חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:22 זריחה: 6:07 ט"ז באב התשע"ט, 17/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להכיר שהחיות הגשמית תלויה בעבודה הרוחנית
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 769 - כל המדורים ברצף
להכיר שהחיות הגשמית תלויה בעבודה הרוחנית
להתעקש אצל הקב"ה ולהביא את הגאולה
הרמ"ק – רבי משה קורדובירו
פרשת שמיני
"ואם לא עכשיו, אימתי"
הערות ללוח פורים ולקריאת התורה
הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד פירש שונא-ישראל מהו חסיד? * אם אחד מאיברי הגוף יחסר את המשכת המצוות הנעשים על-ידו, כיצד יחיה האיבר לעתיד? * בכוח עבודת האתכפיא בזמן הגלות לגלות את חיותו האמיתית של הגוף – מהרוחניות * "יש להלקות את הסוס".. עד שגם נפש הבהמית תרגיש שהעולם הזה אינו תכלית לעצמו, אלא הכנה לימות המשיח * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. העניין שנתבאר במאמר1, שהחידוש דמתן תורה הוא המשכת אלקות גם בגשמיות העולם – מקורו במאמרו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע2, ומוסיף שם3:

"הכוונה היא שגם בעולם העשייה יהיה כלים לאלקות . . שכן יהיה לעתיד שהגוף יחיה מאלקות, והיינו שהיד הנותנת צדקה עכשיו יהיה לעתיד בבחינת חסד דרועא ימינא . . כן יהיה לעתיד שהיד הגשמי יהיה כלי לאלקות וזה יהיה חיותה כו', וכן כל איברי דרמ"ח פקודין רמ"ח איברין דמלכא כו', שעל-ידי קיום המצוות עכשיו יהיה לעתיד הגוף כלי לאלקות ויחיה מאלקות כו'".

כלומר: לעתיד לבוא יהיה אלקות בגילוי גם בעולם הזה, שיהיה ניכר בגילוי בגוף הגשמי שחיות האיברים הוא מאלקות, שקיום כל איבר ואיבר יהיה מהחיות האלקי הנמשך על-ידי קיום המצווה השייכת לאיבר זה, כי רמ"ח איברי האדם הם כנגד רמ"ח מצוות עשה4.

ואחר כך מוסיף שם (בחצאי עיגול):

"ומזה תוכחת מוסר כאשר חסר יומא חדא ח"ו בקיום המצווה וכמו כן בדרך כלל כשהחסיר מצווה אחת, איך יהיה אותו האיבר חי לעתיד כו'".

וכוונתו למאמר הזהר5 "חסר יומא חדא חסר לבושא חדא" – דכאשר "חסר יומא חדא", שהחסיר לקיים מצווה, אזי "חסר לבושא חדא", היינו, שחסר בחיות האיבר שנמשך על-ידי קיום מצווה זו.

ב. אף-על-פי שבמאמר הובאה "תוכחת מוסר" זו רק בתור מאמר המוסגר, מכל מקום, הרי זו התבוננות טובה, שאפשר להתבונן בה שעות ארוכות, ימים ושבועות.

והתבוננות זו תפעל להיות זהיר תמיד בקיום המצוות, כי: אף-על-פי שלשון המאמר הוא "חסר יומא חדא ח"ו בקיום המצווה" – אין פירוש הדברים שמספיק לעשות מצווה אחת במשך כל היום, ושאר כל כ"ג שעות היום יוכל לעשות ככל העולה על רוחו, אלא כל רגע ורגע צריך להיות ממולא מעבודת ה'.

וכמובן גם כן ממאמר הבעש"ט6 שמכל דבר ודבר שיהודי רואה או שומע צריך ללמוד הוראה בעבודת השם, ונמצא שכל קורות חיי האדם, במשך כל היום כולו, יש לנצל לעבודת השם. ובמילא, כשאדם אינו מנצלם לעבודת ה', חסר בחיות של אותו האיבר שבו היה צריך לעבוד את השם.

ונמצא שהתבוננות זו פועלת שהאדם יהיה זהיר במשך כל היום כולו, לנצל כל ענייניו בעבודת הוי'.

ג. ויש להוסיף:

על-פי הכלל7 "מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא", מובן, שהמשכת החיות לאיבר על-ידי קיום מצווה, היא אפילו על-ידי עניינים קלים. והיינו, שגם כשהאדם כופה את עצמו בדבר קטן בעניין השייך לאיבר מסוים, הרי הוא ממשיך על-ידי זה חיות לאיבר ההוא.

