נושאים נוספים
	התקשרות גליון 807 - כל המדורים ברצף
	יציאת מצרים החסידית: תיקון ועליית הרע
	הכול שייכים להבאת המשיח
	"מורה נבוכים" להרמב"ם
	פרשת שמות
	תפילין אחר השקיעה / זמן מנחה בערב שבת
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע שונה משל על-פי תורה ממשל הניתן על-ידי אדם? * הרבי עורך השוואה בין הקדמת אדמו"ר הזקן לתניא להקדמת הרמב"ם למורה-נבוכים * מקשה על המגדל עוז: מדוע התעלם מדברי המורה-נבוכים * מבאר: מה בין ספר הי"ד למורה נבוכים, ומבהיר: מיהו הרמב"ם "האמיתי"... * רשימה שלישית

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

כוונה אחת בשתי הקדמות

למרות שלא נשמע מרבותינו נשיאינו ביאור על הפסוקים שבהם מתחיל הרמב"ם את הקדמתו לספר מורה נבוכים, הואיל הרבי לבארם ולהשוותם לדברי אדמו"ר הזקן בהקדמתו לתניא – בשיחת כ"ד טבת תשמ"א ('שיחות קודש' תשמ"א כרך ב' עמ' 28 ואילך). וראה לקוטי שיחות כרך כו עמ' 30 ובהערה 57.

[אגב, באותה שיחה (כ"ד טבת תשמ"א) ציין הרבי כי "בתניא הובאו כמה עניינים מהרמב"ם אך לא מספר מורה-נבוכים"].

להלן נקודות מהדברים המובאים בשיחה:

א) בהקדמתו לספר התניא מציין אדמו"ר הזקן שגם מי ש"שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה'" הרי ספר התניא יאיר לו את הדרך "וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כו' בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".

דבר זה מקביל לספר "מורה הנבוכים" שמטרתו להכניס בהירות ואור לנבוכים בדעותיהם.

ב) ספר התניא כפי שנדפס על-ידי אדמו"ר הזקן עצמו היו בו ג' חלקים כבמורה נבוכים.

ג) ג' פסוקים מביא הרמב"ם בהקדמתו למורה נבוכים:

1) הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי (תהלים קמג, ח). 2) אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם (משלי ח, ד). 3) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי (משלי כב, יז).

שלושת פסוקים אלו מצינו דוגמתם בתחילת ספר התניא, בדף השער של התניא: "לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה" – בדוגמת תוכן הפסוק "הודיעני דרך זו אלך" בתורה ומצוותיה; הקדמת רבינו פותחת בפסוק "אליכם אישים אקרא" – שהוא הפסוק השני שבמורה-נבוכים, וממשיך אדמו"ר הזקן בפסוק מישעיה נא, א "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה'" – כעין עניין הפסוק השלישי במורה-נבוכים: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי".

גם שני הפרטים שבפסוק זה: "חכמים" (שלפני הרמב"ם) ו"לדעתי" (של הרמב"ם) – יש דוגמתם בלשון אדמו"ר הזקן: שמעו אלי – "ולבך תשית לדעתי", ומה שממשיך אחר-כך שהספר מלוקט "מפי ספרים כו' וקצת מהם רבותינו שבארץ-הקודש כו'" – מקביל למלים "ושמע דברי חכמים". וראה מפרשי המורה שם בפירוש הכתובים.

טעם למילה

בריבוי שיחות (ראה לדוגמה תורת מנחם כרכים כב עמ' 233, לב עמ' 271) הזכיר הרבי את ביאורו של הרמב"ם במורה נבוכים (מו"נ ח"ג פרק לה ופרק מט) כי עניין המילה הוא כדי להחליש כוח התאווה.

על משל ונמשל

בפתיחה למורה נבוכים כותב הרמב"ם שרק כללות המשל מורה על הנמשל, מה שאין כן כל פרטי העניינים שבמשל.

והרבי מסביר (תורת מנחם התוועדויות תשי"ב כרך ה' עמ' 147) שהדברים אמורים רק על משל שניתן על-ידי בני אדם, שהמשל כשלעצמו הוא דבר זר מהנמשל, אלא שמצאו בו דמיון והתאמה אל הנמשל; מה שאין כן במשל של תורה, להיותו משל אמיתי, שנשתלשל מהנמשל, ואדרבה: אילו לא היו בנמשל, לא היו גם במשל, כיוון שכל עיקרו של המשל נשתלשל מהנמשל. ולכן מכל פרט במשל ניתן ללמוד בנוגע לנמשל, באופן של חיוב או על כל פנים באופן של שלילה.

