מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1179 - כל המדורים ברצף
	התרבות האמיתית שלנו
	חדש על המדף
	מתוך הצרה נולד הצוהר
	מוצאי שבת
	מעוררי המחלוקת
	הדירה תפוסה
	ייסורי משיח
	אני לא-כלום
	סיפורו של מאבק עצוב
	מקררים ללא פתרון

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1179, ערב שבת-קודש פרשת עקב, י"ז במנחם-אב תשס"ט (07.08.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

התרבות האמיתית שלנו

התרבות האמיתית של עם-ישראל נמצאת בכל בית-כנסת שכונתי, שבו יהודים מתכנסים בין מנחה לערבית לשיעור בתורה. זו תרבות שכולה תביעה מתמשכת מהאדם

מקובל להניח שאין אדם יכול להסתפק בצרכים חומריים, אלא הוא זקוק למה שמכונה 'תרבות'. אלה הדברים שאמורים כביכול למלא את הנפש ולהעשירה. בשם נחיצותה של ה'תרבות' אנחנו רואים מאבקים של איגודי יוצרים להגדלת תקציביהם, מתוך אזהרות שאם לא ייעשה כן, נאבד את תכלית קיומנו, לא פחות.

ההנחה הבסיסית נכונה. אכן, אדם זקוק למנות מזון רוחניות לא פחות משהוא זקוק למזון חומרי. כשם שהגוף דורש מזון באורח קבע, ואם המזון לא יינתן לו יחוש חולשה ועייפות, גם הנפש שבקרבנו זקוקה למקורות כוח מתחדשים, ובהיעדרם היא נותרת צמאה וחלושה. אולם המזון הרוחני שהנפש משתוקקת לו אינו נמצא כלל וכלל במה שמכונה בימינו 'תרבות'.

זעקת הנביא

עם כל הרצון להימנע מדברים שיכול לנדוף מהם ריח של התנשאות וביטול הזולת, יש מקום לומר את האמת, גם אם היא צורבת. הנביא ירמיה ביטא אמת זו בפסוק קצר (שאותו קראנו בהפטרה לפני כמה שבועות): "אותי עזבו, מקור מים חיים, לחצוב להם בֹארות, בֹארות נשברים אשר לא יכילו המים". יש "מקור מים חיים" ויש "בֹארות נשברים".

מה שמכונה בימינו 'תרבות' אינו אלא סוג מסויים של בידור ובילוי. מין שעשוע, שמטרתו לפרוק מתחים ולגרום הנאה מסויימת. יש 'תרבות מזון', יש 'תרבות פנאי', ויש 'תרבות' בדמות מוזיקה וספרות. בדרך כלל גם אין בדברים האלה מסר ערכי, ומחברי היצירות אף מצהירים שאין לחפש ביצירותיהם מסרים, אלא אמנות ויצירה בלבד.

לעומתה, התרבות היהודית היא אמונה, דרך-חיים, השקפת-עולם ומערכת ערכים. כל-כולה ההפך מבידור ומבילוי. התרבות היהודית היא תביעה אחת מתמשכת מהאדם. התפילה היא מאמץ נפשי, לימוד התורה הוא מאמץ מחשבתי, ערכי היהדות מחייבים מאמץ של התגברות על יצרים ועל נטיות טבעיות.

המחשה בולטת להבדל המהותי בין שתי ה'תרבויות' יש בעמדה המובעת מפי כוהני התרבות של ימינו, שלפיה יש להפריד בין היוצר לבין יצירתו. לכן אין מניעה לנגן יצירות מוזיקליות של גוי אנטישמי, ואין לפסול ספרות של אנשים מושחתים. כביכול היצירה עומדת במנותק מהיוצר. במושגי היהדות אין דבר מקומם מזה. גדולתה של יצירה תורנית נובעת מגדולתו האישית, הערכית והמוסרית, של אותו גדול בישראל שיצר אותה. ככל שהוא מגלם יותר בדמותו את ערכי התורה והקדוּשה, כן תגדל דבקותם של יהודים בתורתו ובמשנתו.

הניסיון להעמיד בשורה אחת כמה סופרים ומשוררים מהעת החדשה עם הנביאים, חכמי התלמוד, גדולי המוסר והחסידות – יותר כשהוא חצוף וגס-רוח, הוא מעיד על בורות ועל אי-הבנה בסיסית. זה ניסיון להשוות שני עולמות שאין ביניהם שום נקודת חיבור.