ולדוגמא – הא דאיתא בגמרא8 "שעה רביעית [שעה עשר בבוקר] מאכל כל אדם שעה שישית [חצות יום] מאכל תלמידי חכמים", "שהיו מרעיבים עצמם שתי שעות" בכוונה "לאכפיא לסטרא-אחרא שבחלל השמאלי"9, ומכפייה קטנה זו עושים "אַ גאַנצן געוואַלד"10 [=רעש גדול], ונחשבת ל"אתכפיא שלימה", כי, "מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא".

ועוד מבאר בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר – על-פי מאמר הבעל שם טוב11 שכל יהודי יקר אצל הקב"ה כמו בן יחיד שנולד להורים לעת זקנותם, שמזה מובן שכל דבר שיש בו איזו טרחא קלה נחשבת כמעשה שלם. וכפי שאנו רואים בבן יחיד, שגם עשיית דבר קל, שאצל אדם אחר (כמו עבד) לא נחשב למאומה, הנה אצל בן יחיד לדבר גדול וקשה ייחשב, לפי שהוריו, מחמת גודל האהבה והיוקר לבנם יחידם, מפנקים אותו בכל מיני תענוגים וממתקים כו', וכך מרגילים אותו להרגיש, שכל דבר, גם דבר קל, לדבר גדול וקשה ייחשב.

וכך בענייננו: כיוון שכל יהודי נחשב לבן יחיד אצל הקב"ה, הרי גם אתכפיא בדבר קל נחשבת לעבודה שלימה, שעל-ידה נמשך חיות שלם לאיבר ההוא.

ו"מכלל הן אתה שומע לאו"12 – שכאשר מחסרים איזה עניין, אפילו דבר קל, נשאר האיבר ללא חיות, ו"איך יהיה אותו האיבר חי לעתיד".

ד. אף-על-פי שלשון המאמר הוא "כן יהיה לעתיד שהגוף יחיה מאלקות . . איך יהיה אותו האיבר חי לעתיד" – אין הכוונה שרק לעתיד לבוא חיות האיברים תלוי במעשה המצוות, אלא גם עכשיו בזמן הזה המציאות היא כן, וההבדל בין הזמן הזה לזמן העתיד הוא רק בעניין גילוי והעלם, שלעתיד לבוא יהיה זה בגילוי, ואילו בזמן הזה הוא רק בהעלם, אבל עצם העניין שחיות הגוף הגשמי הוא מאלקות הוא גם בזמן הזה.

ואם ישאל השואל: לכאורה, איזו שייכות ישנה בזמן הזה בין גשמיות ורוחניות, שנאמר שחיות הגשמי נמשך על-ידי קיום מצווה? לכאורה חיות הגוף הגשמי בא על-ידי עניינים גשמיים, כמו אכילה ושתייה והדומה?! – הנה לא זו בלבד שגם בזמן הזה יש שייכות בין גשמיות ורוחניות, אלא עוד זאת צריכים לדעת, שהפרדת גשמיות מן הרוחניות היא עניין של "שניות" ו"עבודה זרה" רחמנא ליצלן, והרי בני-ישראל מוזהרים (לכל הדעות) לא רק על עבודה זרה אלא גם על שיתוף, והוא דבר השוה לכל נפש.

[וזהו גם הטעם ששתי הדברות הראשונות שמעו כל ישראל בשווה (אף שעמידתם בהר היתה באופן שמשה מחיצה לעצמו כו'13) כמאמר רז"ל14 "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" – מצד החומרה של עבודה זרה ושיתוף (תוכן שתי דברות הראשונות), שבזה כל ישראל שווים].

האמת היא, שגם בזמן הזה אפשר לראות איך שעל-ידי עניינים רוחניים נמשך חיות גם לגשם הגוף – כידוע15 הסיפור אודות הרב הצדיק ר' נחום מטשערנאָביל, שהיה שמן כפשוטו מעניית אמן יהא שמיה רבא.

ונמצא, שגם בזמן הזה ישנו עניין זה, שחיות הגשמי של האיברים נמשך מקיום המצוות, ורק שעכשיו הוא בהעלם ולעתיד לבוא יהיה בגילוי.

ה. ויש להוסיף בזה:

על הזמן העתיד לבוא נאמר16 "שנים אשר גו' אין גו' בהם חפץ", כי אי אפשר לפעול אז מאומה, וכל הגילויים שיהיו לעתיד לבוא תלויים הם במעשינו ועבודתנו בזמן הזה דוקא17.

ומזה מובן גם בעניין האמור, שחיות הגשמי של האיברים נמשך מקיום המצוות ועל-ידי העבודה דאתכפיא – שדבר זה אי אפשר לפעול לעתיד לבוא בזמן שלא תהיה בחירה חופשית, אלא רק בזמן הזה.

