שאלה: מה משמעות מנהג ה'כפרות' בערב יום-הכיפורים?
תשובה: מנהג עתיק מימי הגאונים, הנהוג זה דורות רבים ברוב קהילות ישראל, לעשות מעין 'קרבן' בתרנגול לקראת יום-הכיפורים, 'נפש תחת נפש', לעוררנו לחזור בתשובה בכל לב ונפש.
כדי שהדבר לא ייראה כהקרבת קודשים מחוץ למקדש, בחרו במין זה, שאינו עולה כלל על המזבח. ועוד, שהתרנגול נקרא 'גבר', ולכן הוא מכפר על האדם.
לוקחים תרנגול לגבר ותרנגולת לאישה (אם אפשר, אחד לכל נפש). מוטב שיהיו לבנים, משום שנאמר (ישעיה א,יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו". אומרים עליהם כמה פסוקים ומסובבים אותם סביב הראש באמירת: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי...".
יותר מכול חשוב שהשחיטה והבדיקות ייעשו כדת וכדין, על-ידי שוחט מוסמך וירא-שמים, בפיקוח רבני צמוד. אם חוששים שהלחץ יהיה גדול מדיי, יש להקדים את ה'כפרות' בכמה ימים.
על-פי האר"י, ה'כפרה' היא מעין ה'שעיר המשתלח', הבא לכפר על כל עוונות בית-ישראל, ועיקר עבודתה היא בשחיטה. לכן אם היה פגם בשחיטה עצמה, צריך כפרה אחרת; אך אם השחיטה נעשתה כדין, אפילו אם גילו שהעוף 'טרפה', כבר נעשתה ה'כפרה'.
נוהגים לתת את העוף לעניים. יש לדאוג שהעוף הוכשר תחילה כדין, ולפחות יש לוודא שהמקבל יכשירוֹ כראוי. יש הפודים את הכפרות ונותנים את שוויין לעניים, כדי שלא יתביישו במה ש"נותנים להם את העוונות".
את האיברים הפנימיים נהוג לזרוק לאכילת ציפורים, שראוי לרחם על הבריות כדי שירחמו עלינו מן השמים.
מי שלא מתאפשר לו לערוך כפרות בתרנגול, יעשה זאת בדג, ובאין-ברירה – בכסף, שיינתן לצדקה.
מקורות: טושו"ע או"ח סי' תרה, נו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן וכף החיים שם. שער הכולל פמ"ד, א-ב. שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' עא. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
