כאשר הנביאים מדברים על השלום שיהיה בימות המשיח, הדגש הוא מטבע הדברים על שלום בין ישראל לעמים ועל הפסקת המלחמות ביהודים ורדיפתם. אולם ודאי שימות המשיח יביאו שלום גם בתוך עם-ישראל עצמו, והדבר מפורש בדברי הרמב"ם (בסוף ספרו), שבאותם ימים לא תהיה לא קנאה ולא שנאה ולא מלחמה ותחרות.
השלום האמיתי יבוא כאשר יוסר מסך ההסתר המקשה עלינו לראות את האמת ואת הקשר העמוק שבין יהודי ליהודי. מסך זה יוצר את התחושה שהזולת מפריע לי ושעל-ידי מלחמה בו איטיב את מצבי. האמת הפוכה – הזולת אינו יכול להפריע לי, שכן הוא חלק ממני, ופגיעה בו אינה יכולה להועיל לי, אלא להפך, היא רק מחלישה אותי ופוגעת בראש ובראשונה בי-עצמי.
אין 'אני' ו'אתה'
כיום נראית לנו דרישתה של התורה לאהוב כל אדם מישראל "כמוך" תמוהה במקצת. איך אפשר לדרוש ממני לאהוב כל יהודי, יהיה מי שיהיה? ואם הוא נגוע בחסרונות? ואם אינני מוצא איתו שפה משותפת? אך התורה אינה מתנה את האהבה בשום תנאים – המצווה היא "לאהוב כל אדם מישראל"! (לשון ספר החינוך).
היסוד של מצוות אהבת-ישראל הוא ההתייחסות לכל יהודי ברמה הנשמתית. היחס ליהודי אינו נקבע על-פי הגוף, עם מעלותיו ומגרעותיו, אלא על-פי הנשמה. עלינו לאהוב כל יהודי משום שבכל אדם מישראל שוכנת נשמה אלוקית גבוהה ונעלה ביותר. גם אם הוא נגוע בחסרונות ואפילו אם מעשיו ודרך מחשבתו מוטעים לחלוטין – אין אלה אלא קליפה חיצונית, ואילו בפנים שוכנת נשמה אלוקית טהורה ויקרה מפז, שהיא חלק ממך, בשר מבשרך.
ההפרדה בין 'אני' ל'אתה' מוגבלת לגוף. גופי הוא מהות עצמאית, נפרדת מגופך. כשאני רעב – לא יפחת רעבוני אם אתה תאכל; מכיוון שאין שום קשר בין גופי לגופך. אך הנשמות – כל נשמות ישראל חטיבה אחת הן, כמו מיליוני תאים בגוף אחד גדול. לכן עליי לאהוב אותך, כי בעצם אתה חלק ממני.
למרות המגרעות
זה היסוד העיקרי לאחדות-ישראל ולאהבה הבלתי-מותנית שבה עלינו לאהוב כל יהודי. כשם שאדם אוהב את עצמו ללא תנאים – יהיו מגרעותיו אשר יהיו ויהיו מעשיו אשר יהיו – כך עליו לאהוב את היהודי השני, שהוא בעצם חלק ממנו-עצמו. כל ההתייחסות אל הזולת כאל מהות נפרדת נובעת מן הגוף הגשמי, ואילו מצד הנשמות כולנו מהות אחת, ולא ייתכן שנרחיק חלק מעצמנו.
דבר זה רמז הילל הזקן באומרו: "מה ששנוא עליך – לחברך לא תעשה". הילל בחר לומר את הדברים בלשון שלילית דווקא ("מה ששנוא עליך"), ולא אמר כפי שכתוב בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". שכן בכך ביקש לבטא את עומק מהותה של אהבת-ישראל.
מה הדבר השנוא ביותר על האדם? כששופטים אותו על-פי מגרעותיו. לכל אדם יש מגרעות, ואין כמו האדם עצמו היודע את מגרעותיו, אך אין הדבר פוגם באהבתו את עצמו. כשיבוא מישהו ויפחית מערכך בגלל מגרעותיך וחולשותיך – הדבר ירגיז אותך, כי אתה מצפה שיאהבו אותך למרות מגרעותיך.
דבר זה, אומר הילל, אל תעשה לחברך – אל תשפוט אותו על-פי חולשותיו ומגרעותיו; התייחס אליו כפי שאתה מתייחס לעצמך, באהבה עצמותית, בלתי-מותנית. אהוב אותו כשם שאתה אוהב את עצמך, למרות מגרעותיך, כי גם הוא חלק ממך. זו אהבת-ישראל אמיתית וזו האחדות הפנימית של כל ישראל שתתגלה בביאת משיח-צדקנו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