עכשיו הזמן

התרבות האמיתית של עם-ישראל אינה נמצאת במוזאונים ובהיכלי-שן למיניהם. היא נמצאת בכל בית-כנסת שכונתי, שבו יהודים מתכנסים בין מנחה לערבית לשיעור בתורה. אותם יהודים, שאחרי יום עבודה יושבים ולומדים דף גמרא, הלכות ב'שולחן ערוך', או מדרשי חז"ל ופרק 'תניא' – הם המשמרים את התרבות המקורית והאמיתית של העם היהודי.

יהודים אלו אינם מחפשים בילוי ובידור. הם מחפשים אמת. וזו מהות היהדות – החתירה לאמת. יושבים היהודים סביב השולחן ומנסים לחדור לעומק משמעותן של המילים הקדושות והעתיקות. באותה שעה פניהם קורנות באור רוחני טהור ואמיתי. נפשם מתחברת למקור המים החיים, והם שואבים שפע כוחות רוחניים.

ט"ו באב מסמל את התקצרות הימים והתארכות הלילות, ואת הצורך לפנות יותר זמן ללימוד התורה. זה הזמן לקבוע עוד שיעורי תורה, להגביר את תכיפות ההשתתפות בהם, ולשאוב כוחות.

  ספרים

תלמוד ירושלמי
עם פירוש ידיד נפש
מהדורת לויוב

מהדורה חדשה של התלמוד הירושלמי עם ביאור 'ידיד נפש', מאת הרב יחיאל-אברהם בר-לב, שמאחוריו יצירות תורניות רבות. כלי-עזר ראשון במעלה ללימוד הירושלמי. טל' 054-5653003.

מסע הנשמה
מאת הד"ר שלי גולדברג
בהוצאת ראובן מס

עבודה מקיפה בנושא 'נשמת הצדיק ונצחיות נשמה במשנת חב"ד'. המחברת, הידועה בהרצאותיה המרתקות בענייני חסידות, מגישה כאן מחקר מעמיק בסוגיה מאלפת זו. 272 עמ'. טל' 02-6277863.

המאירים לארץ
מאת הרב ד"ר יצחק אלפסי
בהוצאת המאירים הו"ל

ספר ראשון בסוגו המגיש בכרך אחד את תולדות הבעש"ט, המגיד ממזריטש ושבעת אדמו"רי חב"ד. הספר משלב גישה מחקרית ושפה שווה לכל נפש, וכמו-כן מקבץ מתורות האדמו"רים. 404 עמ'. טל' 03-9606018.

כזית השלם
מאת ישראל פינחס באדנער
בהוצאת פלדהיים

הלכות רבות קשורות לשיעור 'כזית', אך לאדם מן השורה קשה להעריך את השיעור הזה במזונות מגוּונים. בספר מוצגים יותר משלוש-מאות מאכלים ומוצרי מזון בגודל טבעי להמחשת השיעור. 214 עמ'. טל' 02-6513947.

  שלחן שבת

מתוך הצרה נולד הצוהר

כשהתורה מתארת את מעלתה הגדולה של ארץ-ישראל היא אומרת: "ארץ אשר... תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מרֵשית השנה ועד אחרית שנה". המילה 'מראשית' כתובה 'מרֵשית', בלי א. חז"ל מסבירים ש'רֵשית' הוא במשמעות של רש ואביון, והתורה רומזת כאן ש"כל שנה שרָשָׁה (=ענייה) בתחילתה – מתעשׁרת בסופה".

משמעות הדברים הפשוטה היא, שבתחילת השנה, היינו בראש-השנה, על האדם לחוש תחושת עוני ודלות, להכניע את עצמו ולהתחנן לפני ה'. כאשר עם-ישראל מתחיל את השנה בתחושה של הכנעה ותחנונים, הוא זוכה שהשנה 'מתעשׁרת בסופה' – שהברכה האלוקית תהיה גלויה ובשפע רב.

"ממנה ייוושע"

הבעש"ט מסביר, שעצם תחושת העוני וההכנעה היא הכלי לקבלת השפע. כך פירש את הפסוק "והיה ראשיתך מִצְעָר ואחריתך יִשְׂגה מאוד" – עצם המצב של 'מִצְעָר' הוא המביא את ההצלחה והפריצה הגדולה, את ה'יִשְׂגה מאוד'.