לימים, בשלהי שבט תשל"ח, כתב הרבי במכתב כללי-פרטי (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 529):

משל זה.. הנה כיוון שתורת אמת המשילה המשל, בוודאי שמדויק הוא בכל כלליו ופרטיו, ושבכל אחד מהם הוראה כללית או פרטית לכל אחד ואחת.

והרבי מאריך בהערה וכותב:

ומה שכתוב בפתיחה למורה נבוכים בדרך השנייה במשלים הנבואיים, הוא בלימוד על-דרך הפשט והחקירה כו' – ועל דרך זה מצינו (מורה נבוכים ח"ג ספכ"ו) בנוגע לכמה פרטים שהם לעיכובא בכמה מצוות – אבל על דרך ההלכה וכו' הרי כל זה מדוייק וכו'...

ואין לתמוה על מה שכתב במורה נבוכים, כי על דרך זה מצינו בכמה מקומות גם בש"ס ובהלכה.. ביאור דעת המורה נבוכים על-פי חסידות אולי יש לומר על-פי מה שכתוב באור התורה בראשית.. בנוגע לטעמי המצוות. ואין בזה סתירה.. כי כמה-וכמה דרגות בחכמה דלמעלה (ודהתורה)...

בהתוועדות שבת קודש פרשת בראשית תשח"י (תורת מנחם התוועדויות תשח"י כרך כא עמ' 148) ציטט הרבי את הכלל שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פ"א) והובא בחסידות (ספר החקירה להצ"צ סג, א), ש"אם נמצא דבר מורכב משני דברים, ונמצא אחד משני הדברים לבדו מחוץ לאותו דבר המורכב, נתחייבה בהכרח גם מציאות השני מחוץ לאותו דבר המורכב".

ולדוגמה, פירש הרבי:

לחם – מורכב מקמח ומים. וכאשר רואים שיש גם מציאות של קמח בפני עצמו, הנה אפילו אם לא היינו רואים את מציאות המים בפני עצמם, הרי מציאות של הקמח בפני עצמו מכריחה לומר שיש גם מציאות המים בפני עצמם.

ומכאן לנידון-דידן: כיוון שבחינת אור מים ורקיע כלולים זה מזה, הרי כאשר רואים שישנה מציאות של מים ורקיע בפני עצמם, בהכרח לומר שיש גם מציאות האור בפני עצמו, לא בתור שורש למים ורקיע.

על מה הסתמך המגדל עוז?

המגדל עוז (יד, הלכות עבודה זרה ריש פרק ב') כתב שהרמב"ם לא קרא בספרי מירוס (=ספרות יוונית) וכיוצא מזה. ונשאל הרבי כי לכאורה מוכח להיפך ממה שכתב במורה נבוכים חלק ג' פרקים כט ול', ובאגרתו לחכמי מרשיליא.

ומשיב הרבי (אגרות קודש כרך ג' ע' קכב-ג):

ואף שבפרקים הנ"ל יש לדחוק שכוונת הרמב"ם שקיבל שכך כתוב בספרי העבודה-זרה וכו' וכדעת המגדל עז, אבל אי אפשר לומר כך בסוף-פרק מט שם. ולהעיר מפתיחת הח' פרקים.

ודברי המגדל עז לא זכיתי להבין ופליאה הם בעיני, ובפרט דמביא את המורה נבוכים חלק ג' בפירושו (הלכות יסודי התורה פרק א הלכה י').

ואולי יש-לומר דכיוון דלשון המורה-נבוכים הוא העתק מערבית, אפשר דאינו מדוייק כל-כך בזה, לדעת המגדל עז, והכוונה היא שהרמב"ם קיבל כל הכתוב בפרק הנ"ל. ואגרת הנ"ל אולי לא ראה המגדל עז.

ועדיין צריך עיון, שעל-כל-פנים הוי לי – להמגדל עז להזכיר את המורה-נבוכים הנ"ל.

בין הי"ד למורה נבוכים

בהתוועדות שבת-קודש פרשת תשא תשמ"ט ציטט הרבי את דברי המורה-נבוכים (ח"ג פמ"ט) בטעמי האיסור ד'קדשה' – מהם עולה כי איסור זה הוא (גם) כדי שיהיה שלום בעולם.

