חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:01 זריחה: 6:42 כ' בטבת התש"פ, 17/1/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כבוד החיים והמתים
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 755 - כל המדורים ברצף
התמסרות להכנת כל יהודי לגאולה
פקוד יפקוד אתכם
כבוד החיים והמתים
פרשת ויחי
קדישים במניין נוסח אחר / סתימת חלון / שיעור חומש בשבת קודש / חומש 'תורה תמימה'
הלכות ומנהגי חב"ד

"יושב בגן עדן ושומע חסידות ממורי-וחמי"... * עליית הנשמה וברכה ללומדי המשניות * כשהרבי סייע בקבורת אימו של הגרי"ד סלובייצ'יק * מערכה מיוחדת בעניין ניתוחי מתים והתייחסות במאמר ל'שלוחי מצווה' הי"ד שנרצחו * בעקבות יום השלושים של קדושי מומביי הי"ד

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

ביום שבת קודש בחודש טבת תשכ"ז שבק חיים לכל חי הת' יעקב דוד ע"ה קוטלרסקי. מיד אחרי הלווייתו חילקו את שישה סדרי המשניות בין תלמידי ישיבת תומכי-תמימים במונטריאול ובניו-יורק, כדי לסיימם בתוך השלושים. כשהוכנסה הרשימה אל הרבי, כתב בתגובה:

ויעמדו כולם על הברכה בגו"ר [=בגשמיות ורוחניות] לאויוש"ט [=לאורך ימים ושנים טובות] – ובנקודה הפנימית להיות חי"ל [=חסיד ירא שמים ולמדן].

בשבת שלאחר מכן, בעת ההתוועדות, ניגש אביו של הנפטר עם בקבוק יי"ש לרבי, והרבי אמר: "שהנשמה תהיה לה עלייה ["די נשמה זאָל האָבן אַן עלייה"] הוא יושב בגן עדן ושומע חסידות ממורי-וחמי"...

חסד של אמת

בחודש טבת תשכ"ז נפטרה אימו של הגאון ר' יוסף-דוב הלוי סולובייצ'יק. באותם ימים הייתה שביתה של הקברנים, אנשי ה'חברה קדישא', והיו קשיים בקבורתה. הרב סולובייצ'יק פנה לרב חודוקוב בבקשה לשלוח כמה אברכים שיעסקו בכך, אולם הרב חודוקוב השיבו שאין לו בעלות על בחורי ישיבה. הרב סולובייצ'יק הורשה לשוחח על כך עם הרבי, באמצעות הטלפון, והרבי הורה למזכיר הרה"ח ר' חיים-יהודא שי' קרינסקי לנסוע עם כמה אברכים לטפל בקבורת אימו של הרב סולובייצ'יק.

שאלת ניחום על-ידי מכתב או שלוחים

הרבי לא נסע אל הרב סולובייצ'יק לנחמו, אולם כתב איגרת מיוחדת הנפתחת במילים: "בנוגע לניחום אבלים על-ידי מכתב". ובהמשך, על פתיחת המכתב: "...אם המכתב נפתח על-ידי האבל (אף שיודע שתוכנו – ניחום) והאבל פותח לקרוא בו – אין לך פתיחה גדולה מזו"...

וחותם במסקנה:

על-פי כל הנזכר לעיל זה שמסיבות שאינן תלויות בו, הרי למרות חפצו ורצונו, אי-אפשר לו לבוא בעצמו לנחם אבלים שתי דרכים לפניו: על-ידי שליח . . על-ידי מכתב . . ויש בזה מה שאין בזה – והטוב שניהם יחדיו.

ואכן עשה כך הרבי גם בפועל, ששלח גם שלוחים לנחם את הרב סולובייצ'יק בשמו. השלוחים היו הרבנים הרב חדקוב והרב א"ס זיסקינד.

נושא בוער – ניתוחי מתים

בהתוועדות שבת פרשת חיי שרה תשמ"ט, עם סיומה של מערכת הבחירות בארץ-הקודש, הקדיש הרבי לכך שיחה מיוחדת. את הבחירות דאז הגדיר: "מאורע ציבורי שהשתתפו בו רבים מבני-ישראל בארץ הקודש... שהתנהלה באופן של היפך האחדות לגמרי (כולל גם יהודים שומרי תורה ומצוות בהידור, שביניהם גופא נוצר מצב של מחלוקת... נלחמו... חרב... רחמנא –ליצלן)".