כך הבעש"ט מפרש גם את הפסוק "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" – מתוך הצרה עצמה ("ממנה") צומחת הישועה. זאת על-ידי שהופכים את ה'צרה' ל'צֹהר', מלשון חלון מאיר.

כלי לשפע

כשהאדם נתקל בצרה ובדבר מעיק, עליו לזכור כי הקב"ה הוא תכלית הטוב, ואין רע יורד מלמעלה. ברור שגם הצרה והמצוקה טומנת בתוכה טוב נעלה, ותפקידנו להפיק מתוך הצרה עצמה את נקודת האור ואת הטוב הטמון בה. הגישה הזאת לדברים היא עצמה מסייעת להפוך את ה'צרה' ל'צֹהר'.

הסדר הזה קיים גם בעבודת ה'. כדי להתעלות ולהגיע למדרגה עליונה האדם נדרש לבטל את מציאותו. דווקא על-ידי "ונפשי כעפר לכול תהיה" אפשר להגיע ל"פתח ליבי בתורתך". כל עוד הוא חש שביעות-רצון ממצבו הרוחני, אין הוא כלי לקבלת השפע האלוקי. רק על-ידי תחושת העוני והדלות הוא יכול להגיע אל העושר האמיתי.

שיברון-לב רוחני

זו מעלתה של תפילת העני, שמצוקתו גורמת לו לשפוך את נפשו בתפילה לה'. אדם מן השורה נדרש למאמץ כדי לפתוח את ליבו, אולם העני "יבכה במר נפשו תיכף, ואינו צריך לשום התבוננות כלל" (כלשון המובא במאמרי חסידות), ודווקא שיברון-הלב הזה הוא המביא את תפילתו לפני הקב"ה.

כדי להגיע לכך אין צורך להיות עני כפשוטו, חלילה. כל יהודי צריך שיהיו לו שפע והרחבה, כדי שיוכל לעבוד את ה' בשמחה. אולם לשיברון-הלב אפשר להגיע על-ידי התבטלות לפני הקב"ה, כשיהודי חש את עוצם ריחוקו מאור ה' ואת העובדה שגשמיות הגוף והעולם מסתירה את האמת האלוקית. מתוך שיברון-הלב הזה יגיע לאור הגדול, בבחינת "מן המֵצר קראתי י-ה", ואז "ענני במרחב י-ה".

(תורת מנחם כרך לד, עמ' 304. כרך כא, עמ' 12)

  מן המעיין

מוצאי שבת

יורדים דרגה

במוצאי שבת אומרים "אל תירא עבדי יעקב". כי בשבת אנו בבחינת 'ישראל', שזו דרגת 'אתהפכא', ואילו במוצאי שבת אנו חוזרים ויורדים לדרגת 'עבדי יעקב', בחינת 'אתכפיא'.

(לקוטי תורה) 

כוס לשפע

"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (מן ההבדלה). כל יהודי נקרא 'כוס ישועות', בהיותו כלי וכוס להתגלות החסד העליון, הנקרא 'ישועה', שהוא אור ה' המתפשט בכל יהודי, שיבין וירגיש שאין עוד מלבדו.

(מאמרי אדמו"ר הזקן)

הקליפה תימס

"בורא מאורי האש" (מברכות ההבדלה). 'מאורי' לשון רבים, רמז שאפילו אור הקליפה ייכלל בקדושה. לכן מברכים על נר של שעווה, לרמז שיומשך גילוי אלוקי שעל-ידו תתבטל ותימס הקליפה כדונג וכשעווה.   

(אדמו"ר הזקן)

הכוח להאיר את החושך

במוצאי שבת יהודי מברך 'בורא מאורי האש'. הוא יודע שאמנם חשוך בחוץ, אך בכוחו להאיר. כשם שחז"ל מספרים (פסחים נד,א) שבמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון והביא שתי אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. כלומר, אדם הראשון נוכח שבכוחו של האדם להאיר את חושך העולם.

(לקוטי שיחות)

סדר ההבדלה

בסדר ההבדלה מברכים תחילה על הריח ולאחר מכן אומרים 'וייתן לך'. רמז לדבר בתורה בפרשת תולדות (בראשית כז,כז): תחילה נאמר "ראה ריח בני", ולאחר מכן נאמר "וייתן לך האלוקים".

