הדרך שלימד בעל ההילולא היא להתעסק עם הזולת בלי להתחשב כלל במצבו הנמוך; לעזור לו בגשמיות, וממילא יביא הדבר תועלת גם ברוחניות * בעשיית טובה ליהודי לא ניתן לטעות, אך להיפך כן * מה השיב רבי פינחס בן יאיר לטענת הנהר * כאשר יהודי הולך לקיים את רצון נשיא הדור, אין ביכולת חוקי הטבע לעמוד נגדו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בכלל1, הרי כל הרביים, נשיאי-ישראל, עד כ"ק מו"ח אדמו"ר ועד בכלל – עניינם אחד, וכל אחד מהם עסק בכל העניינים. וכמובן גם מלשון חז"ל2 "ממלא מקום אבותיו", שהוא ממלא את המקום בכל הפרטים.
אבל אף-על-פי-כן, היה לכל רבי העניין המיוחד שבו "האָט ער זיך געקאָכט" [=עסק בלהט], ועל-ידו פעל והשלים גם את שאר העניינים3.
וכמבואר באגרת הקודש4 בפירוש מאמר רז"ל5 "אבוך במאי זהיר טפי" – שאף שקיים כל המצוות, מכל מקום, היה לו עניין מיוחד שהיה ה"שער" של נשמתו, שעל-ידו התעלו כל עניני התורה והמצוות שלו6.
ועניין זה מתאים גם למבואר בשיחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר7 על דבר החילוקים של הרביים בעניין הספירות – שהבעל שם טוב והמגיד עניינם כתר, אדמו"ר הזקן ענינו חכמה, אדמו"ר האמצעי ענינו בינה וכו'. וידוע בעניין הספירות שכל ספירה כלולה משאר הספירות, אלא, שזהו באופן שכל הספירות עוברים על-ידי ספירה זו דווקא. ועל דרך זה בנוגע להרביים8 – שאותו עניין שבו היה ה"קאָך" [=הלהט] אצל כל רבי בדורו (בהתאם לספירה שלו), הנה על-ידו כולל הוא גם את כל שאר העניינים9.
ב. העניין שבו היה ה"קאָך" של בעל ההילולא הוא – שהכול יהיה בפועל ממש ובהתפשטות ביותר.
הרבי מעולם לא נבהל ממצבו של הזולת – אם אינו ירא שמים בתכלית, או במדה ממוצעת, או אפילו שנמצא במעמד ומצב שה"רוח שטות" של נפש הבהמית מכסה על האמת, עד כדי כך, שאינו יודע שצריך לחזור בתשובה.
מבלי הבט על מצבו של הזולת ("אין וועלכן מצב יענער איז נאָר געווען") – התעסק הרבי עמו; לעתים קרובות הטיב עמו בגשמיות, ובמילא היתה זו גם טובה ברוחניות, שכן, כאשר הלה יודע שעשו לו טובה בגשמיות, הרי זה בבחינת "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו"10, ובמילא הרי זה פעל עליו גם ברוחניות.
כלומר: לבד זאת שאדמו"ר הזקן כותב בספר התניא11: "והן לא, לא הפסיד שכר מצוות אהבת רעים"12 – נעשית גם הפעולה על הזולת, שחוזר בתשובה, להיות במעמד ומצב הראוי.
ג. תנועה זו שהיתה אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר – נלמדת מהמנהיג ורועה ישראל הראשון, משה רבינו:
כתיב13: "אלה הדברים אשר דבר משה" – דברי תוכחה. ומתי היה הדבר – "אחרי הכותו את סיחון וגו'". כלומר, לאחרי שעושים טובה ליהודי בגשמיות – אזי אומרים לו דברי מוסר, ואז מתקבלים דברי המוסר ופועלים פעולתם14.
וזוהי ההוראה לאתפשטותא דמשה בכל דרא – משה שבכל דור: לכל לראש – להשפיע חסד, ברכה והצלחה, ורק אז – לומר דברי מוסר. וסדר זה הוא – אפילו כאשר המוסר הוא על עניין ה"עגל" ("ודי זהב"15), היפך האמונה.