הרבי הקדים ואמר שמבלי הבט על ההתייחסות התורנית וההלכתית להגדרת המצב בארץ-ישראל, ומבלי שייכות כלל למעורבות בבחירות, מי הצביע למי, נוצר מצב של חילוקי דעות מוגזמים, ויש להשתדל לשבת יחד סביב השולחן ולהתדבר זה עם זה.

העצה היעוצה לכך היא:

למצוא נושא מסוים שיש עליו אחדות דעים, ולדון ביישומו בפועל, ומכך יוכלו לבוא אחר-כך לנושאים סבוכים יותר.

כדוגמה הציע הרבי שני חוקים: הראשון – חוק ההפלות, והשני חוק האוסר ניתוחי מתים (ללא רישיון של המשפחה כו').

המשיך הרבי ואמר:

חוקים אלו נקבעו בעבר, אבל, לפועל ממש לא שומרים ולא מקפידים על קיומם [הרבי ציין: "מסיבות שונות, שאין כאן המקום לדון בהם, כדי לא להטיל את האשמה על גורם זה או אחר, דבר שבוודאי לא יוסיף בעניין האחדות"].

התועלת – תהיה כפולה: עצם יישומם של חוקים אלה הלכה למעשה (ואני "נוגע בדבר".. שרצוני שיהודים יתנהגו על-פי השולחן ערוך), וגם קירוב הלבבות על-ידי הדיון בנושא המוסכם על כולם.

והתקווה חזקה שתתקבל הצעה זו – שבנקל לקיימה (מכיוון שאין צורך בחקיקת חוק חדש וכיוצא-בזה), ובכוחה להביא לקירוב הלבבות.

והצעה זו באה גם בשמם של כל השלוחים (שעוסקים בהפצת התורה והיהדות מתוך אהבת-ישראל ואחדות-ישראל) בכל רחבי העולם, שכינוסם מתקיים כאן בשבת זו.

ניתוחים גם בנפשות החיים

סוגיית ניתוחי מתים הוזכרה עשרות פעמים על-ידי הרבי, כפי שכינה אותה "הצרה של ניתוחי מתים" (בהתוועדות י"א ניסן תשל"ד – 'שיחות קודש' תשל"ד כרך ב, עמ' 24), והרבי פעל בדרכים שונות לתיקונה.

"ניתוחי מתים הוא עניין הקשור הן בכבוד החיים, הן בכבוד המתים" – ציין הרבי בהתוועדות בשנת תשל"א ('שיחות קודש' תשל"א כרך א, עמ' 442-441).

בו' תמוז תשכ"ב משגר הרבי איגרת (נדפס בספר 'מקדש מלך' כרך ג, עמ' נח) ובה נאמר:

במענה למכתבו מג' תמוז, על-פי השמועה כאן, נכון הדבר להגיש תביעה בבית המשפט, באם יש חשש (על-פי מה שקרה בעבר) שלא יעבירו כל החלקים המנותחים [והלואי שהמשפט יועיל בכגון זה], ודי-למבין, ולחשיבות הדבר נשלח המכתב מבלי לחכות על התור.

בשנת תשכ"ז שיגר לרבי הרב הגאון רבי קלמן כהנא שני פרסומים על ניתוחי מתים. הרבי שיגר לו מכתב תשובה בי"ב שבט תשכ"ז ('אגרות קודש' כרך כד עמ' רפז-רפח):

תשואות-חן בעד שימת לבבו לשלוח לי שני הפרסומים בנוגע ניתוח מתים...

בהמשך כותב לו הרבי:

ובסיום מעין הפתיחה, יהי רצון שסוף סוף יבוא קץ לניתוחי מתים וגם, כמובן, ניתוחים שעושים בנפש החיים של אחינו-בני-ישראל על-ידי מניעות והסתרים בדרך עלייתם בקודש, חיים על-פי תורת חיים ומצוות עליהן נאמר וחי בהם. וכל אותם הגורמים שהביאו לניתוחים האמורים עד-עתה, הרי כפליים לתושיה וינצלו את תכונת עם-ישראל, שהם עזים שבאומות, להלחם מלחמת הוי' ולכוף כל ישראל לילך בדרך התורה ולחזק בדקה,

ונזכה על-ידי זה לקיום בעגלא דידן היעוד בסגנון המורה הגדול הוא הרמב"ם אשר יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כו' וילחם מלחמות ה', הוא משיח צדקנו, ויהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וכולי ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (סוף הלכות מלכים).

