חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:00 זריחה: 6:50 כ"ג בתשרי התש"פ, 22/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מנהגי ליל הסדר / פרק יום ההולדת
תגובות והערות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 772 - כל המדורים ברצף
שליחותו של רשב"י
לידת ילד יהודי מביאה את הגאולה
"ל"ג בעומר מוצלח ביותר"
פרשת אמור
"ועל כרחך אתה חי"
מנהגי ליל הסדר / פרק יום ההולדת
ברכת נטילת-ידיים
הלכות ומנהגי חב"ד

הערות למנהגי ליל הסדר

להלן כמה הערות לגיליון 'התקשרות' דחג הפסח:

א. בעמוד 13, כשמסלקין הקערה קודם "מה נשתנה", נכתב שהמצות נשארות מגולות, אבל על-פי עדות הרב אופן שי' הרבי כיסה את המצות, וכך נכתב למעשה בהגדת הרבי – היכל מנחם (עם צ"ע על מה שנכתב ב"המלך במסיבו").

ב. בעמוד 14 (בסימן 'רחצה') נכתב : אחרי הברכה ולפני הניגוב משפשפים יפה את הידיים זו בזו. אחרי תחילת השפשוף מתחילים את הברכה. ולכאורה יש כאן טעות דמוכח, וצריך להיות: אחרי תחילת הברכה מתחילים את השפשוף [וכן נדפס בשם הרב גרונר ב'התקשרות' גיליון תט עמ' 18].

ג. בעמוד 15 בקטע המתחיל חלוקת המצה, כמדומני שכבר הערתי בזה, שלפי מנהגנו שכל אחד מבני הבית מברך בפני עצמו המוציא, לכאורה יש כאן הפסק בזה שבעל-הבית מחלק להם המצות. ומצורף בזה מה שכתבתי בעניין זה (בבירורי מנהגים – שבת שאי"ה אוציא לאור בעתיד):

הנה לגבי טעימת בני הבית בליל הסדר מהמצה (העליונה1, שעליה מברכים ברכת המוציא -לדעה העיקרית2) שעליה בירך בעל הבית המוציא, לכאורה ישנה בעיה, כיוון שחלוקת המצה על-ידי הבעל הבית לבני הבית מיד לאחר ברכתו היא בבחינת הפסק לגביו. שהרי פסק אדמו"ר הזקן3: שלא ייתן להם כלל קודם שיטעם (מפרוסת המוציא שלו) שלא להפסיק כו'. ואף שכאן יש לומר שאינו נקרא (כהנידון בשולחן ערוך) "הפסק שלא לצורך" אם מחלק המצה קודם אכילתו, כיוון שאם לא ייתן להם מיד מהמצה – יצטרכו בני הבית לחכות הרבה זמן עד שיגמור בעל-הבית את אכילת שני כזיתי המצה4,

מכל מקום, היה זה נכון רק לנוהגים לצאת ידי חובת ברכת המוציא מבעל הבית, שגם אצלם יש עניין שלא יהיה הפסק כל כך5, מה שאין כן למנהגנו6 שכל אחד ואחד מברך בפני עצמו, אם כן מדוע שבעל הבית יעשה הפסק בשביל בני הבית, כאשר אצלם אין הפסק בהמתנתם כיוון שעדיין לא בירכו המוציא?7

חילוק זה נכתב גם ב"פסקי תשובות"8. וכן משמע מ'שערי הלכה ומנהג'9 שאין לעשות הפסק גדול בין אמירת המוציא לטעימה. ולכן נראה לומר על-פי הנ"ל שהעצה המובחרת היא, שבליל הסדר יכינו לכל אחד מבני הבית כזית מצה קודם הנטילה, ולאחר ברכת הבעל הבית יקחו מעצמם קצת מהמצה העליונה (בתור השתתפות ב'לחם משנה'). וכן כתב ב"ויגד משה"10 (ועל-פי הנ"ל אפשר גם לבאר מדוע בסידור רק ב'אפיקומן' כתב אדה"ז שהבעל הבית יחלק לכל אחד ואחד כזית מצה, וב'מוציא מצה' לא כתב כן, ויש לומר על-פי הנ"ל שזהו מצד ענין ההפסק שבדבר).