(אור התורה)

איך חוזרים אל החולין

במוצאי שבת אחת ראו חסידים את אדמו"ר הזקן שוכב על הרצפה וקורא בניגון: "פשטתי את כותנתי" – פשטתי את בגדי החול ולבשתי בגדי שבת; "איככה אלבשנה" – כיצד אוכל עכשיו לפשוט את בגדי השבת וללבוש בגדי חול!

שלושה 'לאו-דווקא'

מקובל שסיפור מהבעל-שם-טוב במוצאי שבת הוא סגולה לפרנסה. העיר על כך כ"ק אדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, שיש בזה שלושה 'לאו-דווקא': לאו-דווקא במוצאי שבת אלא בכל עת; לאו-דווקא מהבעל-שם-טוב אלא מכל צדיק; ולאו-דווקא סגולה לפרנסה אלא לכל העניינים.

שלום בבירורים

"החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום" (מן התפילה). בתחילת ימי החול שוב מתחילה עבודת בירור הניצוצות. לכן אנו מבקשים שנצליח לברר את הניצוצות, שהם בבחינת ריבוי ופירוד, ולעשות בהם שלום והתכללות.

(לקוטי לוי יצחק)

נקודת החיבור

מוצאי השבת הוא זמן נקודת החיבור בין השבת ובין ימי החול. על-ידו שופעות החיוּת וההשפעה מיום השבת לימי החול. הדבר נותן כוח להפוך את המעשים בימי החול שיהיו על טהרת הקודש.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מעוררי המחלוקת

זמן קצר לאחר הכתרתו של הרב אברהם-יהודה-לייב שווארץ לרבה של ברגסס שבהונגריה פרצה בקהילה מחלוקת קשה בעקבות מינוי חזן לבית-הכנסת. התברר לרב כי מאחורי המחלוקת עומדים כמה חייטים וסנדלרים, שמעסיקים את עצמם בוויכוחי-סרק על חזנים וחזנות.

כשעלה הרב לשאת את דרשתו אמר: "התורה מספרת על בני-ישראל במדבר שעוררו מחלוקת בעניינים רבים – בענייני מים ובשר, בצלים ושומים, ואף על הכהונה ערערו; אך מעולם לא מצאנו מחלוקת על ענייני חזנים. כיצד אירע הנס הזה?

"אלא שהתורה אומרת: 'שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה', ועל-כן לא היו זקוקים לחייטים ולסנדלרים; ובאין חייטים וסנדלרים במחנה ישראל, לא היה מי שיעורר מחלוקות על טיבם של החזנים"...

  מעשה שהיה

הדירה תפוסה

ימים קשים מנשוא עברו על  רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. עד לא מכבר היה רב העיר יקטרינוסלב וניהל את עדתו ברמה, על-אף רדיפות השלטונות. הוא עמד כסלע איתן נגד הגזֵרות ועודד את בני קהילתו לשמור על יהדותם במסירות-נפש.

לאחר שלא נרתע מהאזהרות ומהאיומים, עצרה אותו הנ-ק-וו-ד, המשטרה החשאית של רוסיה. חודשים רבים בילה בתאי-כלא, בחברת פושעים. הוא גם נכלא כמה פעמים בצינוק, בניסיון לשבור את רוחו. הרב גם נשמר שלא להכניס לפיו מזון שאינו כשר, ולכן סבל מרעב.

החוקרים ניסו להוכיח כי הוא עסק בפעילות נגד השלטון, וטפלו עליו האשמות-שווא, אולם הרב עמד בתוקף על גרסתו, ולא הסכים להודות בדברים שלא עשה. בסופו של דבר גזרו עליו חמש שנות גלות בצ'אילי. בעיירה נידחת זו בקזחסטן, אמרו בליבם, יהיה בודד ונטול השפעה על הציבור.

לאחר מסע קשה ומייגע הגיע רבי לוי-יצחק לצ'אילי. זו הייתה עיירה בוצית, מלאה יתושים ומחלות. גם יהודים כמעט לא היו שם, והאפשרות להשיג מזון ודירת מגורים הייתה קשה מאוד. עבר זמן, ואשתו, הרבנית חנה, הצליחה להגיע למקום, והחלה לפעול במרץ להיטיב את תנאיהם, עד שהשיגה דירת-חדר שבה יוכלו להתגורר.

