חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:29 ח' בכסליו התש"פ, 6/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חידושיה של החסידות בפסוקי ההפטרה
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 808 - כל המדורים ברצף
חידושיה של החסידות בפסוקי ההפטרה
גילוי שם ה' לעתיד
פירוש המשניות להרמב"ם
פרשת וארא
נר יארצייט ונרות תפילה
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע נבחרו הפסוקים "השמים כסאי" ו"השמים החדשים גו'" – לפתוח ולסיים בהם את חלק התורה שבעל-פה של תורת החסידות? * על פנימיות התורה לחדור בכל ענייני האדם על-ידי הבנה והשגה * מהו הרמז בסדר המאמרים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. התחלת תורה שבעל-פה של תורת החסידות (בתורה אור פרשת בראשית) היא – המאמר דיבור-המתחיל "השמים כסאי", ולאחריו1 המאמר דיבור-המתחיל "כי כאשר השמים החדשים".

וצריך להבין:

הפסוקים "השמים כסאי" ו"כי כאשר השמים החדשים" 2 – שייכים להפטרה, שבאה לאחרי הפרשה; ומה גם שהפטרה זו אינה הפטרת פרשת בראשית, אלא הפטרת שבת ראש חודש. ואם כן, מהי שייכותם של המאמרים על פסוקים אלו לפרשת בראשית?

וכן צריך להבין בנוגע לסיום תורה שבעל-פה של תורת החסידות (המאמר האחרון בליקוטי-תורה שיר השירים) – המאמר דיבור-המתחיל "כי כאשר השמים החדשים"3, וממשיך, "כתיב השמים כסאי":

סיום הליקוטי-תורה במאמרי שיר השירים – הוא בהתאם לסדר עשרים וארבעה ספרים שבתנ"ך, שהכתובים הם בסוף כ"ד הספרים; אבל מדוע הסיום הוא במאמר דיבור-המתחיל "השמים החדשים": אם מצד סדר התנ"ך – הרי "כי כאשר השמים החדשים גו'" הוא פסוק בישעיה, ונביאים הם לפני כתובים; ואם מצד סדר ההפטרות – הרי זה שייך לסיום אחת הפרשיות, כמו המאמרים דיבור-המתחיל רני ושמחי4.

ובכן, אפילו בהשקפה ראשונה רואים כאן את הקשר והשייכות של ההתחלה לסיום – "נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן"5 – שההתחלה היא: "השמים כסאי" ו"השמים החדשים", והסיום הוא: "השמים החדשים" ו"השמים כסאי".

[. .] אמנם, ביאור זה הוא רק בנוגע לקשר ושייכות בין ההתחלה והסיום, אבל עדיין אינו מובן: מדוע ההתחלה היא בעניין דיבור-המתחיל "השמים כסאי", ולא בעניין השייך לפרשת בראשית, שבו היה יכול גם לסיים בסוף הליקוטי-תורה?

ב. ויש לומר הביאור בזה – ובהקדמה:

כשם שכללות עניין התורה הוא לחדור ("דורכדרינגען און דערנעמען") בכל עניני האדם – כן הוא בפרטיות בנוגע לפנימיות התורה, שעניינה הוא לחדור בעניינים הפנימיים שבאדם, ולפעול בו בנוגע לפועל ממש בלימוד התורה ובקיום המצוות.

ועניין זה נתחדש בתורת החסידות:

קודם שנתגלתה תורת החסידות לא היתה פנימיות התורה בהשגה. – היה עניין של לימוד או אמירת הזוהר, כמבואר בספרים6 שיש בזה סגולה גם כאשר "לא ידע מאי קאמר". ואפילו מה שלמדו והבינו בחכמת הקבלה – הרי מלבד יחידי סגולה, לא הבינו את עצם העניינים, כיוון שלא היו המשלים והדוגמאות ש"מבשרי אחזה אלקה"7, והשקלא-וטריא והפלפול היו בתיבות בלבד. ואחר כך באה תורת החסידות והמשיכה את עניני פנימיות התורה בהשגה, חכמה בינה ודעת, וביארה אותם באופן שיהיו מובנים לכל אחד, אפילו לקטן שבקטנים.

ומטעם זה פרסם רבינו נשיאנו את תורת החסידות "בכל לשון שאתה שומע"8 ובכל מיני אופנים, ועד גם על-ידי סיפורים.