הפגנה שהרבי התעניין אודותה

בחודש סיוון תשכ"ט התקיימה מול הקונסוליה הישראלית בניו-יורק הפגנה נגד ניתוחי מתים. אחד מתמימי 770 דאז כתב אז לבני משפחתו בארץ-הקודש ('משבחי רבי' עמ' 137):

"היום התקיימה כאן בניו-יורק הפגנה נגד ניתוחי מתים מול הקונסוליה הישראלית מעריכים את מספר המשתתפים בכשמונת אלפים יהודים (כן – ירבו).

"נראה שהייתה הוראה לבחורים וכן לחברי הכולל שיכולים לנסוע ולהשתתף בהפגנה.

"על-כל-פנים נסעו כמעט כל הבחורים – מלבד אלה שבאו מארץ-הקודש וכמו-כן כמעט כל אברכי הכולל, והיה מורגש שם שליובאוויטש נוטלת חלק בנושא".

ביומנו של אחד המשב"קים מאותו יום נמסר כי הרבי התעניין בשעה שבה מתקיימת ההפגנה.

כחצי שנה אחר-כך נשאל הרבי על-ידי ועד רבני העיר דטרויט אם כדאי בזמן הזה, כשהמצב בישראל הוא כו', לצאת במחאה נגד הנהגת פלוני וכו'.

הרבי באיגרת מיום א' ו' כסלו תש"ל ('אגרות –קודש' כרך כו עמ' רמח) השיב על כך:

והנה כבר נעשה מעשה, שהמחאות נגד כמה עניינים שם הולכות ומתרבות ודווקא בשבועות וימים הכי אחרונים, ובמדינה זו בפרט ולא רק מאירגוני רבנים כי אם גם מאירגוני בעלי-בתים בקשר עם פרשת ניתוחי מתים, טלביזיה בשבת וכו'...

הרבי סיים בתקווה שכל אחד יהיה מודע לכך שצריך להיות ניכר ("אשר כל הרואה יכיר שהיא") "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".

יש לציין כי למרות המעורבות הזאת בפעילות למניעת ניתוחי מתים, הושמעו לא פעם טענות על ליובאוויטש כי היא מתרכזת במאבק נגד 'מיהו יהודי' (ראה לדוגמא ב'תשורה' מט"ז מנחם-אב תשס"ה (סלאוין) עמ' 92) ולא על ניתוחי מתים וכדומה. הרבי התייחס לזה כמה וכמה פעמים והסביר את חומרתו של חוק השבות וחילול ה' הגדול שנגרם בעטיו. הנה דוגמה (כ"ד טבת תשל"ח – 'לקוטי שיחות' כרך כא עמ' 290):

ישנם עניינים נוספים הדורשים תיקון – אולם אי יישומם אינו קשור בהתרסה גלויה נגד ההלכה; בנוגע לאותם חוקים, מושמעת סברא (בדיבור על-כל-פנים) שהם אינם מכוונים נגד תורת ה', אלא הם נובעים מתועלת כזו או אחרת.

כדוגמה – "ניתוחי מתים" – נאמר שהם נעשים לצורך עניני רפואה, ואין מתפארים שהם נעשים נגד ההלכה!..

ושוב נדרש לדברים אלו גם בהתוועדות שבת פרשת בראשית תשד"מ (תורת מנחם התוועדויות תשד"מ כרך א' עמ' 344):

ישנם אמנם עניינים נוספים הדורשים תיקון – ניתוחי מתים, חינוך, וכיוצא-בזה, ובוודאי צריכים לעסוק ולהשתדל בתיקונם מפני החומר שבדבר כו', אבל חומרת הדבר דחוק "מיהו יהודי" היא להיותה קשורה בחילול שם שמים, שכן, חוק זה נקבע לאחרי דיון והצבעה שבו הועמדה השאלה האם ה"הלכה" היא הקובעת ומגדירה את זהותו של יהודי, אם לאו. ולכן, חוק זה, המכוון באופן ישיר ומוצהר נגד ההלכה, מהווה חילול שם שמים במדה איומה והכי חמורה!