אולם מצב הדיור בעיירה נעשה קשה יותר ויותר. מספר הפליטים והגולים גדל, והדירות לא יכלו להכיל אותם. לפיכך הוציאו השלטונות הוראה כי כל הדירות יאוכלסו מחדש, ובכל חדר יתגוררו תושבים על-פי גודלו.

הרב והרבנית נקלעו לצרה. על-פי ההוראות החדשות, דירת-החדר שלהם אמורה להכיל חמישה אנשים. הם ידעו שלא ירחק היום ולתוך חדרם יוכנסו עוד שלוש נפשות.

ההצלה באה במפתיע. מנהל מחלקת הדיור מטעם השלטונות היה מהנדס נוצרי. הוא היה מלומד בתחום המתמטיקה, וכתב כמה ספרים בנושא, ולכן העריך מאוד את אישיותו של הרב. מפעם לפעם אף היה משוחח עם הרב בסוגיות מתמטיות והתפעל ממנו עמוקות. עתה גמל להם טובה, והחליט להתעלם מהשטח הפנוי שבחדרם ולא לשלוח לשם דיירים אחרים.

אולם לא ארכו הימים, ובתה של בעלת הבית החלה להגיש בקשות חוזרות ונשנות אל מנהל מחלקת הדירות, ותבעה לאפשר לה ולשני ילדיה להיכנס לדירתם של הזוג שניאורסון. היא אף העירה בתוקף כי יהודי שהוגלה מחזיק חדר גדול כזה, בעוד היא, פרולטרית אמיתית וגם קומוניסטית, חיה בתנאים גרועים. עוד הוסיפה כי היא חפצה דווקא בחדר הזה בהיותו קרוב למגורי אימהּ.

למנהל לא הייתה ברירה והוא נאלץ להוציא צו המאשר להכניס דיירים חדשים לדירת הרב שניאורסון. בהתחשבו ברבי לוי-יצחק וברצונו למעט בחוסר הנוחות שייגרם לו, התחכם ומסר את הצו לא לבתה של בעלת-הבית אלא למורה שחיפשה אף היא דירה לה ולבנה הקטן. על-פי התרשמותו המורה נראתה עדינה יותר, והוא קיווה שאיתה יוכלו הרב והרבנית להסתדר טוב יותר.

פניהם של הרב והרבנית נפלו כאשר התייצבו האישה והילד בפתח דירתם, בליווי בעלת-הבית. האישה נופפה בצו המאשר את כניסתם לדירה, ובהכרזה חגיגית פנתה לפניהם אל בעלת-הבית ואמרה: "שניאורסון אינו רוצה שכנים נוצריים? אני אראה לו שאגור אצלו!".

זה היה כשבועיים לפני יום-הכיפורים. רבי לוי-יצחק ביטא את כאבו לפני אשתו הרבנית, ואמר בדמעות: "כיצד אוכל להתפלל כאן ביום הקדוש?"... גם עניין הכשרות הציק להם, מכיוון שמעתה יהיה להם מטבח משותף. ישבו הרב והרבנית לטכס עצה, אך שום מוצא לא עלה על דעתם.

לאחר מכן הופתעו לגלות כי המורה הותירה את הצו על שולחנם קודם צאתה. עבר יום, חלף שבוע ועוד שבוע, והמורה לא באה. בתוך כך הופיעה בדירה כמה פעמים בתה של בעלת-הבית וטענה על ה'עוול', אולם בכל פעם הראו לה את הצו, המעיד על כניסתה הקרובה של המורה. החדר תפוס, אמרו לה.

יום אחד, אחרי יום-הכיפורים, פגשה המורה את הרב ברחוב. היא ניגשה אליו ושאלה ביידיש: "רבי, איך עבר עליכם הצום? גם אני צמתי"... לרגע נאלם הרב דום מרוב הפתעה, אך האישה הוסיפה וסיפרה כי היא יהודייה, פליטה מפולין, וכי כדי להציל את חייה שינתה את שמה בתעודת הזהות. כך הצליחה לנדוד ללא חשש ממקום למקום עד שהגיעה לצ'אילי.

