עד כמה יש לחכות לבירור כל הניצוצות?!
...בעמדנו בהתחלת יום ההילולא ד"ויהי בארבעים שנה" נשלמו כבר כל עניני העבודה ומוכנים לגאולה האמיתית והשלימה:
ביום ההילולא ד"ויהי בארבעים שנה", מראים באצבע ואומרים זה: הנה החסידים של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר ביום זה מלאו ארבעים שנה להילולא שלו, ארבעים שנה שעולה למעלה בעילוי אחר עילוי, וביחד עם זה, יורד ונמשך למטה מטה ("פועל ישועות בקרב הארץ"), כאמור, שהולך וניתוסף בריבוי מופלג בגילוי פנימיות התורה – "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר" – כפי שנתגלתה בתורת חסידות חב"ד ועד לאופן דהפצת המעיינות חוצה, כולל גם הבירור והזיכוך והצירוף דכל עניני העולם (חוצה) שגם הם "יזהירו כזהר הרקיע", עד שמסיימים כבר ה"פכים קטנים" דעבודת הבירורים.
ולהעיר, שהלשון "פכים קטנים" נאמר בנוגע ליעקב, שכבר אז נשארו רק "פכים קטנים", וכבר אז התגברו על הקשיים, שגם במצב שהיה צורך להיאבק עם שרו של עשיו, נצחו יעקב, ולא עוד אלא שעשיו ביקש מיעקב "נסעה ונלכה ואלך לנגדך", שיבואו יחד להר שעיר, ותהיה כבר השלימות ד"והיתה לה' המלוכה" (כסיום הכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה"), אלא שיעקב "הרחיב לו הדרך", כיוון שרצה שתהיה עבודת הבירורים בשלימות; אבל לאחרי "מעשינו ועבודתינו" במשך כל הדורות (מזמנו של יעקב עד לימינו אלה) – בוודאי נסתיימה כבר עבודת הבירורים בשלימות.
במשך הדורות היו כמה צדיקים, אשר ביודעם גודל צער הגלות – "שכינתא בגלותא", חב"דניק בגלותא, וסתם יהודי בגלותא – רצו לדחוק את הקץ, וגילו להם מלמעלה שאם ידחקו את הקץ יישארו ריבוי ניצוצות שלא נתבררו עדיין (מפני קוצר הזמן), ועל-ידי זה פעלו לדחות את הקץ לזמן מאוחר יותר וכו'. אמנם בימינו אלה, בוודאי נשלם כבר הבירור דכל הניצוצות, שכן לאחרי אריכות הגלות יותר מ-1900 שנה, טוענים בני-ישראל: "עד כמה יש לחכות"... עד כמה היא המידה, לומר שעדיין נשאר ניצוץ שלא נתברר... – דבר מושלל לגמרי! בוודאי נתבררו כבר כל הניצוצות מבלי שיחסר חס ושלום אפילו ניצוץ אחד ויחידי, וכיוון שכן לא שייך לדחות את הקץ, ותיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה.
('התוועדויות' תש"נ כרך ב, עמ' 231, בלתי מוגה)
לעתיד לבוא תתמלא משאלת קורח
...על-פי הידוע גודל מעלתו של קורח בפנימיות העניינים – שקורח רצה שהלוויים יהיו למעלה מהכוהנים, בדוגמת אופן ההנהגה דלעתיד לבוא, כמבואר בתניא . . וזהו "והכוהנים הלוויים" – שמעלת הכוהנים תתבטא בזה שהם לוויים. שעניין זה קשור עם מעלת הגבורות על החסדים, "כמעלת הזהב על הכסף" (תניא שם) – זאת אומרת, ששאיפתו של קורח תתגשם בפועל לעתיד לבוא!
ומובן, שאצל יהודי כ"קורח" – אין תפיסת מקום לעונש דבלועים ושרופים וכו' ביחס לעיקר העניין: ניצחון שיטתו דמעלת הגבורות על החסדים – לעתיד לבוא!
ולכן, מבלי הבט על מה שנתבאר לעיל [שיחת ג' תמוז תשמ"ב] . . שעניינו של קרח הוא להרוס את העניין דאות ה"א שעל-ידה נברא מציאות העולם הזה – הרי כל זה הוא רק בנוגע לעולם הזה, אבל בנוגע לעולם הבא, לעתיד לבוא, תתגלה מעלתו של "קורח" בהתאם לאמיתת עניינו.
('התוועדויות' תשמ"ב כרך ד, עמ' 1788, בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
