זה הפריץ בכבודו ובעצמו, המדבר אליו כעת בקול רך ורחמני? הפריץ נראה מיוסר, ובדבריו נשמע היטב כי הוא מתחרט באמת ובתמים:
"אמחוק עוד היום את כל החוב שאתה חייב לי, ומהיום נתחיל חשבון חדש. כמו-כן, כדי לפצותך על חמש המלקות שלקית, אורה לממונה להוסיף לך עוד חמישה משלוחים של עצים חינם אין-כסף, מדי שנה בשנה. ועוד אצווה למסור לרשותך את המגרש הסמוך לביתך, לכל מטרה שתחפוץ בה".
הפריץ סיים את דבריו ועזר למשה לקום ולעמוד על רגליו. הוא נפרד ממנו בידידות, ומשה הודה לו בהתרגשות על מחוותיו הנאות.
ליבו של משה היה טוב עליו, ולמרות היותו חבול ופצוע, החליט לשים את פניו אל בית-מדרשו של הצדיק מרימנוב. הוא רצה להביע את תודתו לצדיק, אשר בזכות עצתו זכה למחוות כאלה. הוא שמח כי פעל על-פי עצתו. לוּ היה שומע לדברי הצדיק מרופשיץ היה מוסיף לחיות בפחד עוד זמן רב, ומי יודע מה היה סופו.
כאשר דרכו רגליו על מפתן חדרו של הצדיק מרימנוב, קרא הצדיק לעברו: "וכי עולה על דעתך שהרבי מרופשיץ לא ידע מה יהיה גורלך בבואך לפריץ? הוא ידע גם ידע, אלא שברחמנותו הרבה רצה למנוע ממך לקבל את המלקות. אבל אני, כאשר ראיתי את הרווח הגדול שאתה עתיד לזכות בו, החלטתי כי מוטב שתקבל את המלקות ובלבד שתיפטר מצרותיך ותצא מן המֵצר אל המרחב". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