ד. שאלו פעם16 אצל הרבי בעל ההילולא מהו טעם הנהגתו לקרב את כל בני-ישראל, אפילו אלה ששייכים לסוג ההפכי ד"מעלין ולא מורידין".
והרבי ענה:
בשולחן-ערוך ישנם ארבעה חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט – שהוא החלק האחרון. והדינים אודות העניינים דמעלין וכו' – הם בחושן משפט, ובחושן משפט גופא – בסימנים האחרונים.
וסדר הלימוד הוא17 – על-פי הנ"ל – כל הסימנים דאורח חיים, יורה-דעה, אבן-העזר, ורובו ככולו של חושן משפט עד לאותם סימנים אחדים שבסופו, ורק אז לומדים אם "מעלין" או חס-ושלום להיפך.
ה. ופנימיות העניין בזה:
כאשר עושים טובה ליהודי – הרי זה ללא ספק עשיית מצווה. אבל כאשר עושים ליהודי דבר שהוא היפך הטוב, וטוענים שזהו על-פי תורה – הרי, לכל לראש יתכן שטועים בדין. ונוסף לזה, יתכן שהכאת הזולת ("מען שמייסט יענעם") לא מפני ציווי השולחן-ערוך, אלא מפני שיש לו תענוג בזה ("מ'האָט אַ געשמאַק אין שמייסן")18.
בכלל מצינו ששופט צריך להיות איש החסד דווקא19, שיוכל למצוא זכות על הזולת. ואפילו בשעה שפוסק עונש מלקות, ולפעמים עונש חמור יותר – גם אז אינו יכול בעצמו להוציא הפסק-דין לפועל, עם היותו פסק-דין על-פי שולחן ערוך, כיון שאינו יכול לסבול את צערו של הזולת, ולכן, ביצוע הפסק-דין בפועל נעשה על-ידי שליח בית דין,
– אלא אם כן צדיק גמור כשמואל הנביא, שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא לקיים רצון העליון, שלכן היה יכול בעצמו להרוג את אגג20.
ו. חסידים רוצים לילך בדרכיו של הרבי; צריכים לידע, אפוא, שאף שצריכים אמנם להיזהר ממי שנמצא בדרגא נמוכה שלא ימשכנו למטה ("יענער זאָל אים ניט אַראָפּשלעפּן") ח"ו, אבל, אין לרחק אותו, אלא להגביהו ולהעלותו, ולעשות לו טובה אפילו בגשמיות, ועל-ידי זה תבוא אחר כך גם טובה ברוחניות.
ואז – על-פי מאמר רז"ל21 על פסוק22 "מאיר עיני שניהם הוי'" – עוזרים מלמעלה גם לו, שילך בדרך הישר, ומשפיעים לו ביד רחבה בכל המצטרך לו ולבני ביתו. משפיעים לו מהחסד שלמעלה שהוא בלי גבול, ונותנים לו גם את ה"כלי" – כמו שכתוב23 "והוא יכלכלך", כפירוש החסידות24 שנותנים לו גם את ה"כלי" שבו תומשך ההשפעה.
* * *
ז. האמור לעיל שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היה עיקר הדגש על עניינים של פועל ממש – היה גם בנוגע להשתדלות לקיים את הציווי של אדמו"ר הזקן שאמר25 שתורת החסידות אינה עבור איזה כיתה שהיא, אלא עבור כל ישראל.
וזהו בעצם ענינה של "אגודת חב"ד"26 – שהתייסדה לצורך ההתעסקות בצירוף והכנסת עוד רבים מבני-ישראל בעניינים הקשורים עם חב"ד, אשר, התחלת הפעולה בזה היא – לא על-ידי זה שלוקחים מהם, אלא אדרבה – על-ידי זה שנותנים להם כו'.
והנה, דרכי הפעולה בזה הם בכל מדינה ומדינה לפי ענינה, אבל, הצד השוה הוא שבכל מקום ומקום ישנם הדרכים המתאימים כיצד לפעול זאת; צריכים רק לחפש אותם, ואז מוצאים מהו האופן היותר נכון המתאים למקום וזמן זה.
