רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות (פרק ד, משנה ו)

פירש רבינו עובדיה מברטנורא: "כל המכבד את התורה" – הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, איך לך כבוד תורה גדול מזה. אי-נמי, המכבד ספר-תורה ומכבד לומדי תורה והעוסקים בה, כל אלו בכלל מכבד את התורה הן.

פירש כ"ק אדמו"ר: השאלות במשנתנו: א) החיוב לכבד את התורה ולומדיה והאיסור לחללה הם הלכות פסוקות (ונפסקו להלכה בשולחן-ערוך), ואינם עניין למידת חסידות דווקא? ב) מהו הדיוק "גופו מכובד... גופו מחולל". ג) מה הדיוק "על הבריות" (ולא "על בני אדם" וכיוצא בזה). ד) הקשר לבעל המאמר – רבי יוסי.

והביאור:

על רבי יוסי מסופר במדרש שמטרוניתא (שרה נכרית) היתה מציעה לפניו שאלות שונות, ורבי יוסי היה עונה לה בהסברים שכליים. ואם כי יש מקום לומר שלא היה צריך לענות לנכרית (מאחר ששאלותיה לא נגעו לקיום שבע מצוות בני נח (שאז היה חייב להשיבה)), בכל-זאת ענה לה. כי אם היה אומר שאין לשאלתה הסבר שכלי, לא היתה התשובה מתקבלת והיתה יוצרת אצלה יחס של הפך הכבוד לתורה. ומאחר שרבי יוסי רצה שהתורה תהיה מכובדת גם בעיני אומות העולם, לכן השיב לה תמיד תשובה שכלית.

וזהו אומרו:

"כל המכבד את התורה" – היינו שמשתדל שהתורה תהיה מכובדת גם אצל אומות העולם.

"גופו מכובד" – מכיוון שמדובר גם באומות העולם, שאין להם כל קשר לנשמתו של יהודי, מדייק התנא שרק "גופו", "הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם", הוא המכובד עליהן.

"על הבריות" – הכוונה ל"בריות בעלמא", היינו אלה שאין להם כל מעלה חוץ מהיותם בריותיו של הקב"ה, וזה כולל גם את אומות-העולם.

וזהו שמאמר זה בא כהמשך למה ששנינו במשנה הקודמת, "אל תעשיה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחתוך בה": במאמר זה מדובר על "עטרה" ו"קרדום" המותרים על-פי דין, אלא שהתנא מזהיר עליהם (במידת חסידות) משום היותם הפך כבוד התורה. בהמשך לזה מלמדנו רבי יוסי דרגה נעלית יותר בכבוד התורה – להשתדל שתהיה מכובדת גם בעיני העמים.

והנה, מזה שהשתדל רבי יוסי לכבד את התורה גם על אומות העולם, מובן במכל-שכן וקל-וחומר שהשתדל בזה לגבי בני ישראל – תלמידיו. ויש לומר שהוא מה שאמרו רז"ל בשבחו של רבי יוסי, ש"נימוקו עמו", היינו שהיה מקפיד למסור לתלמידיו טעמו ונימוקו של כל עניין ועניין שלמד איתם. והוא עשה כן לא כדי שהעניין יתקבל אצלם (שהרי גם בלי ידיעת טעם הדבר היו מקבלים את העניין), אלא משום שעל-ידי זה הוסיף והגדיל אצלם את כבודה של תורה, שעניינה הבנה והשגה.

(משיחת מוצאי שבת-קודש פרשת קורח תשל"ח – בלתי מוגה)