'מיהו יהודי' ראש לכל הבעיות

בשבת פרשת פינחס תשל"ד מזכיר הרבי ('שיחות קודש' תשל"ד כרך ב' עמ' 298) מישהו שפרסם חיבור ובו טען שבעיית הנשים הנכריות ("מיהו יהודי"), היתה חמורה דווקא בימי עזרא, שאז בשאר התחומים היו חיי תורה-ומצוות כדבעי, לא כן עתה כאשר יש בעיות בתחומים אחרים, שמירת שבת, ניתוחי מתים וכו'.

הגיב הרבי: האמת היא שחומרת נשים נכריות עולה על כולנה.

באותה שנה (אחרון של פסח – שם עמ' 55) התייחס הרבי שוב לטענה וציין כי אדרבה, גזֵרת 'מיהו יהודי' היא הגוררת את ניתוחי מתים, עבודה בשבת (נתינת היתרים לא נכונים) ושאר התחומים.

בהזדמנות קודמת, בט"ו בשבט תשל"ד (שם כרך א, עמ' 358), הסביר הרבי שיש גורמים שאין להם עניין לעסוק בלהט לא בניתוחי מתים, לא בשמירת שבת, לא במיהו יהודי, לא בבעיות המיסיון – כי אם בהשגת משרות בתחום החינוך לעצמם ולכל אשר להם!

והתבטאות נוספת בהתוועדות בשנת תשל"ז ('שיחות קודש' תשל"ז כרך א' עמ' 357):

אותו אחד שהתעסק ב"מיהו יהודי", וגם התעסק ב"ניתוחי מתים" וכן בעניין גיוס בני הישיבות – דבר שבעזרת השם ירד מסדר היום!..

כמה חוקים וכמה החלטות התבצעו באופן שתחילה חתמו על דבר מה, ואחר-כך לקחו ושינו את הדברים עליהם הוסכם ונקבעו.

"כך – ציין הרבי בהתוועדות יו"ד שבט תשל"ב (שיחות קודש תשל"ב כרך א' עמ' 383) – עושים בניתוחי מתים וכו' וכו' – ואיני רוצה לערב עניין זה עתה משום שיאמרו שרוצים לערב עניין של פוליטיקה, לא בעניין הלכה. שכן "ניתוחי מתים" הפכו לעניין של פוליטיקה".

[טוענים הם] ישנם אנשים הנלחמים כנגד חכמת הרפואה – הם המתנגדים לניתוחי מתים; לעומת אלה המצדדים ברופאים ורפואה וכו' בהכרח לבצע ניתוחי מתים.

אמנם יש פירכא על טענה זו, שיש כמה מדינות [בהן הרפואה מפותחת, למרות שאין מתבצעות בהן ניתוחי מתים] וכו' וכו' ואין כאן המקום להאריך בזה,

אך עתה המדובר ב"מיהו יהודי"!

באמרת חז"ל "הם לא עשו אלא לפנים" השתמש הרבי בהזדמנות ('שיחות קודש' תשל"א כרך א' עמ' 279):

כשפעם אחת עשו "סערה" עקב היתרי עבודה בשבת – מיד לאחר מכן הושתק העניין; כשעשו "סערה" עקב ניתוחי מתים – ושוב שקט; כשנערכה מחאה נגד הפעלת טלביזיה בשבת – שוב שקט; וכך יהיה גם בנוגע ל"מיהו יהודי"!.. משום שהם אינם מתכוונים באמת לתיקון העניינים!

ויתור גורר ויתור על-ידי דתיים

בהתוועדות ש"פ שלח תש"ל ('שיחות קודש' תש"ל כרך ב, עמ' 354) הסביר הרבי:

כאשר באים אל אותם באי-כוח שמתפקידם להגן על הדת, משיבים הם שאין הדבר גרוע יותר משאר העניינים, בדיוק כשם שוויתרו על עניינים נוספים.