* * *
ח. [. .] על-פי זה יש לבאר גם סיפור הגמרא27 "רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין, פגע ביה בגינאי נהרא, אמר ליה, גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך, אמר ליה, אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני (כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך) . . אמר ליה, אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה".
ולכאורה, המענה של רבי פנחס בן יאיר "אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם" הוא שלא ממין הטענה – שהרי הטענה של גינאי נהרא היא שכשם שרבי פנחס בן יאיר צריך לקיים המצווה שנצטווה בה (פדיון שבויים), צריך גם הוא (גינאי נהרא) למלא התפקיד שבשבילו נברא (שיהיו מימיו שוטפים), ואם כן, מהו המענה "אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם"?!
אך הבנת העניין הוא – שבמענה זה הסביר רבי פנחס בן יאיר לגינאי נהרא שהוא (הנהר) אינו יכול להשוות את עצמו אליו (לרבי פנחס בן יאיר), כיון שיהודי הוא בעצם למעלה מן הטבע, ובמילא, גם המצוות שניתנו לו לפעול בטבע הם למעלה מן הטבע, וכיון שכן, הרי טבע העולם אינו יכול לנגד לפעולתו של יהודי בקיום המצוות.
וזהו שהשיב רבי פנחס בן יאיר לגינאי נהרא על טענתו "אני הולך לעשות רצון קוני", "גוזרני עליך כו'" – שתוכן המענה הוא, שהתפקיד של נהרא גינאי שיהיו מימיו שוטפים הוא למטה מהתפקיד של היהודי לעשות מצווה, והראיה, שבכוחו של יהודי לגזור על הנהר שלא יעברו בו מים לעולם!
ועל דרך זה דרשו חז"ל בירושלמי28 על הפסוק29 "לא-ל גומר עלי", שעל-ידי פסק דין של בית דין נעשה שינוי בטבע העולם – כיון שבית דין הוא למעלה מהטבע.
וכן הוא אצל כל יהודי – אם הולך הוא בכוח התורה, שמתנהג על-פי שולחן-ערוך כו', ובאופן שהתורה חודרת לא רק בשכלו, אלא גם ברגש שלו, ובכל תרי"ג כוחות נפשו וגופו, אזי נעשה הוא מושל ושולט על מציאות הטבע, ויכול לומר לגינאי נהרא (וכיוצא בזה בשאר עניני העולם) גוזרני עליך כו' אם אינך מסייע לי בקיום מצווה!
ט. וזהו גם המענה על כך שלפעמים נדמה שצדיקים ומנהיגי הדור תובעים דברים כאלה שאין להם מקום בטבע:
לכל לראש – אלה ששמעו בקולם והלכו ועשו מה שנצטוו, ראו, שלא זו בלבד שלא היתה מניעה מצד הטבע, אלא אדרבה, שהטבע עצמו סייע בזה.
ובכלל – הרי זו קושיא שלא ממין הטענה, כי, כשמדובר אודות יהודי בעל בחירה שהוא שלוחו של הקב"ה למלא את רצונו של הקב"ה במציאות הטבע, אין ביכולת חוקי הטבע לעמוד נגדו – אם כוונתו אינה אלא למלא רצון הבורא.
וכן הוא גם כשנמצאים בזמן הגלות, וישנם לכאורה מיצרים וגבולים, ואם כן, אי אפשר לתבוע שתהיה ההנהגה כמו בזמן הבית, הנהגה לפנים משורת הדין וכו' – כי:
במה דברים אמורים שיש מקום לטענה זו – אילו היה יהודי מוכרח להיות בגלות מצד טבעו;
אבל האמת היא, שיהודי מצד טבעו – "טבע" שאודותיו נאמר בתניא30 ש"טבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת", אבל באמת הרי זה "למעלה מהדעת ושכל" – נמצא למעלה מעשרה טפחים, למעלה מעולם הזה, למעלה מעולמות בי"ע ולמעלה מעולם האצילות; מקומו הוא – בעצמות!
