שאלה: האם הציבור חייב לעמוד בעניית 'מודים דרבנן'?

תשובה: בתלמוד ירושלמי נאמר, שכאשר שליח-הציבור מגיע ל'מודים', על הציבור לשחות איתו יחד. שיעור ההשתחוויה, לפי רוב הפוסקים, עד שיבלטו חוליות השדרה, כשיעור שאר השחיות שבתפילת שמונה-עשרה (בתחילת ובסוף ברכת 'אבות' וברכת 'מודים', וכשפוסעים אחורנית לפני 'עושה שלום').

מכיוון שחייבים להשתחוות, כתב בשו"ת יחווה-דעת שחייבים לעמוד, שהרי "אין השתחוויה אלא מעומד", וראייתו מדין הנוסע בעגלה או ברכב, שאינו יכול לעמוד בתפילת שמונה-עשרה, שעליו להשתדל לעמוד לפחות במקומות שמשתחווים, כדי שיעשה זאת מעומד.

הספרדים נזהרים בזה. בין האשכנזים רבים עומדים, ויש שאינם עומדים. על אלה אפשר היה ללמד זכות, שהם סומכים על דעת ה'בית-חדש' וסיעתו, שאין חובה להשתחוות ממש, אלא רק לכופף את הראש מעט, מכיוון שהציבור כבר התפלל תפילת-לחש ואינו משתחווה אלא כדי שייראו שותפים ל'מודים' של שליח-הציבור (זאת אף שההלכה נפסקה שלא כדעה זו).

אבל מכיוון שעיקר השחייה ב'מודים' (החשובה כאמירת 'מודים' עצמה) היא כדי "שלא יהיה נראה ככופר במי שחבריו משתחווים לו", מסתבר שאם מקצת המתפללים במניין זה עומדים ושוחים שחייה מלאה כפי הנדרש, הרי מי שאינם עושים כך אינם נוהגים כדין גם לשיטה האמורה. ולכן, לפחות, בכל מקום שמקצת המתפללים שוחים כדין, אין כל היתר לנהוג אחרת (אלא מי שהוא זקן או חולה וכדומה).

עניין עמידת הציבור במשך כל חזרת הש"ץ לא נדון כאן, והוא קובע ברכה לעצמו.

מקורות: ברכות כא,ב ובפירש"י, תוס' והרא"ש. שם כח,ב. ירושלמי שם פ"א ה"ה. רמב"ם הל' תפלה פ"ט ה"ד והי"ב. טושו"ע או"ח סימנים: צד ס"ה, קט ס"א, קיג ס"ד-ה, שו"ע אדמו"ר-הזקן שם ס"ד, משנ"ב וביה"ל שם. סי' קכז ס"א, ב"י, ב"ח, מג"א, א"ר, מקור-חיים, שו"ע אדה"ז ותהלה לדוד שם. שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' יא (ועסי' צד סוס"ז, וצ"ע). אשי ישראל כג,כ.