ונמצא, שדווקא עבודת האתכפיא עתה בזמן הזה היא הממשיכה חיות באיברי הגוף, ובעניין זה צריכה להיות ההכנה לימות המשיח, שאז יתגלה עניין זה לעיני בשר.

* * *

ו. (כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן את הניגון "אני מאמין כו' בביאת המשיח", ואחר כך אמר:)

כשהלשינו על אדמו"ר הזקן, שלחה המלכה אחד משרי המלוכה לחקור פרשת חיי אדמו"ר הזקן. שמו של השר היה "דערזשאַווין", שהיה שיכור ושונא-ישראל גדול.

– ישנה רשימה של כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות העסקנות הציבורית של אדמו"ר הזקן, ומספר שם בארוכה אודות השר דערזשאַווין, והצרות הגדולות שעשה ליהודי רוסיא; אדמו"ר הזקן, על-ידי ועד עסקנים שייסד, עלה על כל עוולותיו ופשעיו הנסתרות ומסרוהו לממשלה והיה לו "אַ מיאוס'ן סוף" [=סוף עגום]. אבל עד אז עשה כמה צרות, וביניהם, גם מה שהיה שייך למלשינות על אדמו"ר הזקן –

דערזשאַווין כתב אז למלכה, שחסידים מאמינים במשיח, ואשר יבוא בקרוב, ומכיוון שיצטרכו אז ממון הרבה כדי לבנות את בית המקדש, אוסף אדמו"ר הזקן כסף כבר עתה למטרה זו.

– אדמו"ר הזקן היה אוסף כסף עבור המעמדות בארץ-ישראל.

רואים מכאן, שגם גוי יודע ומכיר ("דערהערט") אשר מיהו הנקרא חסיד – המאמין במשיח, ואשר יבוא במהרה, ובמילא מכין את עצמו כבר עתה לביאתו.

עניין זה שגם גוי הרגיש זאת – אינו פלא. ומצינו על דרך זה סיפור מאדמו"ר מהר"ש18, שבנסיעתו חזרה מחוץ לארץ לליובאוויטש, נסע דרך כפר מסוים, ויצאו לקראתו כל דיירי הכפר בלחם עם מלח – ("חלעב אי סאָל") – ותיכף כשהגיעה העגלה, נפלו כל האנשים על ברכיהם ועמדו לפניו עם הלחם ומלח. ביחד עם אדמו"ר מהר"ש נסע גם אחיינו (בן-אחותו) ר' ישעיה ברלין19, והוא היה בהתפעלות גדולה מהפחד שנפל על הגויים תושבי הכפר. כשבאו לליובאוויטש, סיפר ר' ישעיה ברלין לאדמו"ר מהר"ש בהתפעלות גדולה כיצד נפלו הגויים על ברכיהם בפחד גדול. ענה לו אדמו"ר מהר"ש: פּעטאַך! [=קל-דעת!] על מי נאמר20 "פחדכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על פני כל הארץ"?!

סיפור זה קרה לפני מאה וחמישים שנה, ומכל-שכן היום, שכבר קרובים הרבה יותר לביאת המשיח. – זה שעדיין לא בא, הרי זה מצד סיבות שאינן ידועות לנו, ואין זה צריך להיות נוגע לנו, אבל כיוון שעל כל פנים אנו קרובים יותר לביאת המשיח – הרי גם עמי-הארץ מרגישים את האמת, ואם כן, בודאי שאנו צריכים להכין את עצמנו לביאתו.

ז. אף-על-פי שאין אנו מרגישים שכל ימות עולם הזה אינם אלא הכנה לימות המשיח, ובהרגשתנו עולם הזה בעצמו מהווה גם כן שלימות – מכל מקום, האמת היא כנ"ל, והעדר ההרגש שלנו אינו פוגע כלל באמיתיות העניין.

פעם21 ביקר אחד מהמשכילים בליובאוויטש, ושמע שמדברים בחסידות אודות נשמות ומלאכים והדומה. אחר כך נזדמן לו לנסוע בדרך עם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, וניצל את ההזדמנות לשאול אותו: וכי היה מישהו שם וראה מלאכים? אילו היו מראים לו לכל הפחות מלאך אחד, היה גם הוא חושב אודות מלאכים...

ענה לו הרבי נ"ע:

נוסעים אנחנו עתה בעגלת סוסים, ובעל-העגלה מנהיג ומזרז את הסוסים לנסוע בזריזות כדי שנגיע למחוז חפצנו במהירות הכי גדולה.

ונמצא, שבנסיעה זו ישנם שלש מחשבות: המחשבה שלנו (של הנוסעים) – להגיע למחוז חפצנו בהקדם; מחשבתו של בעל העגלה – להרוויח איזה רובל להוצאות השבת; ומחשבתם של הסוסים – שחושבים שנסיעתם במהירות היא כדי שיוכלו לתפוס במהירות את ה"תבן"...