"מיד כשראיתי אתכם", אמרה, "החלטתי לא להפריע לכם ולא להשבית את מנוחתכם. את הדברים שאמרתי באוזני בעלת-הבית אמרתי לשם הסוואה בלבד. אתם יכולים להתגורר בחדרכם בשלום, ואם מישהו יבוא בטענות, הראו לו את הצו שלי"...

סיפור נפלא זה ועוד ניסים מופלאים עודדו את הרב והרבנית בימי גלותם, אולם שנות הסבל הכריעו את בריאותו של רבי לוי-יצחק שניאורסון, ולאחר ששוחרר חלה מרוב צרות וייסורים, ונסתלק ביום רביעי כ' במנחם-אב תש"ד, בעיר אלמה-אטה שבקזחסטן. קברו בבית-העלמין היהודי בעיר מושך אליו רבים, שבאים לשפוך שיח ולהעתיר תפילה.

  לומדים גאולה

ייסורי משיח

למה צדיקים סובלים לעיתים ייסורים? יש הסבר שהקב"ה מנסה דווקא את הצדיקים, כדי להביאם למדרגה עליונה יותר. כמו-כן נאמר שייסוריהם של צדיקים באים לכפר על הדור. וכך נאמר בגמרא (שבת לג,ב): "בזמן שצדיקים בדור – צדיקים נתפסים על הדור; אין צדיקים בדור – תינוקות של בית-רבן נתפסים על הדור".

אם כך נאמר על צדיקים בכלל, על המשיח נאמרו הדברים במשנה תוקף. במקומות רבים נאמר, שהמשיח מקבל עליו ייסורים קשים, כדי להסיר את הקטרוג מאת דורו. כך נאמר במדרש (תהילים פט"ז,ד): "שלושה חלקים נחלקו הייסורים – אחד נטלו אבות-העולם; אחד דורו של שמד; ואחד מלך המשיח". כמו-כן יש פרקים בתהילים שנעים זמירות ישראל מבכה בהם את ייסוריו ואת סבלו של המשיח. חז"ל גם אמרו (סנהדרין צג,ב) על הפסוק "והריחו ביראת ה'" – "מלמד שהטעינו מצוות וייסורים כריחיים".

חוליינו הוא נשא

כאשר שאל רבי יהושע בן-לוי את אליהו הנביא כיצד יוכל לזהות את המשיח (סנהדרין צח,א), ענה לו אליהו שהוא יושב בין "עניים סובלי חולאים". בהמשך הסוגיה הגמרא דנה באפשרות שמישהו מבני אותו דור הוא המשיח, והיא נוקבת בשמו של "רבינו הקדוש" (רבי יהודה הנשיא). מדוע דווקא הוא? רש"י מציין שתי תכונות שהיו בו: "סובל תחלואים וחסיד גמור".

בזוהר (חלק ב, ריב,א) מוסבר, שעל-ידי ייסוריו של המשיח, ישראל ניצולים מן הדין: "אלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה, לא הווי בר-נש דיכיל למסבל ייסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא" (=אילולא הוא [המשיח], שנושא עליו את ייסוריהם של ישראל ומקל עליהם, לא היה אדם יכול לסבול את הייסורים שישראל חייבים על חטאיהם).

כך נאמר (ישעיה נג,ד-ה): "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם... הוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו". הרמב"ן (בפירושו על הפסוק "הנה ישכיל עבדי") מפרש: "כי החבורה שהוא מצטער ומתגורר עליה, תרפא אותנו, כי ה' יסלח לנו בזכותו ונתרפא מפשעינו ועוונות אבותינו".

חפץ ה' בידו יצלח

המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תצט) מתאר דו-שיח בין הקב"ה למלך המשיח. הקב"ה אומר לו, שאם רצונו להציל גם את החוטאים שבעם-ישראל, עליו לקבל עליו ייסורים קשים: "עושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתידה לשונך להידבק בחכך. רצונך בכך?". והמשיח עונה לו: "ריבונו-של-עולם, בגילת ליבי ובשמחת ליבי אני מקבל עליי, על-מנת שלא יאבד אחד מישראל... בכך אני רוצה, בכך אני מקבל".