והנה יש שרצו לומר11 שעל-פי מה שכתב אדמו"ר הזקן12 ש"כיוון שהם (הבני בית) יוצאים בברכת המוציא של בעל הבית, הם יוצאים גם ב'לחם משנה' של בעל הבית", אם כן אפשר לצאת ידי חובת 'לחם משנה' בעצם השמיעה של ברכת המוציא דבעל הבית, ואינם צריכים כלל לטעום בעצמם. ולפי זה, למרות שכל השנה מנהגנו שכל אחד מברך על פרוסת המוציא שלו, מכל מקום בליל הסדר אין לנהוג כן, אלא צריך לצאת ידי חובה בברכת הבעל הבית, ואז כל אחד יוכל לאכול מהמצה שלו ואינו צריך את המצה של בעל הבית.

אלא שדברים אלו צריכים עיון, דהרי אדמו"ר הזקן כאן מדבר רק בקשר לברכה של המוציא, ולא על הטעימה, שהרי בה כתב בפירוש13 שצריכים לטעום משל בעל הבית14, וכך מדובר בסי' תע"ג (שם) שבפועל בני הבית אוכלים את כל הכזיתים מצה וכו' משל בעל הבית15. וכן במכתב הרבי (בנוגע למנהגנו) אינו מחלק בין פסח לבין כל השנה, ובנוסף על כך מביא שם, שאחד הטעמים שכל אחד יברך הוא מצד שאין רגילים לכוון להוציא ולצאת ידי חובה בברכת המוציא, והרי בעיה זו קיימת גם בפסח.

וב'שמירת שבת כהלכתה'16 כתב סברא הפוכה מהנ"ל: שאם יוצאים ידי חובת ברכת המוציא מבעל הבית ואוכלים מלחם אחר – אין יוצאים ידי חובת 'לחם משנה', מה שאין כן אם כל אחד ואחד מברך לעצמו – יוצאים ידי חובת 'לחם משנה' בעצם השמיעה ששמעו מבעל הבית המברך על 'לחם משנה', וברכת המוציא יכולים לברך על לחם אחר17. ולפי סברתו זו יוצא חידוש, שבליל פסח אפשר לצאת ידי חובת 'לחם משנה' בעצם השמיעה של ברכת המוציא מבעל הבית, ואחר כך כל אחד ואחד יברך על המצה שלו, ואינם צריכים כלל לקחת מבעל הבית (כיוון שמנהגנו שכל אחד ואחד מברך המוציא וכנ"ל). אלא שהוכח לעיל, שגם למנהגנו שכל אחד ואחד מברך בפני עצמו, מכל מקום יש צורך גם לטעום מפרוסת הלחם משנה דבעל הבית, וכנ"ל.

הרב שבתי יונה פרידמן, עיה"ק צפת

__________________

1)    הדיון דלקמן מתייחס ל'כזית מצה' שכל אחד מחויב לאכול, וכן לטעימה מהמצה העליונה בתור השתתפות בלחם משנה, אבל לגבי המצה האמצעית, כיוון שאין הכרח שבני הבית יטעמו ממנה (דתקנת חכמים היתה לומר ההגדה על "לחם עוני" ולא לאכול דוקא מה"לחם עוני" שעליו נאמרה ההגדה -קובץ 'מזמור לתודה' ח"ב עמוד 232). אם כן אין לחלק ממנה לבני הבית, כיוון שהחלוקה ממנה תהוה לכאורה הפסק (וב'פסקי תשובות' סימן תע"ה הערה 13 מביא מספר 'ויגד משה', שיש הנוהגים לתת למסובים גם מהמצה האמצעית משום חביבות מצוה, וצ"ע) .

2)    בשו"ע אדמו"ר הזקן סימן תע"ה ס"ה.

3)    סי' קס"ז ס"כ.

4)    ואם כן, זהו בדוגמת מה שכתב אדה"ז (סי' ק"צ ס"ה) לגבי טעימת השומעים מכוס של ברכה, שיכול לתת להם לפני שישתה בעצמו ואין בזה הפסק, כיוון שזהו לצורך שתיית המסובים (שלא ישתו מכוס פגום), ומה שהוא מברך זה כאילו שהם בירכו, שהרי הם יוצאים בברכתו.