וכן היה גם בהתחלת התגלות החסידות – שעוד קודם שנתגלה הבעל שם טוב, היה מגלה עניני חסידות על-ידי סיפורים. כלומר: הסיפורים שסיפר הבעל שם טוב לא היו בדוגמת סיפורי התורה שלא ניכר בגילוי ההוראה שבהם, וכמו "ואחות לוטן תמנע"9, שהגמרא10 שואלת מהי ההוראה שבזה, אלא באופן שהיה ניכר בגלוי המוסר-השכל, כמו: הצורך להודות להקב"ה, עניין השגחה פרטית, הידיעה שהקב"ה הוא עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב11, וכדומה.

ועניין זה שתורת החסידות נתגלתה לכל אחד ואחד, עד לקטן שבקטנים, אינו בסתירה לכך שמדובר בעניינים שאי אפשר להגיע לתכליתם:

התורה היא "נעלמה מעיני כל חי"12, "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"13, והיינו, שהרוחב והעומק שבתורה הם בלי גבול. ואם כן, כיוון שהאדם ימיו ספורים, הרי ככל שילמד, לא יהיה לימודו אלא בהגבלה, ואין בידו להשיג את הבלי גבול של התורה. וכיוון שגבול ובלי גבול הם באין-ערוך, הרי אין פירוש הדבר שהשיג על כל פנים חלק מסוים, אלא לגבי עצם עניין התורה שהיא בלי גבול, עדיין לא התחיל ללמוד כלל!

אך מאידך גיסא, עד כמה שאפשר להמשיך בהגבלה – המשיכה תורת החסידות את העניינים של פנימיות התורה אפילו לקטן שבקטנים.

ועל דרך פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר14 בנוגע לספר התניא: "התניא הוא כחומש, כל ישראל מגדול שבגאונים עד הקטן שבקטנים לומדים חומש, וכל אחד לפי ערכו יודע מה שיודע, ואין שום אחד יודע מאומה, וכל הגדול יותר יודע יותר הפלאת המושג".

ג. וזהו תוכן עניין "השמים כסאי":

"שמים" – הם העניינים הרוחניים, ו"כסא" – הוא עניין הירידה וההשפלה15, דהיינו, ירידת והשפלת הראש דווקא, שהרי הרגלים נשארים על מקומם, ואדרבה: כאשר ישנו עניין "והארץ הדום רגלי" (כהמשך הכתוב), שהוא עניין השרפרף שתחת הרגלים, אזי מתעלים הרגלים15, ואילו הירידה וההשפלה היא בראש דווקא – עניין התורה, כולל גם פנימיות התורה, שירדה ונמשכה בהשגה גם לקטן שבקטנים.

והתכלית שבזה – כדי שיהיה "הארץ הדום רגלי", דקאי על מעשה המצוות (כמבואר בתורה אור ש"השמים כסאי" קאי על התורה, ו"הארץ הדום רגלי" קאי על המצוות), והיינו, שתכלית עניין הירידה שבתורה ("השמים כסאי") היא – שתהיה עליה בקיום המצוות ("הארץ הדום רגלי"), שלא יהיה בדרך "מצות אנשים מלומדה"16, אלא יהיה חדור בחיות של פנימיות התורה.

ועל-פי זה יש לבאר הטעם שהתחלת התורה שבעל-פה של תורת החסידות היא בפסוק "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" – כיוון שבפסוק זה נתבאר החידוש של כללות עניין החסידות, להמשיך פנימיות התורה בהשגה כדי לפעול חיות בקיום המצוות.

ד. וגם לאחרי שישנו עניין "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", לא מסתפקים בכך, אלא ממשיכים בעניין "השמים החדשים והארץ החדשה" – ובהקדמה:

מבואר בסיום הליקוטי-תורה17 מאמר המדרש18 "יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה כו'19, בכל המוספין כתיב והקרבתם, וכאן כתיב ועשיתם כו', כאילו היום נעשיתם לפני כו' ברייה חדשה כו', הדא-הוא דכתיב כי כאשר השמים החדשים כו'" – ד"צריך להבין מהו עניין נעשיתם לפני לעניין השמים החדשים. ואפשר-לומר דהנה מבואר באגרת-הקודש סימן י"ד על פסוק20 ארץ אשר כו' עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה, שבכל ראש-השנה נמשך אור חדש יותר . . להאיר לארץ העליונה כו', ואם כן, הרי זה כעין ארץ חדשה . . ועניין שמים חדשים היינו כמו שכתוב בדיבור-המתחיל שובה ישראל21 . . שגם בנשמה יש שמים וארץ . . ובדיבור-המתחיל שוש אשיש22 נתבאר איך נשמת אדם הראשון מתחדש בכל ראש-השנה, כי ראש-השנה יום ברוא אדם הראשון, ומבואר לעיל שהנשמה יש בה מבחינת שמים וארץ, והרי זה כעין התחדשות בחינת שמים וארץ".