– דרכם של בעלי-עגלה, לקחת קצת "תבן" ולקושרו לפני פי הסוסים באופן שאינם יכולים להגיע אליו, כדי שהסוסים ירוצו במהירות, בחושבם שעל-ידי זה יוכלו לתפוס את ה"תבן" המונח לפניהם.

ובכן: וכי משום שהסוסים חושבים אודות ה"תבן", אין הכוונה האמיתית בנסיעה זו בכדי שאנחנו (הנוסעים) נגיע במהירות למחוז חפצנו?!...

וסיים אדמו"ר נ"ע: וכי משום שהסוסים חושבים אודות ה"תבן", אין המלאך מלאך ("צי ווייל די פערד טראַכטן האָבער איז דער מלאך קיין מלאך ניט")?!...

וכן הוא בעניין הנ"ל: הגם שבהרגשתנו העולם הזה הוא שלימות לעצמו, ואפשר לחשוב שכל הכוונה היא בשביל החיים בעולם הזה בלבד, הנה האמת היא שהעולם הזה אינו אלא הכנה לימות המשיח, ולפיכך כל עבודתנו עתה היא להכין את עצמנו למשיח.

ח. אמיתית ושלימות העבודה היא לפעול גם על הנפש הבהמית גופא, שהיא בעצמה תרגיש שעולם הזה וגשמיות אינם אלא בשביל קיום המצוות, שזוהי ההכנה לימות המשיח.

וכידוע הסיפור22 שכאשר אדמו"ר הזקן נסע פעם ממעזריטש, הלך ה"מלאך" (בן הרב המגיד) ללוותו, ואמר המלאך לבעל העגלה: "שמייס די פערד ביז זיי זאָלן ווערן אויס פערד" (הכה את הסוסים עד שיחדלו להיות סוסים). ואמר אדמו"ר הזקן, שמזה למד דרך חדשה בעבודת השם, ונשאר במעזריטש למשך זמן ללמוד את הדרך הזו.

אלא, שעד שפועלים שהסוסים יחדלו להיות סוסים, צריכים לעת-עתה לעבוד את השם בדרך אתכפיא, כי אי אפשר לחכות עד שהנפש הבהמית בעצמו ירגיש את האמת, כי בינתיים נשארת השאלה – "איך יהיה אותו האיבר חי"!

ובמילא צריכים להתחיל את העבודה בדרך אתכפיא על כל פנים, ועל-ידי זה מכינים את עצמנו לעלות על ה"באָס" שנוסע לקראת משיח צדקנו, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר23, שמאז שיצאו בני-ישראל ממצרים התחילו כבר לנסוע לקראת משיח, אלא שנתעכבו בדרך כו'24.

(מהתוועדות ש"פ שמיני תשי"ג, 'תורת מנחם' כרך ח עמ' 132-138. בלתי מוגה)

____________________________

1)    ד"ה ויהי ביום השמיני תשי"ג, שקדם לשיחה זו.

2)    ד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' רסט ואילך).

3)    שם ע' רעג.

4)    מכות כג, סע"ב.

5)    ראה זח"א רכד, א. הובא בתו"א חיי שרה טז, רע"א. ובכ"מ.

6)    ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ג ואילך. וש"נ (נעתק ב"היום יום" ט אייר).

7)    ב"ק סה, א. ועוד.

8)    שבת יו"ד, א. הובא בתניא פכ"ז (לד, ב).

9)    תניא שם.

10)  ראה תניא שם.

11)  ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקס"ז. וש"נ.

12)  פרש"י פ' שופטים יז, כ. ועוד.

13)  מכילתא ופרש"י יתרו יט, כד.

14)  מכות כד, רע"א. וש"נ.

15)  סה"מ תרס"ט ס"ע נ. תרע"ח ע' קצט (נעתק ב"היום יום" טו תמוז).

16)  קהלת יב, א. וראה שבת קנא, ב.

17)  ראה תניא רפל"ז.

18)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 23. וש"נ.

19)  חתנה של הרבנית ראדע פריידא – אחותו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (ראה אודותו – ע"פ הנסמן באגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ע' רעא).

20)  ס"פ עקב.

21)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ס"ע 107 ואילך. וש"נ.

22)  ראה אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ חי"ד ס"ע תמ. וש"נ. "רשימות" חוברת קפ ס"ע 14 ואילך. תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 180. ח"ד ע' 142.

23)  ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (סה"מ תש"ח ע' 159 ואילך). וראה גם לקו"ש ח"א ע' 125.

24)  חסר איזה תיבות (המו"ל).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)