איננו צריכים להרחיק עד שוודיה כדי לגלות את עוצמת השנאה העצמית וההידרדרות המוסרית. כל המצוי מעט בעולם הספרות, התרבות והאמנות בארץ יודע היטב לאן הרוח נושבת שם

בין שלל התגובות על מחאתו של שגריר ישראל בשוודיה, שהזדעזע מהמיצג החולני שיצר 'אמן' יהודי וישראלי וכיבה אותו, נשמעה תגובה צפויה כל-כך - "הוא פגע בחופש האמנות". ממש חילול הקודש. איך העז השגריר לגעת בעבודה-הזרה של הזמן הזה, באמנות המקודשת!

בבני-אדם טבועה תכונה להימנע מפגיעה בקודשי הזולת. ברגע שאומרים שהאמנות קדושה וכל הפוגע בה מחלל את הקודש, יש הנאלמים דום. אבל אולי כדאי להרהר מעט בטיבה של 'קדושה' זו, ומדוע אמורה האמנות להיות קדושה ובלתי-נתונה להתערבות הציבור.

זכויות-היתר של האמנים

האמנות, מעבר להיותה יצירה שיש בה (או שאמורה להיות בה) שאר-רוח, היא למעשה שפה. אפשר להעביר מסר באמצעות מילים רגילות, ואפשר להביע רעיונות ותחושות בשפת האמנות. אמן המצייר ציור, יוצר מיצג או כותב שיר - מבטא בדרך זו את המסר שהוא מבקש להעביר. אולם במהות הדברים אין כאן שום דבר קדוש, אלא שפה אחרת להעברת מסרים.

אלא שהאמנים תובעים לעצמם זכויות-יתר, שאינן ניתנות לבני-אדם רגילים. אדם מן השורה שיפגע בזולת, שיחרף את קודשי עמו, שינאץ את נבחרי-הציבור - יעמוד לדין. חופש הביטוי שלו מסתיים בנקודה שבו מתחילה הפגיעה בזולת ובקודשיו. ואילו האמנים סבורים שלהם הכול מותר, בשם 'קדושת האמנות', שאינה אלא כסות לשאיפתם להיות מעל החוק ומעל ערכי כבוד הזולת.

הגיע הזמן שיקום הילד שיצעק 'המלך עירום'. מדוע מותר לאנשי ה'תרבות' וה'אמנות' מה שאסור לכל אדם בישראל?! לרבנים, לאנשי-ציבור, למנהלי בתי-ספר ולכל אדם בעל עמדה חשובה כלשהי אסור לפגוע ברגשות הזולת. אוי למי שיעז לומר אמירה פוגעת ופרובוקטיבית. למה בשם ה'תרבות' והאמנות, כביכול, הכול מותר?!

אנשי ה'תרבות' בארץ נהנים מחופש מוחלט, שאינו קיים אפילו באמריקה, ערס החופש והחירות. שם מורידים תערוכות ותצוגות שפוגעות במקצת הציבור. שם הורדה לפני כמה שנים תערוכה לרגל חמישים שנה לפצצה האטומית בהירושימה, שבה הוצגו היפנים כקרבנות אומללים והאמריקנים כתוקפנים. רק שוו בנפשכם שמישהו היה מעז להוריד אצלנו תערוכה שמציגה את הערבים כקרבנותיה של האכזריות הישראלית.

מקוממים לא פחות ניסיונותיו של ה'אמן' הפרובוקטיבי, ושל כמה מעמיתיו, להציג את שגריר ישראל ואת הציבור המזדעזע כמי שאינו מבין את היצירה ה'נשגבה'. אולי אין לנו תואר שני באמנות, אבל את הסמלים הברורים הללו - ברבור צחור שט בבריכת דם - עדיין כולנו מבינים. זה מיצג מחריד, שבו באה לידי ביטוי תמציתה של השנאה העצמית ושל ההזדהות עם האוייב המתועב ביותר.

מהרסייך ומחריבייך

בכלל, כשמדברים אצלנו על 'חופש הביטוי', מתכוונים לחופש בכיוון אחד. לדבר נגד דת-ישראל - זה 'חופש הביטוי'. להציג תמונות או מיצגים השמים ללעג את כל הקדוש והיקר לנו - 'חירות האמנות'. להשמיץ, לבזות ולהעליב יהודים דתיים וחרדים, מתנחלים ואוהבי ארץ-ישראל - 'נשמת אפה של הדמוקרטיה'. להציג את חיילי צה"ל כקלגסים צמאי-דם -עמדה 'מוסרית'. אבל לומר משהו בכיוון ההפוך - זו הסתה וקנאות.

למרבה הצער, איננו צריכים להרחיק עד שוודיה כדי לגלות את עוצמת השנאה העצמית וההידרדרות המוסרית. כל המצוי מעט בעולם הספרות, התרבות והאמנות בארץ יודע היטב לאן הרוח נושבת שם. אנחנו קובלים על האנטישמיות המתגברת בעולם, אבל מתעלמים מהעובדה שהאנטישמים אינם נזקקים אלא לצטט את דבריהם של יהודים וישראלים. מה הפלא שסרטים ומחזות, אכולי שנאה עצמית, מושכים קהל רב בגרמניה ובמדינות אירופה אחרות?