[. .] וממשיך לבאר, "דהנה איתא מלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא23 . . אכן שהצדיק שלא חטא יבוא לבחינה זו, זהו כעניין שמים חדשים, היינו, שאין התשובה מחמת ההיפוך, רק מחמת כי גם גן-עדן עליון מִדבר יחשב . . ולכן דוד בקש במזמור בהיותו במדבר יהודה כן בקדש חזיתיך24, שיזכה לבחינה זו כמו שיוכל לבוא לבחינת צימאון מבחינת מדבר כו', כך גם בקדש יהיה בחינה זו, והיינו נגד קודש-הקדשים או נגד בחינת קדושתי שלמעלה כו', וזה יומשך רק על-ידי משיח . . אם כן אין השמים והארץ שהם תשובה עילאה ותשובה תתאה . . באים מצד ההיפך, כמו מחמת הסתר כו', כי אם כעין שמים וארץ חדשים".

ה. ביאור הדברים:

החילוק בין "והקרבתם" ל"ועשיתם", "נעשיתם לפני כו' ברייה חדשה כו', הדא-הוא דכתיב כי כאשר השמים החדשים כו'", הוא – ש"והקרבתם" פירושו שזהו אותו עניין שהיה קודם לכן, אלא שצריכים לפעול בו קירוב ועלייה למעלה, ואילו "ועשיתם" פירושו שפועלים דבר חדש, כדיוק לשון הכתוב "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה".

ובעבודת האדם הוא עניין ההתחדשות ב"שמים" ו"ארץ", שהם התורה והמצוות (כנ"ל), והיינו, שאף שישנם אצלו העניינים של שמים וארץ, תורה ומצוות, ובאופן שהקב"ה מעיד עליהם "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", אף-על-פי-כן, צריך להיות בזה עניין של התחדשות, שזהו עניין התשובה. ועל דרך שגם בבחינת קודש שייך עניין של התחדשות ותשובה לגבי קודש הקדשים.

וזהו שעניין התשובה הוא על דרך ש"משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא":

אין הכוונה לתשובה על חטאים – שהרי בשביל זה אין צורך להמתין לביאת המשיח, אלא עניין זה ישנו גם עתה, שמיד בצאתו מג' קליפות הטמאות עליו לשוב בתשובה, ואפילו בשעה שנמצא עדיין בג' קליפות הטמאות עליו לשוב בתשובה, כמאמר רז"ל25 "רשעים מלאים חרטות", דהיינו, חרטה ותשובה שבאה לידי ביטוי בפועל ממש; ואילו פעולתו של משיח בעניין התשובה היא – בנוגע לצדיקים.

והעניין בזה – שלמרות היותם צדיקים, ולכאורה מה שייך אצלם עניין התשובה, הרי ידוע המאמר26 "דא מוחא לדא ודא קליפה לדא", ואם כן, לגבי מדריגה פנימית יותר צריך גם הצדיק לשוב בתשובה. וזהו חידושו של משיח – שיגלה פנימיות עמוקה יותר, שלגביה צריכים גם הצדיקים לשוב בתשובה.

ו. [. .] ועל-פי זה יובן הטעם שהתחלת תורה שבעל-פה של תורת החסידות היא (גם) במאמר דיבור-המתחיל כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' – כי, תוכן עניין "השמים החדשים והארץ החדשה" בעבודת האדם הוא שגם אצל צדיקים צריכה להיות עבודת התשובה, והרי עניין זה הוא החידוש של תורת החסידות (כנ"ל..).

ונמצא, שבהתחלת תורה שבעל-פה של תורת החסידות (שני המאמרים שבהתחלת התורה אור), מרומז וכלול כללות עניין החסידות,

– כשם שכללות התורה שבכתב נרמזת ונכללת באות בי"ת של "בראשית"27, וכללות התורה שבעל-פה שעניינה יראה (יראה עילאה או יראה תתאה) כלולה במשנה הראשונה, "מאימתי קורין את שמע", שעניין קריאת-שמע הוא יראה וקבלת עול מלכות שמים28

"השמים כסאי" – המשכת פנימיות התורה בהשגה, ו"השמים החדשים" – עבודת התשובה גם אצל צדיקים.