...הוויתור על הפעלת הטלוויזיה בשבת, משום שקודם לכך ויתור על ניתוחי מתים. הוויתור בניתוחי מתים היה מפני הוויתור על גיוס נשים. ויתור זה היה המשך לאי הזכרת שם ה' במגילה הידועה ("מגילת העצמאות"), במקום לכתוב בעזרת השם (וכיו"ב) כתבו "צור ישראל" לשון המשתמע לתרי אפי!

ובהתוועדות שבת פרשת מטות מסעי של אותה שנה (שם עמ' 435) הוסיף:

זה דבר פלא:

כשהתעוררה בעיית ניתוחי מתים, עמד בראש [משרד הבריאות] יהודי דתי, שהפעיל את הדבר. כך גם בנושא היתרי עבודה בשבת... וכיוצא בזה בנושא "מיהו יהודי".

כשנה לאחר מכן ('שיחות קודש' תשל"א כרך ב' עמ' 267) מזכיר הרבי כי בג' פעמים הווי חזקה – ניתוחי מתים, היתרי עבודה בשבת (וכן בנוגע לטלביזיה בשבת), עד למפלה שלא היתה כמוה לכלל-ישראל בחוק "מיהו יהודי"!..

מצבה של המפלגה [הדתית] לא היה ירוד ושפל כל כך – ציין הרבי בהתוועדות י"א שבט תשל"א (שיחות קודש תשל"א כרך א, עמ' 474) – וזאת בשל התנהגותם בגזירות ניתוחי מתים, היתרי עבודה בשבת, ולאחר-מכן – מיהו יהודי!

בחורף תשל"ה פורסמו בעיתונות מודעות תמיכה בכניסה של אותה מפלגה לממשלה. הרבי, בהתוועדות שבת פרשת וישב, התייחס לעניין וטען ששניים מן האישים ששמם פורסם במודעות בוודאי לא היה זה מדעתם.

(הדברים הבאים נרשמו על-פי ראשי פרקים שהתפרסמו ב'שיחות-קודש' תשל"ה כרך א' עמ' 535–א', וספר הזכרון דברי שלום שור עמ' צח עם השלמה משיחת ש"פ אמור תשל"ד – 'שיחות קודש' תשל"ד כרך ב' עמ' 104):

אחד מהחתומים במודעות התמיכה הינו יהודי שגר בארץ-ישראל והיה מהלוחמים נגד ניתוחי מתים. והמדובר [בתמיכתו לכאורה] הוא מתקופה מסויימת בזמן כהונתו של הרב הראשי הרב הרצוג ע"ה, כאשר ביקשו את הסכמתו להיתר בתנאים מסויימים, ובתנאי ששלושה רופאים יקבעו שהדבר נחוץ כו'. ואחד [הנלחם נגד "מיהו יהודי", והוא גם] עמד אז בראש משרד הבריאות, ושיגר אז מכתבים חשאיים להנהלות בתי הרפואה, רופאים וכו' להעניק רישיונות לניתוחי מתים, תוך בקשת היתרים לניתוחי נפטרים מלווים בהסכמת רופא. וכשהרב ניסה להתנגד איימו עליו וכו'. ואותו אחד הפך זאת ל"הישג דתי", ומכך השתלשלו כל הצרות צרורות שגרם חוק זה!.. אבל בוודאי שאותו לוחם נגד ניתוחי מתים, לא יעניק מודעת תמיכה למי שנלחם בעד ניתוחי מתים!

הרבי סיים את דבריו:

ויהי רצון, אשר יעזור ה' שתהיה אריכות ימים ושנים טובות... ולא יהיה את מי לנתח!..

בהתוועדות אחרון-של-פסה תשל"ה ('שיחות קודש' תשל"ה כרך ב' עמ' 37) ציין הרבי בין השאר:

כשמפלגה מסויימת נכנסה לפני כשנה לממשלה – נגד פסק-דינם של כל גדולי-ישראל – הם טענו שכאשר יהיו בפנים, בנקל יהיה להם להילחם ולתקן את חוקי "מיהו יהודי", גיוס בנות, ניתוחי מתים, ושמירת שבת. וממילא הכניסה לממשלה תהיה לטובת עניני התורה והמצוות. ולפועל, כל התחומים הללו לא רק שלא השתנו לטובה אלא עוד הוחמרו, רחמנא-ליצלן!