5)    שהרי מה שבעה"ב בירך, זה כאילו שהם בירכו וכמ"ש אדמו"ר הזקן שם לגבי כוס של ברכה.

6)    שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' רהע-ו.

7)    למרות שבשו"ע סימן קס"ו ס"ו כתב אדמו"ר הזקן שגם אחר נטילת ידים אין לשהות יותר מכדי הילוך כ"ב אמה. כל זה כאשר אינו צורך הסעודה, משא"כ כשזה צורך הסעודה - מותר. וראה מ"ש שם ס"ח, וב'פסקי תשובות' שם אות א'.

8)    סי' תעה אות ב'.

9)    שם.

10)  פי"ח אות ד'.

11)  הרב אשכנזי, מד"א דכפ"ח.

12)  סי' תע"ג סכ"ד.

13)  בסי' רעד ס"ד.

14)  וכ"כ בסימן קס"ז ס"כ.

15)  וכמ"ש גם בסי' תנ"ח ס"י.

16)  ח"ב, פנ"ה הערה יד.

17)  ודברים אלו הובאו גם ב'פסקי תשובות' סי' רע"ד אות א'.

בעניין אמירת הפרק הישן

בגיליון תשס"ו עמ' 14 נכתב, שביום ההולדת "אומרים את הפרק החדש, ולא (גם) את הישן". המקור לזה הוא ממענה רבינו מאדר תשמ"ח, במענה לשאלה "האם לומר רק קאפיטל החדש או גם הישן", שעל זה הקיף רבינו בעיגול את התיבות "גם הישן", וכתב: "מהי שייכותו (הרי זה ישן)".

[הראיה הנוספת המובאת שם בהערה, מהלשון באיגרת רבינו ש"בכל שנה הבאה – הקאפיטל שלאחר זה" – אינה ראיה כלל, שכן האיגרת נכתבה לאחד שלא ידע כלל את סדר אמירת התהילים בהתאם למספר השנים, שלכן היה הרבי צריך לפרט לו "שמבר-מצווה מתחילים לומר קאפיטל י"ד, ובכל שנה הבאה הקאפיטל שלאחר זה", ופשוט שבאיגרת כזו אין המקום להכנס לכל הפרטים שבאמירת התהילים, ולהדגיש שביום ההולדת עליו לומר גם את הישן. ובפרט שמהאיגרת לא משמע שנכתבה בשייכות או בסמיכות ליום הולדת הכותב].

וכן כתבתם בגיליון שלאחריו ב'לוח השבוע' ובהערה 6: "היום מתחילים לומר את מזמור ק"ח שבתהילים. אבל לא את הפרק הקודם – מענה הרבי (משנה אחרונה) בהגהת "היום יום עם הערות וציונים", אדר תשמ"ח". ע"כ.

ברצוני להוסיף, שבמאמר ד"ה 'עשרה שיושבין' הב' תשמ"ב, שהוגה ונדפס בעש"ק פ' פנחס תש"נ, בתחילת סעיף ד (סה"מ מלוקט ח"ד ס"ע שכג) כתב רבינו: "שני הקאפיטלאך תהילים השייכים ליום ההולדת דבעל הגאולה בשנה זו (תשמ"ב), בקאפיטל קב שסיימו לומר בערב יום ההולדת, ובקאפיטל קג שהתחילו לומר ביום ההולדת". עכ"ל. ובהערה 27 שם מעיר על התיבות "שסיימו לומר בערב יום ההולדת": "אלא שאף-על-פי-כן שייך הוא ליום ההולדת – ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' רי הערה 52". עכ"ל.

ונמצא, דאף שגם הפרק דשנה שעברה שייך ליום ההולדת (שלכן יש מקום לאמירת דא"ח על פסוקים מהפרק הישן), מכל מקום, את אמירת הקאפיטל מסיימים כבר "בערב יום ההולדת".

הרב שמחה זאיאנץ, מגדל העמק


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)