נושאים נוספים
	התקשרות גליון 789 - כל המדורים ברצף
	חיות ושמחה בעבודת המרירות
	"ושלמו ימי אבלך"
	נוסעים לתשרי בליובאוויטש
	פרשת תבא
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	אלוקים אחרים / ריבוי קדישים
	הלכות ומנהגי חב"ד

'אלוקים אחרים' בה"א או בקו"ף

בנוגע לנושא זה ('התקשרות' גיליון תשפ"ה עמ' 19) – להעיר אשר באגרת-הקודש בתניא, סימן כ"ה, דף קלט ע"ב קרוב לסוף העמוד, איתא: "שלכן נקראי' בשם אלקי' אחרים..." בקו"ף (ובפרט אשר ישנה הערה בתניא, לקוטי אמרים סוף פרק נא, אשר מאגרת-הקודש סי' כה "נמצא לפנינו גוף כתי"ק"¹).

ואף שמוצאים בתניא (אפילו באגה"ק) אלוקים בה"א בכלל, וכמה וכמה פעמים², כולל השורה שלאחרי הציטוט הנ"ל מסימן כ"ה, אף-על-פי-כן לכאורה יש משם ראיה אשר, כלשון הרבי, "מורגל בפי העולם..." [=לומר 'אלקים אחרים' בקו"ף].

הרב שמואל לו, שליח הרבי בלונדון

ההערות לתגובות הן הערות המערכת.

____________________

1)    זה שייך ל"תוצאה חדשה ומתוקנת" ווילנא תר"ס, שמספרה בדפוסי התניא – ל"ו.

הכי"ק הוא כנראה הכ"י א (שבבוך 1118ג) שצויין בס' "לקוטי אמרים, בצירוף מ"מ, ליקוט פירושים, שינויי נוסחאות" לאגה"ק ר"ס זה (תח"י הוצאת קה"ת, ברוקלין תשס"ג).

2)    אלקים אחרים: בח"א פרק כב ב"פ בה"א, ובפרק כד ג"פ (שם יש גירסאות במהדו"ק בקו"ף).

ריבוי הקדישים

ברצוני להגיב על הערותיו של הרב לוי יצחק ראסקין, מו"צ דק"ק חב"ד לונדון, בנושא זה ('התקשרות' גיליון תשפ"א עמ' 18).

וראשית – הקדמה כללית: לעניות-דעתי קיימת אי-בהירות אצל רבים מהי כוונת הביטוי "ריבוי הקדישים". יש החושבים שהכוונה היא שלא לומר יותר ממספר מסויים של קדישים ביום (לכל אדם שהוא 'חיוב') , אבל בפשטות המשמעות היא (רק) שלא לומר קדיש ללא צורך.

וממה שבשבת מברכים בעת אמירת תהילים כותב הרבי: "ואם יש חיוב – יארצייט או אבל – אומרים קדיש יתום אחר כל ספר" (לאחר ה'יהי רצון'), מוכח שאין מדובר כלל על מספר הקדישים, כיוון שבאותו מצב – הקדיש הוא "לצורך". ורק כשניתן לומר קדיש אחד על כמה עניינים (כמו: שיר-של-יום, 'ברכי נפשי' ו'לדוד ה' אורי') אין אומרים קדיש נוסף שלא לצורך.

בסעיף ב מביא על-דבר אמירת פרק מט בבית האבל, ובהערה 9 מציין שב'יומן הקהל' תשמ"ח לא רשום איך נהג הרבי בזה, והנני מצטט ממה שרשום אצלי:

הנהגת הרבי באבלו בשנת תשמ"ח

כב שבט. הביאו את העמוד של כ"ק אד"ש מ-770 לביתו של כ"ק אד"ש. אחרי שהרי"ל שי' גראנער הודיע שהרבי יירד לשחרית בשעה 10, החליטו שלא לכסות את העמוד של הרבי במפה (כמו בתשעה-באב).

בשעה 10 ירד הרבי עם סידורו (בלי טלית ותפילין כמובן). החזן היה ר' ל.ז. שי' שסיים הקטע "רבי ישמעאל... יהי רצון...", וכ"ק אד"ש אמר קדיש¹ דרבנן בקול נמוך. משך זמן התפילה דפדף מפעם לפעם בסידור, ענה אמן² על ברכות 'ברוך שאמר', 'ישתבח' וקדיש. כמו-כן אמר/ענה (בברכות קריאת-שמע): "קדוש, קדוש קדוש וכו'..."; "ברוך כבוד..."³ אחרי שהחזן סיים הקטע של "את שם הא-ל"; וכן אמר את הפסוק 'שמע ישראל'⁴.

בחזרת הש"ץ ענה אמן, קדושה ומודים. לא אמרו ברכת כהנים⁵. לא אמרו תחנון וכו'. כ"ק אד"ש אמר את הקדישים שלאחרי 'שיר של יום', 'קווה', 'עלינו', והשיעור היומי של תהילים. אחרי הקדיש של תהילים שאל כ"ק אד"ש את הריל"ג האם אומרים משניות⁶, והריל"ג אמר שלא, וכ"ק אד"ש עלה לחדרו בביתו.

אחרי ההלוויה, אחרי שכ"ק אד"ש חזר לביתו, נתנו להשלוחים (שהגיעו להלוויה) להיכנס לתפילת מנחה. לקח יותר מחצי שעה עד שכ"ק אד"ש ירד לתפילת מנחה. בינתיים ירד הריל"ג לשאול בשם כ"ק אד"ש את אחד הרבנים, האם אבל ר"ל אומר 'תתקבל', ואחרי שהרב פסק שכן⁷, חזר הריל"ג, ואחרי כמה דקות ירד הרבי למנחה.