והסדר הוא ששני מאמרים אלו קודמים למאמרי פרשת בראשית – כי, עניינם של שני מאמרים אלו הוא תורה ("השמים כסאי") ותשובה ("השמים החדשים גו'"), והרי התורה קדמה לעולם29, וכן תשובה קדמה לעולם29.

ז. וכיוון ש"נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן", לכן גם סיום תורה שבעל-פה של תורת החסידות (סיום הליקוטי-תורה) הוא בשני עניינים אלו, אבל, בשינוי הסדר – "השמים החדשים" ואחר כך "השמים כסאי", דלא כמו בהתחלת תורה שבעל-פה של תורת החסידות, "השמים כסאי" ואחר כך "השמים החדשים".

וטעם הדבר – כי, בהתחלת תורה שבעל-פה של תורת החסידות בא סדר העניינים מלמטה למעלה: תורה ("השמים כסאי") ואחר כך תשובה ("השמים החדשים"); אמנם, בסיום תורה שבעל-פה של תורת החסידות, כאשר נרגשת כבר מעלת התשובה בגלוי – אזי ההתחלה היא בעניין התשובה ("השמים החדשים"), ואחר כך בא עניין התורה ומצות ("השמים כסאי") כפי שהם לאחרי התשובה, שהם במדריגה נעלית יותר, שזוהי מעלת התורה ומצות דלעתיד לבוא, דכיוון שבאים לאחרי התשובה, לכן יש בהם העילוי של "כמצות רצונך"30.

ויש להוסיף ולהעיר, שסיום תורה שבעל-פה של תורת החסידות במאמר דיבור-המתחיל כי כאשר השמים החדשים גו', הוא בדוגמת סיום תורה שבעל-פה הכללית בפסוק "הוי' יברך את עמו בשלום", כי, עניין השלום הוא חיבור שני קצוות הפכיים31, וגם עניין "השמים החדשים גו'", שהוא עניין תנועת התשובה גם אצל צדיקים, הוא חיבור שני קצוות הפכיים.

(מהתוועדות ש"פ נח, בדר"ח מרחשוון, ה'תשכ"א. תורת מנחם כרך כט, עמ' 150-158, בלתי מוגה)

________________________________

1)    תורה אור שם א, ג.

2)    ישעי' סו, א-כב.

3)    מח, ד.

4)    תורה אור מקץ לו, א. שם, ד.

5)    ספר יצירה פ"א מ"ז.

6)    ראה מעבר יבק שפתי רננות פכ"ו. וראה גם מגדל עוז (כפ"ח, תש"מ) ע' תלח. וש"נ.

7)    איוב יט, כו. וראה תניא אגה"ק רסט"ו. ובכ"מ.

8)    לשון חז"ל – ברכות יג, א. וש"נ.

9)    וישלח לו, כב.

10)  סנהדרין צט, ב.

11)  ראה הנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 334 בהערה (ד"ה מספרי הח"ן).

12)  איוב כח, כא.

13)  שם יא, ט.

14)  אג"ק שם ע' רסז. וראה גם תו"מ חט"ו ע' 269. וש"נ.

15)  תורה אור שם (א, ב).

16)  ישעי' כט, יג. וראה תניא פל"ט (נג, ב). ובכ"מ.

17)  שה"ש נ, ב ואילך.

18)  ויק"ר ספכ"ט.

19)  פינחס כט, ב.

20)  עקב יא, יב.

21)  לקו"ת דרושי ש"ש סד, ב ואילך.

22)  שם נצבים מז, א ואילך.

23)  ראה זח"ג קנג, ב.

24)  תהלים סג, א-ג.

25)  הובא בתניא ספי"א. וראה ר"ח שער היראה פ"ג (בשם ס' חסידים). שבט מוסר פכ"ה (בשם מרז"ל).

26)  ראה זח"א כ, רע"א. לקו"ת שלח נ, ד. ובכ"מ.

27)  ראה גם שיחת ש"פ בראשית (התוועדות א) ס"ז (לעיל ע' 113). וש"נ.

28)  ראה פסקי הריא"ז שנסמן לעיל (הערה 14).

29)  פסחים נד, א. ב"ר פ"א, ד. ועוד.

30)  נוסח תפלת מוסף. וראה תו"ח ר"פ ויחי. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך. ועוד.

31)  ראה תניא אגה"ק סוס"ל. ובכ"מ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)