מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1199 - כל המדורים ברצף
	חיים בצל האיום הקיומי
	יש חדש
	הבטחה שמתקיימת מיד
	שמחה ועצבות
	תשובת הרבנית
	החוב נפרע
	מלכות ונשיאות
	לא תקום פעמיים צרה
	פיצוי לניצולים – עשיית צדק
	הפטורים מן הצום

יעקב אבינו חשש מאוד קודם ירידתו למצרים, כפי שנאמר בזוהר ש"בשעה שנסע ישראל לרדת בגלות מצרים, יראה ואימה גדולה נפלה עליו". הקב"ה הרגיעו והבטיחו: "אל תירא מֵרְדָה מצרימה... אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלֹה".

הקב"ה הבטיח לאברהם ולנביאי ישראל שיגן וישמור על עם-ישראל ויגאל אותו בסופו של דבר. ההבטחה הזאת היא השומרת ומגינה עלינו, כפי שאנחנו אומרים בנוסח ההגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל... והיא [=ההבטחה] שעמדה לאבותינו ולנו".

הדיבור הוא המעשה

הבטחה של הקב"ה אינה דומה כלל וכלל להבטחה אנושית. כשבן-אדם מבטיח דבר-מה, הרי זה רק דיבור, ואחר-כך צריך להביאו לידי מעשה. גם כאשר ההבטחה מתממשת, עדיין יש כאן שני דברים נפרדים – ההבטחה והביצוע.  לעומת זה, על הקב"ה נאמר ש"דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה" – עצם הדיבור הוא כבר ביצוע הדבר.

בשונה מבן-אדם, שדיבורו אינו פועל דבר, הקב"ה ברא את העולם כולו בדיבור – "בעשרה מאמרות נברא העולם". הדיבור האלוקי הוא שברא את העולם והוא המקיים אותו בכל רגע ורגע, כי דיבורו של הקב"ה הוא פעולה ממשית לכל דבר.

שני רבדים

וזו המשמעות העמוקה של הבטחת הקב"ה – כאשר הקב"ה הבטיח "אנוכי ארד עמך מצרימה", נעשה כן בפועל והשכינה ירדה עם יעקב ובניו למצרים. ההבטחה הזאת התקיימה גם בשאר הגלויות, כפי שאמרו חז"ל: "בכל מקום שגלו, שכינה עמהם".

נמצא אפוא שהבטחתו של הקב"ה יש בה שני רבדים: ברובד החיצוני זו הבטחה, דיבור, שכביכול זקוקה להתממשות; אך ברובד הפנימי, עצם ההבטחה היא כבר התממשותה, כי דיבורו של הקב"ה הוא בבחינת מעשה.

הבטחת הגאולה

שני הרבדים האלה קיימים גם בנוסח ההגדה "והיא שעמדה". מי זאת 'היא' ש'עמדה'? על כך יש שני פירושים: א) 'היא' זו ההבטחה (והדברים באים בהמשך למה שנאמר קודם לכן: "ברוך שומר הבטחתו לישראל"); ב) 'היא' זו השכינה, שנמצאת עם בני-ישראל בתוך גלותם, והיא העומדת לנו להצילנו מיד אויבינו.

אך למעשה שני הפירושים האלה אינם אלא רובד חיצוני ופנימי של אותו דבר. בהיבט החיצוני, 'היא' זו ההבטחה, אך בהיבט פנימי יותר, ההבטחה מתממשת תיכף ומיד, ומשמעותה שהשכינה נמצאת עם בני-ישראל בגלותם, מכיוון שדיבורו של הקב"ה נחשב מעשה. וכמו-כן גם הגאולה טמונה בתוך הגלות, שכן גם הבטחתו של הקב"ה "ואנוכי אעלך גם עלֹה" מתקיימת בפועל ברגע ההבטחה, כפי שייראו הדברים בגלוי בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך ח, עמ' 80)