לתפילת מנחה כבר החזירו את המפה שעל העמוד של כ"ק אד"ש, וכ"ק אד"ש השתמש בו כשליח ציבור.

אחרי קדיש של 'עלינו' אמרו תהילים פרק מט, ואחר-כך אמר הריל"ג משניות, מהמשנה "נפל לתוכו..." וכ"ק אד"ש אמר קדיש.

[כג שבט]. אחרי תפילת ערבית לא אמרו פרק מט.

שחרית: [כ"ק אד"ש] לא אמר ברכת כהנים, ולא עלה לתורה⁸. בסוף התפילה אמרו שיעור תהילים, וכ"ק אד"ש לא אמר זאת⁹, וחיכה עד שהציבור סיים (הריל"ג סיים את הפרק האחרון של השיעור בקול), ואמר כ"ק אד"ש את הקדיש. אחר-כך אמר הנ"ל את המשניות וכ"ק אד"ש אמר קדיש דרבנן, ואחר כך אמרו פרק מט (וגם כ"ק אד"ש אמרו) ובסיומו אמר קדיש.

בשאר התפילות לא הייתי נוכח בבית, אבל התפללו ב-770 ושמעו דרך המיקרופון מביתו של כ"ק אד"ש, והסדר היה כמו ביום הראשון. בעש"ק במנחה לא אמרו פרק מט¹⁰. עד כאן.

מכאן יש לנו הוכחה ברורה בדבר הסדר באמירת פרק מט בבית האבל, וכן בנוגע לאמירת קדיש – שפרק מט קובע ברכה לעצמו! (עלינו וקדיש, [ובשחרית: שיעור תהילים וקדיש], משניות וקדיש, ורק אז: פרק מט וקדיש יתום).

בסעיף ג, בקשר לסיפור שהביא שם, ששמע מפי הרב ר' זלמן שמעון דבורקין ז"ל [כשהרש"ג היה אבל, אמרו פרק מט אחרי עלינו וקדיש יתום, ואחריו קדיש יתום, ואז משניות וקדיש דרבנן. הרב דבורקין העיר שמהראוי שלימוד המשניות והקדיש דרבנן שעליו יתקיים בין עלינו לבין פרק מט, כדי שלא יהיו שני קדישים שווים הסמוכים זה לזה. למחרת התפלל שם הרבי והורה ג"כ כך] הנה ראשית לא הבנתי מה החשש באמירת פרק תהילים אחרי קדיש יתום שלאחר עלינו, הרי "מעשים בכל יום" (חוץ מתשעה באב) שאומרים תהילים אחרי הקדיש של 'עלינו' ואחר כך אומרים שוב קדיש יתום.

ושנית: הוא מסיים את הסיפור בכך שלמחרת התפלל שם (בדירתו של הרש"ג ע"ה) הרבי, והורה גם כן כנ"ל. ולא ידוע לי איפה נפלה כאן הטעות: ביום ב', יו"ד אדר תשל"ד, כשישב הרש"ג 'שבעה' על אחותו, הרבי ביקר אצלו ביקור תנחומין לפנות ערב (הייתי נוכח), ישב שם מעל שעה (מה שדיברו כבר הודפס בס' 'מנחם ציון' ח"ב עמ' 381), ואחר-כך הציע הרבי לרש"ג שיתפלל ערבית. הרש"ג ניגש לעמוד והתפלל ערבית. במשך כל זמן התפילה עמד הרבי ועיין בספר 'גשר החיים' שהרים מאחד הכיסאות. אחר התפילה חיכה הרבי עד שחזר הרש"ג למקומו, ואז התיישב שוב, ואמר את נוסח הנחמה בישיבה, נעמד ויצא.

כנראה נפל כאן אי-דיוק או אי-הבנה, ועכ"פ אינה דומה שמיעה לראייה!

אחד מאנ"ש (ירושלים מלפנים)

_____________________

1)    ראה בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' עא ס"א במוסגר.

2)    כנראה נהג הרבי להחמיר על עצמו ולקיים מצוות באנינות כיוון ש"נמסר לכתפאי", ראה 'אוצר מנהגים והוראות – יו"ד' סי' סו, ו'תורת מנחם – מנחם ציון' ח"א עמ' 79.

3)    בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' נט סו"ס ב פסק, שכשאומרים זאת בציבור "יש לענות בקול רם". ואולי הענייה היא על-דרך "שאר דבר שהציבור אומרים... שכן דרך ארץ" שבשו"ע אדה"ז סי' סה ס"ב.

4)    שו"ע אדה"ז סי' סה שם.

5)    ראה 'מנחם ציון' שם עמ' 27 וש"נ.

6)    ראה בזה ב'מנחם ציון' שם ובעמ' 98, שבימי השבעה אומרים זאת אחרים.

7)    ב'מנחם ציון' במקומות הנ"ל, כתוב שאומרים זאת.

8)    בשנים תשי"ב ('אוצר מנהגים והוראות – יו"ד' עמ' רפב) ותשכ"ה - עלה לתורה מעצמו, מבלי שיקראוהו ('מנחם ציון'' עמ' 98), וכן נהג כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בשנת תש"ב (שם עמ' 27).

9)    כש"ץ, אבל כנראה אמר לעצמו, ראה שם עמ' 27 ועמ' 312.

10) ראה הנהגות שונות בזה ב'אוצר מנהגים והוראות – יו"ד' עמ' רפד.