הרב עמית: "חזרתי מהישיבה עם תשובות"

זכה רבי שניאור-זלמן מלאדי שהשולחן-ערוך שלו יתקבל בהתלהבות בתפוצות ישראל ויהיה נר לרגלי פוסקי ההלכה לגוניהם. גדולי ישראל, בכמאתיים השנים שחלפו, הביעו את השתאותם מענקיותו התורנית, העולה משורות החיבור, כמו מהדיוק הרב הניכר בכל מילה, ומצחות הלשון. לא בכדי בחר רבו, המגיד ממזריטש, להטיל דווקא עליו את המשימה הכבדה של חיבור שולחן-ערוך, אף שהיה צעיר תלמידיו ובן כעשרים בלבד.

אולם בעוד ההלכות עצמן נכתבו בבהירות ובסגנון השווה לכל נפש, הרי הערותיו ב'קונטרס אחרון', שכתב רבי שניאור-זלמן על חלקים מסויימים בשולחן-ערוך שלו, נכתבו בשפה למדנית, קצרה ומעמיקה ביותר. שנים רבות היה ה'קונטרס אחרון' כמו חתום לפני אנשים מן השורה ופתוח רק לגדולי הלמדנים. בדור האחרון התגייסו כמה גדולי תורה מובהקים למאמץ הכרוך בפתיחת שערי ה'קונטרס אחרון' לפני כלל הציבור. כעת אנו זוכים לספר חדש, 'רב להושיע' שמו, הזוכה לתשבחות רבות מצד אנשי תורה והלכה מובהקים מכל החוגים.

שפה תמציתית

הספר, שנכתב על-ידי הרב שגיב עמית, תושב רמת בית-שמש, מפענח את ה'קונטרס אחרון' שבחלק חושן-משפט. "המרחק בין אופיו של 'שולחן-ערוך הרב' לבין סגנון ה'קונטרס אחרון' גדול כל-כך, עד שהיה אפשר לחשוב שהם נתחברו על-ידי שני מחברים, או לחלופין, בעבור קהלי-יעד שונים", אומר הרב עמית.

ואמנם את גוף ההלכות טרח רבי שניאור-זלמן להתאים לכלל הלומדים, בעוד הערותיו ב'קונטרס אחרון', שבהן הוא מוכיח את שיטתו, נכתבו בשפתו התמציתית והגאונית.

בלי הנחות

הנה לדוגמה שורה ב'קונטרס אחרון' בהלכות שאלה (סעיף קטן ו): "נימוקי-יוסף, ש"ך, וצריך עיון בגמרא ובשיטה-מקובצת ובמעדני-מלך דלא כרש"י". כדי לפענח שורה זו נזקק הרב עמית בספרו לעשרה עמודים מלאים. עוד נתון על בסיס אותו עיקרון: אם נקבץ את כל שורות ה'קונטרס אחרון' על חושן-משפט נקבל כחמישה עמודים; בספר 'רב להושיע' קרוב לארבע-מאות (!) עמודים.

סיפורו האישי של הרב עמית (42) אף הוא אינו שגרתי. הוא נולד בחיפה, למשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. כבר מילדות התגלה כילד מחונן וחקרן. "מעולם לא פחדתי לשאול שאלות ולהתמודד עם האמת כפי שהיא, בלי הנחות לעצמי וללא משוא-פנים לאיש", הוא אומר.

בזכות השביתה

בשנות העשרה החלה להעסיקו שאלת האמונה בה'. "אט-אט הבשילה בי ההכרה כי אם דמויות-ענק כמו הרמב"ם ורש"י האמינו אמונה מוחלטת בה' והקפידו על קוצו של יו"ד בקיום תורתו, לא ייתכן שאני לא אבדוק, לפחות, את התורה הזאת, שהיא שלי".

הרב עמית למד בטכניון בפקולטה לתעשייה וניהול, ובמקביל החל לעיין בספרות תורנית ולהשתתף בהרצאות על יהדות. ככל שהתרחבו ידיעותיו, גברו לבטיו. "גיליתי עומקים אין-סופיים בתורה", הוא אומר. בשלב מסויים אמר לעצמו כי עליו להחליט סוף-סוף לאיזה נתיב לפנות. "ניצלתי שביתה של כמה חודשים בטכניון והגעתי לישיבה הגדולה בכפר-חב"ד. חזרתי מהישיבה עם תשובות לשאלותיי".

הרב עמית מפרנס את משפחתו ברוכת הילדים מעבודה בתחום שלמד, ובכל רגע פנוי הוא עמל בתורה ובהלכה, וספרו יוכיח.