ואכן, האלשיך (בפירושו לישעיהו נג) אומר, שהמשיח מקבל עליו את הייסורים מרצונו ובבחירתו: "כי הוא מעצמו חפץ לנושאם... ואנחנו חשבנוהו שלא היה נוטלם מעצמו, רק נגוע מוכה אלוקים הוא". והוא מוסיף ומסיים, שכשתבוא העת שיתגלה בכל הדרו, יראו הכול ויבינו "כמה גדול כוח סובל ייסורין על הדור".

בכוחו של העם להקל את ייסוריו של המשיח, על-ידי תשובה ותוספת בזכויות ובמעשים טובים. וכך האלשיך מדגיש, שבני-ישראל "מוסיפים כוח במשיחם": "כי בצדק שיעשו העם יוסיפו כוח במלכם", ועל-ידי האמונה "באיכות ומעלת מלך המשיח" יביאו "תוספת כוח זכותו" (והוא מזהיר: "בל תהיו חלילה מהמתישים כוחו ומאבדים גודל טובתכם שעל-ידו"!).

ובסופו של דבר מתקיים במשיח "יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח", וכדברי הרמב"ן: "כי הוא ישלים הגאולה אשר השי"ת חפץ בה".

  פתגם חסידי

אני לא-כלום

שאלו את רבי אהרון מקרלין מה למד אצל המגיד ממזריטש. השיב: "לא-כלום". שאלוהו: "מה פירוש הדבר?". השיב להם: "למדתי שהנני לא-כלום"

  חיים יהודיים

סיפורו של מאבק עצוב

 במשרדו המהודר במרכז ירושלים, מרחק אווירי קצר מהכותל המערבי, ישב השבוע עו"ד גלעד קורינאלדי, ומחה דמעה. ארבע שנים מלאו לעקירת יישובי חבל עזה, והוא מסכם פרק עצוב בפרשה הזאת – מאבקו נגד ממשלת ישראל כדי שתימנע מכוונתה להרוס את בתי-הכנסת ביישובי המגורשים. את המאבק הוא מגולל בספר 'משפט נעילה', שהוציא-לאור בימים האלה.

בימים רגילים הוא עוסק בנושאי קניין רוחני ומשפחה. הוא דור רביעי למשפחת עורכי-דין. זיכרונות הילדות שלו מעלים דיונים משפטיים ארוכים עם אביו, הפרופ' מיכאל קורינאלדי, והליכה לבית המשפט העליון. "הייתי יושב ליד אבי ורושם לי: פלוני היה צריך לומר כך ואלמוני היה צריך לטעון כך", הוא מחייך.

בקשת הרב

בנעוריו דווקא רצה להתרחק ממקצוע עריכת-הדין ופנה ללימודי מחשבת ישראל. עוד כשלמד בישיבה התיכונית 'אור עציון' גילה שיש מחסור בספרי הכנה לבגרות במקצוע, וחיבר ספר הכנה. אחר-כך למד שנה ב'מקור חיים' ובישיבת ההסדר 'אור עציון', ובהמשך למד מחשבת ישראל באוניברסיטה. אך כעבור שנתיים החליט בכל-זאת ללמוד משפטים.

את המאבק למניעת הריסת בתי-הכנסת התחיל בעקבות מכתב שקיבל אביו מהרב ישי בר-חן, רבם של יישובי צפון חבל עזה, ובו הוא מבקש לפעול בכל דרך להגן על בתי-הכנסת, בתי-המדרש והמקומות הקדושים בחבל עזה. האב מסר את המכתב לבנו, והוא ביקש לברר תחילה את עמדת ההלכה. הוא פנה אל הרבנים הגאונים הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף, והם נתנו לו את ברכת הדרך.

ניסיונות העתקה

בתוך חמישה ימים, מד' במנחם-אב ועד תשעה בו, עמלו חמישה עורכי דין ממשרדו על לימוד החומר והכנתו לקראת הגשת עתירה לבג"ץ. בו-בזמן גייס קורינאלדי את הפרופ' דוד קסוטו, ראש המחלקה לאדריכלות במכללת יו"ש ואדריכל בתי-כנסת, ואת ראובן גפני, גאוגרף היסטורי, במאמץ להכין תכנית להעתקת בתי-הכנסת.