ושוב ציין זאת הרבי בשבת פרשת ראה (שם עמ' 427) באותה שנה:

הישיבה בממשלה אינה תורמת מאומה – לא בנוגע לניתוחי מתים, לא בנוגע מניעת הענקת היתרי עבודה בשבת, לא בנוגע תיקון "מיהו-יהודי", הכנסת רפורמים לארץ-הקודש, מניעת רחיצה מעורבת כו' – כל זה מפני שכשיושבים בפנים אין צורך בשום דבר, הדבר היחידי שהם צריכים זהו ה"כיסא"...

על הרבנים לתת פסק-דין

בחודש אדר א' תשל"ג הופנתה לרבי השאלה: האם יש חשש ניוול המת על-ידי שהרופאים יתחבו מחט – לאחר המיתה לא-עלינו – בכבד של ילד שחולה במחלה אנושה, כדי להיוודע שורש מחלתו, ואולי יוכלו על-ידי זה לרפא עוד ילד שגם הוא נחלה במחלה זו, אך מצבו אינו אנוש כל-כך.

הרבי ('אגרות-קודש' כרך כח עמ' קמב) ביקש להזדרז במסירת התשובה, ולכן ציין בקצרה וביקש שהמענה יימסר בטלפון ("שלא לעכב המענה, מטלפנים"):

השקלא – וטריא בכל-הנזכר-לעיל באחרונים ידועה וגדלה, ובפרט לאחרונה (בקשר עם המצב בארץ-הקודש-תבנה-ותכונן).

הכוונה להחרפת המצב בארץ-הקודש בנידון ניתוחי מתים.

אולם הרבי נמנע מלקבוע פסק-דין, וציין:

בנוגע לפסק-דין בפועל – שייך לאגודת הרבנים וכיוצא בזה.

בהזדמנות מסוימת דיבר הרבי בחריפות נגד גיורי דרום-אמריקה, והרבי ציין כי איננו רוצה לנקוב בשמות (שיסגירו את מוסרי הידיעות שהועברו לרבי).

הרבי הזכיר כי בכמה גזירות קשות רחמנא-ליצלן שהיו קשורות בממסד הישראלי הרי אנשים ששמותיהם הגיעו לידי השלטונות נרדפו. הרבי ציין ('שיחות קודש' תשל"א כרך א' עמ' 433): ילדי טהרן, ילדי תימן, ניתוחי מתים וכו' – והוסיף: הפריעו לפרנסתם (של מוסרי המידע), וכן הפריעו לחינוך ילדיהם.

מסירות נפש בדור של שמד

בד' במרחשוון תש"מ נרצח בניו-יורק הרה"ח ר' דוד אקונאוו הי"ד, יהודי ש"מסר את נפשו על תורה ויהדות ברוסיא", ו"נרצח בהלכו לעסוק בדבר מצווה". בהתוועדות מוצאי שבת פרשת נח, אור לז' במרחשון ה'תש"מ, התייחס הרבי למאורע הנ"ל. תחילה במאמר דיבור-המתחיל וירח ה' את ריח הניחוח גו', שנאמר בהתחלת ההתוועדות, שהתייחס כנראה גם למאורע הנ"ל של הריגה על קידוש השם, ובמהלך הדברים נחנק קולו של הרבי בבכי עצור ('תורת מנחם – מנחם ציון' כרך ב, עמ' 424 ואילך):

על הפסוק "וירח ה' את ריח הניחוח" – שנזכר בו ג' ריחות – איתא במדרש "הריח, ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, וירח, ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש . . וירח ה', הריח דורו של שמד . . הדא-הוא-דכתיב . . דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה" ("זה דורו של שמד שהיו דורשין ה' יתברך בכל נפשם").

ומשמעות הענין – שג' אופני המסירות נפש דאברהם אבינו, ולמעלה מזה המסירות נפש דחנניה מישאל ועזריה שאז היתה התמיהה והקושיא גדולה ביותר (שמזה מובן גודל הנסיון, וממילא, גם גודל המסירת נפש), דכיוון שכבר היה בית המקדש, וכבר היה הענין ד"וישב שלמה על כסא ה'", איך יתכן לאחרי-זה מעמד ומצב ש"עכו"ם מרקדין בהיכלו" (כדברי הגמרא ביומא).