ומשם ירד בסדר השתלשלות למטה – כדי למלא את רצונו של הקב"ה,
וכיון שרצונו של הקב"ה שיהיה מקום לעניין של עבודה – לשם כך נעשה "צעצוע" ו"משחק" שישנה גלות וישנם מיצרים וגבולים, ולמרות זאת אין האדם מתפעל מזה, והולך לבטח דרכו באמת ובתמים למלא רצונו של הקב"ה, ואז – בטלים כל ההעלמות וההסתרים, וכמו שמצינו31 באברהם אבינו שבלכתו לעקידה לקיים רצונו של הקב"ה עמד בפניו נהר, וכשלא התפעל והתחיל לילך בתוך הנהר, אזי נתבטל הנהר, ועל דרך זה בשאר עניינים כיוצא בזה.
ועוד עניין בהעדר ההתנגדות של חוקי הטבע – שגם עניני הטבע מצד עצמם רוצים להתברר על-ידי עבודת האדם, וכתורת הבעל שם טוב32 על הפסוק33 "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", שניצוצי הקדושה שבמאכל ומשקה "יש להם חשק להדבק בקדושה" על-ידי זה שהאדם יברר אותם כו'; אלא כדי שהאדם יקבל שכר על עבודתו, צריך הדבר לבוא על-ידי יגיעה, ולא באופן שהמאכל נופל מאליו לתוך פיו.
– וזהו גם הביאור בסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר34 אודות אביו אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שפעם בעת האכילה, בנטלו דבר מאכל במזלג, נשמט המאכל בחזרה לתוך הצלחת, ואמר אדמו"ר נ"ע: "ער וויל נאָך ניט" (הוא אינו רוצה עדיין – להתברר). והפירוש בזה – שעניין האכילה הוא עשיית טובה לדבר המאכל, ואם כן, איך יתכן שדבר המאכל נשמט מהמזלג, וגורם מניעה נוספת שעדיין לא יבררו אותו.
י. וכן הוא בפרטיות בנוגע לכל אחד ואחת גם בדורנו זה:
כאשר יהודי פועל בעצמו למלא תפקידו ללא פניות, היינו, שמסלק הצדה את הפניות האישיות שלא יתערבו, ורוצה רק לקיים את רצונו של הצדיק ומנהיג הדור – שמגלה את רצונו של הקב"ה – אזי בטלים כל ההעלמות וההסתרים.
ובמילא, למרות ההעלם וההסתר שמצד מציאות הקליפה וסטרא-אחרא, ועד לגודל ההעלם וההסתר מצד התלבשות הקליפה וסטרא-אחרא ביהודי שרוצה לקלקל עניינים הקשורים עם מנהיג הדור שמסר נפשו עבורם – הרי, דבר ברור הוא שההעלמות וההסתרים מתבטלים;
– אלא שצריכים להיות חדורים בידיעה שעוסקים במילוי שליחותו של מנהיג הדור, ובמילא הולכים מתוך תוקף, ביודעם שאסור להם לוותר, כיון שאין זה דבר שלהם, אלא של המשלח, ש"לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי"35, היינו, שביכולתם רק לתקן ולא לקלקל.
ובנוגע למעלים והמסתיר – הרי זה באחד מב' האופנים: אם יש לו עדיין איזו זכות – יזרקו אותו שלא תהיה לו שייכות לעניין המנגד, ויאריך ימים ושנים, ויעזור לו השם יתברך בשאר עניינים; ואם אין לו זכות – אבוי לו ולבני ביתו; אבל, אין זה שייך אלינו, שכן, אצלנו צריכים להיות כל העניינים בחסד וברחמים (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר36), ובמילא, מוטב שתהיה לו זכות, ומכאן ולהבא ישב בד' אמותיו ויתחרט וישוב בתשובה גמורה על מה שקלקל עד עתה כו'.
ועל אחת כמה וכמה שכאשר מדובר אודות העלם והסתר שלא נתלבש ביהודי, שאז אין ההעלם וההסתר בתוקף כל כך – הרי בודאי שאם רק הולכים בתוקף ובחוזק למלא את רצון המשלח, מנהיג הדור, בודאי תהיה הפעולה בהצלחה.
