ככוכבי השמים

השם 'שבט' הוא גם מלשון כוכב שביט. בני יעקב נקראו 'שבטים', כי נמשלו לכוכבים המאירים בכל עת. כן הוא בנוגע לבני יעקב ממש וכן הוא גם בכלל ישראל - בכל מקום שהם נמצאים מבהיקים הם ומאירים באור התורה והמצוות.

(ספר המאמרים תרפ"ט)

לראות, לשמוע ולהודות

'ראובן' מסמל בעבודה הרוחנית את 'ראיית השכל'. כלומר, האדם מבין ומשיג עניין אלוקי בוודאות מוחלטת, כאילו הוא רואה אותו בעיניו ממש. בחינה זו שייכת בדרגה האלוקית שמצטמצמת ומתלבשת בעולמות להחיותם. 'שמעון' רומז לשמיעה – להבנה והשגה בלבד. זה המירב ביכולת תפיסתנו באור האלוקי שלמעלה מהעולמות. 'יהודה' הוא בחינת הודאה והתבטלות על-שכלית, והיא חלה כלפי מהותו ועצמותו יתברך ש"לית מחשבה תפיסא ביה".

(ספר המאמרים תרע"ב)

שמות בקליפה

כשם שיש שמות השבטים בקדושה, כך הם מצויים בקליפה: 'ראובן' – אדם שמתגאה ואומר ראו שאני בן, אדם חשוב. 'שמעון' – אדם שעושה מעשים טובים כדי ששמעו יתפרסם בעולם. "לוי ויהודה" - הוא מתחבר ומתלווה לאנשי-מעשה כדי שיודו לו וישבחו אותו.

(כתר שם טוב)

הנסתר - נעלם

'יששכר' עניינו תורה, ושתי השי"נים שבשמו רומזות לשני חלקי התורה, נגלה ונסתר. לכן מבטאים רק שי"ן אחת, כי השנייה, שרומזת לנסתר שבתורה, נסתרת ונעלמת.

(הרבי מליובאוויטש)

מעלת תומכי תורה

זבולון נזכר בברכות יעקב ומשה לפני יששכר, אף שיששכר גדול מזבולון, שהרי יששכר עסק בתורה ואילו זבולון עסק במשא-ומתן. אלא שזבולון תמך ביששכר, וכל התומך בבן-תורה ומקיימו, עומד במדרגה גבוהה אף מבן-התורה עצמו.

(זוהר)

מעדני מלך לזולת

"מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך" (בראשית מט,כ). זו המידה העליונה ביותר של צדקה ונדיבות-לב: "מאשר שמנה לחמו" – לו-עצמו די בלחם בלבד, אבל לצורכי הזולת – "הוא ייתן מעדני מלך".

(אלשי"ך)

זהירות מקנאות

שמעון ולוי היו קנאים לשם מצווה, הם לא נלחמו סתם כך, אלא קינאו את קנאת דינה אחותם, ונתכוונו במעשיהם לשם שמים. אף-על-פי-כן שלל יעקב אבינו את קנאתם ואמר (בראשית מט,ז) "ארור אפם כי עז", שכן מכעס ומקנאות חייבים להימנע ככל האפשר, ואפילו כשהם לשם שמים.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

עיסוק בצורכי-ציבור

"דן ידין עמו... לישועתך קיויתי ה'" (בראשית מט,טז-יח). כל דיין או מנהיג, העוסק בצורכי ציבור, זקוק לסייעתא דשמיא, לישועת ה', כי בגלל תפקידו הוא מוקף על-פי-רוב שונאים רבים.

(כלי יקר)