שאלה: מה העניין ב'חלוקת הש"ס' שכל משתתף מקבל עליו ללמוד מסכת אחת כדי לסיימה במשך השנה?

תשובה: רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך, דרש מחסידיו (באיגרת-הקודש שלו שנדפסה בסיום ספר התניא): "לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה, ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על-פי הגורל או ברצון, ועיר שיש בה מניינים הרבה – יגמרו בכל מניין ומניין, ואם איזה מניין קטן מהכיל – יצרפו אליהם אנשים מאיזה מניין גדול, בבל ישונה, חוק ולא יעבור!".

מבואר באחרונים, שעל-ידי ההשתתפות וההצטרפות עם עוד יהודים - יש לכל אחד ואחד חלק בלימודם של חבריו, ונחשב כאילו כל אחד ואחד סיים בעצמו את כל הש"ס.

כעין זה מצאנו בהלכות שבת, ששני אנשים שעשו יחד מלאכה שכל אחד מהם אינו יכול לעשותה לבדו – שניהם חייבים, כי לכל אחד מהם נחשב שעשה את המלאכה כולה.

ומידה טובה מרובה, שמפני צוק העיתים אין יכולת לכל אחד ואחד לסיים בעצמו את כל הש"ס (בעלי עסק טרודים בפרנסתם, ויושבי אוהל עוסקים בלימוד שאר חלקי התורה וצריכים לעיין היטב באותה מסכת שלומדים). ואפילו מי שביכולתו לסיים – הרי קודם הלימוד יכול הוא לזכות את כל המשתתפים ולו לא יחסר, שהרי זה כמדליק נר מנר.

נמצא שיש כמה מעלות בחלוקה זו: א) לימוד המסכת שבחר לחלקו. ב) לימוד זה נחשב חלק מלימוד כל הש"ס. ג) על-ידי השתתפותו עם השאר, יש לו חלק גם בלימודם הפרטי, וכאילו הוא לומד את כל הש"ס כולו. ד) הלימוד נחשב מעין לימוד בציבור, שגדלה מעלתו על הלימוד ביחידות.

מקורות: תניא קסג,א. שו"ת נחלה לישראל (להרב יחיאל מיכל אב"ד ניזנוב) סי' י אות טז וסט"ז, ומציין לתבואות שור סי' ב ס"ק נב. קנאת סופרים למהרש"ק. מנחה אפרים הל' זכיה ומתנה ס"א. ספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 476, ועמ' 495 ואילך.