ואז – כדברי הרבי – כיון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"37, תימשך ברכה והצלחה גם בעניינים הפרטיים שעובד העבודה זקוק להם, בבני חיי ומזוני רויחי.
[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון אדמו"ר הזקן – ד' הבבות (בבא הד' – יו"ד פעמים). ניגון הבעל שם טוב (ג' תנועות)].
(מהתוועדות יו"ד שבט ה'תשי"ד. תורת מנחם כרך יא, עמ' 35-45, בלתי מוגה)
____________________________
1) מכאן עד סו"ס ו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 132 ואילך. במהדורא זו ניתוספו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה, וגם כמה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
2) כתובות קג, ב. רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז. וראה הל' כלי המקדש פ"ד ה"כ.
3) ראה גם שיחת י"ט כסלו ס"ח ואילך (לעיל ח"י ע' 228).
4) סימן ז.
5) שבת קיח, סע"ב.
6) ראה סה"מ תש"ח ע' 240. סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 22.
7) לקו"ד ח"א לו, סע"א. סה"ש תרצ"ו ע' 141. תרצ"ז ע' 215. תרצ"ט ע' 322. תש"ב ע' 19. תש"ה ע' 60.
8) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 106. וש"נ.
9) כלומר: כל עשר הספירות, עשר הדרגות הכלולים בקומה שלימה – מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" – של בנ"י שבאותו הדור, ועל-ידם – כל העולם כולו בזמן ההוא, שנברא בשבילם, "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית" (מהנחה בלתי מוגה).
10) ב"מ ג, א.
11) פרק לב.
12) ובפרט שגדלה ביותר מעלת מצווה זו, וכהפתגם הידוע ("היום יום" ו תשרי. ובכ"מ) ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלי ל"ואהבת את ה' אלקיך" (מהנחה בלתי מוגה).
13) דברים א, א-ד.
14) ראה ספרי ופרש"י עה"פ.
15) שם, א ובפרש"י.
16) ראה גם שיחת יו"ד שבט דאשתקד סכ"ז (תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ע' 328). וש"נ.
17) שהרי גם סדר הלימוד הוא מימין לשמאל (מהנחה בלתי מוגה).
18) ראה סהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש פ"ב (דרמ"צ פט, ב).
19) רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב ה"ג: "אין מעמידין בכל הסנהדרין כו'".
20) כמ"ש (שמואל-א טו, לג) "וישסף שמואל את אגג גו'". – ולהעיר מהמבואר בזה בדרז"ל (ראה תנחומא תצא ט. יל"ש תהלים רמז תתכז. ועוד) שהרגו במיתה משונה (מהנחה בלתי מוגה).
21) תמורה טז, א.
22) משלי כט, יג.
23) תהלים נה, כג.
24) סה"מ קונטרסים ח"ב שלח, סע"ב. סה"מ תרפ"ח ע' כח. תרצ"ט ע' 21.
25) ראה סה"ש תרפ"ט ע' 72. תש"ד ע' 93. ע' 163. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י ע' דש. לקו"ש ח"ט ע' 344. ועוד.
26) לשלימות העניין – ראה שיחת ש"פ בשלח סי"ג ואילך (לקמן ע' 60 ואילך).
27) חולין ז, א (ובפרש"י).
28) כתובות פ"א ה"ב. וש"נ.
29) תהלים נז, ג.
30) פי"ט.
31) תנחומא וירא כב.
32) כתר שם טוב סקצ"ד (כה, ג). – הובא לעיל במאמר פ"ג (לעיל ע' 7).
33) תהלים קז, ה.
34) ראה "רשימות" חוברת קפ ריש ע' 9. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 71.
35) קידושין מב, ב. וש"נ.
36) ראה שיחת שמח"ת תרצ"ג (נעתק באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ג ע' שנג. וראה "רשימות" חוברת קפ ע' 9 (נעתק ב"היום יום" כ חשון)).
37) ב"ק לח, רע"ב. וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:00
זריחה: 6:30