וקושיא זו מתחזקת עוד יותר – שלכן גם המסירות נפש גדולה יותר באין ערוך – ב"דורו של שמד":

לאחרי כל אריכות הגלות... והגזירות והשמדות רחמנא-ליצלן... שכבר עברו – הייתכן שנמצאים עדיין בגלות, והיתכן שישנו עדיין החושך כפול ומכופל, עד כדי כך, שמזמן לזמן מתרחשים מאורעות כאלה... שאין עליהם שום ביאור... ושום הסברה... מכל צד ופנה – דבר בלתי מובן לגמרי!

ואף-על-פי-כן, גם במעמד ומצב כזה... עומדים בני-ישראל על מעמדם להיות "דור דורשיו" שכל דרישתם הוא להיות מבקשי פניך, שתהיה אצלם הפנימיות דהוי', ובאופן ד"יעקב סלה", שנמשך מהיו"ד דשם הוי' (ולמעלה יותר) למטה מטה ביותר עד לבחינת "עקב", ובאופן של נצחיות, כמאמר רז"ל "כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית".

המשיך הרבי ואמר:

וכל זה מודגש עוד יותר לאחרי חודש תשרי – שכבר היתה כללות העבודה דחודש אלול שענינה (כמו שכתוב במזמור שאומרים בחודש אלול) "בקשו פני את פניך ה' אבקש" [ובאופן ד"קוה אל ה' גו' וקוה אל ה' (כסיום המזמור), ב' פעמים, שישנו גם ה"חיזוק" הדרוש], וכבר היתה הכתיבה והחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה... ועד לשלימות שבזה בשמחת-תורה, ולאחרי כל זה, רואים גודל החושך כפול ומכופל שאין למטה ממנו, עד לענין שאירע עם "שלוחי מצווה" וכו' וכו', עם כל הענינם הקשורים בזה. ואף-על-פי-כן נשארים לעמוד בכל התוקף והנצחיות ו"סלה" על העניין ד"מבקשי פניך".

בהמשך הוסיף:

ידוע המבואר שעיקר ענוותנותו של משה היתה לגבי עבודת המסירות נפש שבדרא דעקבתא דמשיחא וכל זה למה, וכיצד בא הדבר לידי גילוי... – משום שנמצאים במעמד ומצב כזה שגם לאחרי כל ההעלמות... והסתרים... הנה כל דרישתם הוא להיות "מבקשי פניך"... – עד כאן מהמאמר.

הוספה בתורה בגלוי תעורר חסדים גלויים

בסיום ההתוועדות אמר בהקשר הנ"ל:

בהמשך למדובר לעיל שיש לקשר כל ענין עם תורה הרי זה גם בנוגע להמאורע המבהיל, שיש לקשר זה עם תורה – "מושיבין ישיבה על קברו" – לייסד מוסד של תורה, ובפרט עבור יהודים שהגיעו ממדינה ההיא.

ובודאי שהתוועדות זו, על אחת כמה וכמה המוסד החדש, מהווה נחת רוח הכי גדול (לא רק בהסכמה, אלא נחת רוח הכי גדול) וקשור עם עליית הנשמה וכו' – בהיותו כבר במקומו בגן עדן, יחד עם רבותינו נשיאינו.

וכיוון שמקשרים זה עם הוספה בלימוד התורה בריבוי, הרי זה יומשך גם למטה בענינים שהם טוב הנראה והנגלה גם לעיני בשר, כלומר, לא רק ענינים שלעת עתה הם החסדים המכוסים, אלא החסדים המגולים דווקא, חסדים גלויים שנראים בעיני בשר.

וכל זה – גם כשנמצאים עדיין בגלות, וזה ימשיך ויביא – בקרוב ממש – את הגאולה מהחושך כפול ומכופל, שאז יראו שגם החסדים המכוסים הם חסדים מגולים, ועד לחסדים מגולים למטה מעשרה טפחים.

ועד לחסד הכי גדול – כהבטחת הקב"ה – שיוצאים מהגלות ונמצאים בהגאולה האמיתית והשלימה ואומרים (על כללות ענין הגלות) "אודך ה' כי אנפת בי",

בקרוב ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב אמיתיים.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)