ולהעיר, ציין הרבי, שאף שטעם זה כותב הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ולא בספר הי"ד, הרי בעניינינו, מובן וגם פשוט שביאור טעם המצווה בספר מורה נבוכים שייך גם ללימוד והבנת העניין בספר הי"ד.

וביאור הדברים:

שני הספרים – ספר הי"ד וספר מורה נבוכים – נכתבו על-ידי הרמב"ם עצמו, וזה האחרון (ספר שלם בן ג' חלקים!) נכתב לתלמידו החביב כו'. אלא מה? החילוק אינו אלא בנוגע לאופן ודרך הלימוד, שספר הי"ד הוא ספר של הלכות [ונכתב בלשון הקודש ("בלשון ברורה ודרך קצרה"), ומדייקים בלשונו וכו'], ואילו ספר מורה נבוכים הוא על דרך החקירה.

וכך כותב הרבי בליקוטי שיחות כרך כד עמ' 149 הערה 29:

ואף שאין הכרח שיתאים טעם המצווה במורה נבוכים שם עם שיטתו להלכה בספר היד.. ובפרט בנידון-דידן שבמורה נבוכים שם מפורש... דלא כדעתו בהלכה... מכל מקום באם דעתו להלכה ביד מיוסדת בטעם האיסור, מסתבר שמתאים למה-שנאמר במורה נבוכים שם.

ובמקום אחר (ליקוטי שיחות כרך כח עמ' 53 הערה 32) כותב הרבי:

להעיר ממה שכתוב במורה נבוכים (חלק ג' סוף פרק מה) בטעמי האזהרה מלעשות שמן המשחה וקטורת, ובטעם נשיאת הארון בכתף, שעל-פי-זה – שייכים עניינם זה לזה. אבל (נוסף לזה שאינו על-פי דרכו ביד החזקה)...

בהתוועדות יו"ד שבט תשכ"ז (שיחות-קודש תשכ"ז כרך א' עמ' 310-309) אמר הרבי:

מורה-נבוכים אינו ספר הלכות אלא ספר המבאר השקפות בדיעות על-פי תורה, ולכן מצינו שמביא פסוקים שונים מבי"ד החזקה לאותם ענינים, כמתאים למטרה שלשם זה הביא הרמב"ם את הענין...

לאור דברים אלו ניתן להבין את דברי הרבי במספר הזדמנויות כמו למשל באיגרת מכ"ז טבת תשי"ג (אגרות קודש כרך ז' עמ' קלד):

ומי לנו גדול מהרמב"ם, אשר עליו אמרו גדולי-ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה", הנה המעיין בספרו יד החזקה יראה עד כמה הפירושים אשר במורה נבוכים, ובפרט טעמי המצוות, לא היו שיטתו הוא בעצמו [=בדרך ההלכה? ש] בתורה.

יהודי צריך לחיות עם ה"משנה תורה"!

סיפר  הרבי במספר הזדמנויות (השווה: 'שיחות קודש' תשל"ו כרך א' עמ' 168, ועוד):

וכידוע שהיו כמה וכמה גדולי-ישראל שלא רצו שילמדו מורה נבוכים... ונימקו טעם לכך, שאם יפגוש ב"קושיא" טרם השינה ויירדם כך, אזי השינה תהיה חדורה ב"קושיא" זו. או שמא הישנים גם ביום, אם "הקושיא" תיקלט במוחו, ואילו את התירוץ לא יקלוט – יוותר עם הקושיא!...

צעיר יהודי התלבט בשאלות שונות, וטען לפני הרבי ב'יחידות' שלפעמים ניתן להגיע למסקנה שמחבר ה"מורה נבוכים" אינו אותו המחבר של ה"משנה תורה" – ומיהו, אפוא, הרמב"ם האמיתי? הרבי השיב (('כפר חב"ד' גליון 649 עמ' 21, על-פי שמועה בלבד):

אין סתירה. הרמב"ם כותב ב"מורה נבוכים" את הבעיות של זמנו בהתאם לפילוסופיה שהיתה מקובלת בעולם באותם ימים... אבל הרמב"ם האמיתי הוא זה של "משנה תורה" – עם ה"משנה תורה" יהודי צריך לחיות.