בעקבות הדיון הראשון בבג"ץ נשלחה משלחת מטעם המדינה, ובה גם קסוטו וגפני, כדי לתעד כל פרט בבתי-הכנסת. לאחר זאת נעקרו חלונות מיוחדים וסורגים, תחריטים, כיורים וכל מה שהיה אפשר להציל. גם את הכיפה מבית-הכנסת בנצרים רצו לעקור, כדי להעתיקה למקום אחר, אולם ירי צלפים ערבים מנע זאת.

הלחץ הועיל

בי"ח במנחם-אב פסקו שופטי בג"ץ שאין מקום להתערב בהחלטות בעלות אופי מדיני. קורינאלדי ניסה לבקש עוד דיון בסוגיה, והשופטים החליטו, ברוב של ארבעה נגד שלושה, שלא לקיים עוד דיון. בכך נחתם המאבק המשפטי. עכשיו הופנה הלחץ לעבר הזירה הפוליטית. הרב עובדיה יוסף קרא לנשיא המדינה לבקש מראש-הממשלה להימנע מלהרוס את בתי-הכנסת. שיחות טלפון נסערות הגיעו ללשכת ראש-הממשלה מיהודי ארה"ב. הלחץ עשה את שלו: בישיבת ממשלה הוחלט שלא להרוס את בתי-הכנסת.

"זה היה ניצחון עצוב, אבל חשוב", הוא אומר. "הרבנים הכריעו כי מוטב שבתי-הכנסת ייהרסו בידי הערבים ולא בידי יהודים, ודעתם נתקבלה. עובדה היא שכמה וכמה מבתי-הכנסת עדיין עומדים על תילם. אחרי שהסתלקה התקשורת, הפסיקו הערבים את הרס מבני הקודש השוממים".

עו"ד קורינאלדי וספרו החדש המסכם את המאבק

  פינת ההלכה ומנהג

מקררים ללא פתרון

שאלה: מי שיש לו מקרר מהדגמים המתקדמים, שאין בו התקן-שבת מוסמך, האם יש דרך להשתמש בו בשבת?

תשובה: יש דגמים שבהם אפשר להדביק בסרט-דבק חזק את המתגים המופעלים עם פתיחת הדלת. זה יכול להיות פתרון למקררים האלה - לזכור להדביק את סרט-הדבק על המתגים (הן של תא הקירור הן של תא ההקפאה) בכל ערב שבת וחג, ולוודא שלא השתחרר ממקומו.

אולם בדגמים רבים הפעלת המערכות נעשית על-ידי חיישנים פנימיים, שאין דרך לנטרלם בהדבקת המתגים וכדומה. מקרר כזה אין שום אפשרות לפתוח או לסגור בשבת, כשהוא מחובר לזרם החשמל, כי כל פעולה כזאת היא חילול שבת ישיר ומידי.

חשוב להזמין טכנאי מקררים שיבדוק את המקרר ויקבע אם אפשר למנוע את חילול השבת על-ידי הדבקת המתגים, או שיש בו חיישנים פנימיים שאי-אפשר לנטרלם.

הפתרון לסוג כזה של מקררים מסורבל ולא נוח, אבל זה הפתרון היחיד – שימוש בשעון שבת, שמנתק לגמרי את המקרר מרשת החשמל בזמנים שבהם רוצים להשתמש בו.

יש לבקש מחשמלאי מוסמך להתקין ליד המקרר שעון שבת שיש גישה נוחה אליו. אליו תחובר נורה שתשמש אות אזהרה, שכל עוד היא דולקת אין לפתוח או לסגור את המקרר. את תקע המקרר יש לחבר לשעון השבת, ולכוונו שינותק מחשמל בזמני הסעודות. כמו-כן אפשר לכוונו שבכל שעה יהיו 15 דקות של ניתוק מחשמל, ואז יהיה אפשר לחכות לאותן 15 דקות כדי לפתוח את המקרר.

מהמכון המדעי טכנולוגי להלכה נמסר, כי אחרי הפרסום במדור זה (גיליון 1172) הוצף המכון בפניות המבקשות פתרון למקררים נטולי התקן שבת. צוות המכון תכנן את הפתרון של שעון שבת ונורת אזהרה, אבל עדיין לא נמצא יזם לייצור ההתקן ולשיווקו. אם יש יזם כזה, המכון ישמח להעביר לו את פרטי ההתקן, לצד עוד פיתוחים שתוכננו במכון ומחכים ליזם ולמשווק המתאים (טלפון 02-6423230).