חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:13 כ' בחשון התש"פ, 18/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חג חנוכה בקודש פנימה
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 752 - כל המדורים ברצף
יוסף חולם חלומות דקדושה, לעומת חלומות פרעה
כצער הגלות גודל הגאולה
חג חנוכה בקודש פנימה
פרשת וישב
הלכות ומנהגי חב"ד

עד מתי אפשר לתת 'דמי חנוכה'? * מקורות לשאלה אם יש להחליף את הפתילות הישנות בחדשות * גילויים מתוך החדר: כיצד נראתה חנוכיית הרבי, היכן הועמדה החנוכייה בימי חנוכה ובהדלקת ערב שבת ועוד * ועל דמי חנוכה מיוחדים שהציע הרבי ליוצאים ל'מבצע חנוכה' בלבד

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

אור ליום ג', נר שישי דחנוכה, ראש-חודש טבת תשכ"ז, כותב הרה"ג הרה"ח אברהם-יצחק-ברוך גרליצקי, אז מהתמימים ב-770, וכיום מראשי ישיבת אוהלי תורה בניו-יורק:

"היום הלך כ"ק אדמו"ר שליט"א על הציון וחזר לאחר השקיעה והתפלל מנחה ואחר-כך ערבית ולאחר תפילת ערבית הלך להדליק הנרות וכו'".

במוצאי שבת פרשת וישב שבת מברכים טבת תשכ"ג דיווח אחד התמימים לחברו:

"אחרי הדלקת נרות חנוכה בבית המדרש, שרו 'הנרות הללו'. כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נוכח בעת ההדלקה. היו מאות איש כן-ירבו, והיה דוחק גדול.

"בדרך כלל נהוג שפעמיים מנגנים 'הנרות הללו', בעת הדלקת נר ראשון ובעת הדלקת נר חמישי, אלא שהשנה נר א' היה ביום ו', ולא היה זמן לכך, לכן ניגנו זאת היום".

מסתבר שזה היה המנהג בשנים הראשונות, אך בשנים האחרונות היה מושר הניגון 'הנרות הללו' בנוכחות קהל רב מדי ערב, בכל הדלקה עם הרבי.

דמי חנוכה אחרי ט"ו בשבט

ילד מארץ-הקודש נכנס עם אביו ל'יחידות' אחרי ט"ו בשבט תשל"ט. הרבי בחן את ידיעותיו, ואחר-כך פנה אליו בשאלה: "האם קיבלת דמי חנוכה?".

הילד ענה: "כן".

הרבי: "כוונת שאלתי אם קבלת ממני דמי חנוכה?".

הילד: "לא".

הרבי הוציא שני דולרים ונתן לו דמי חנוכה.

פתילות חדשות או ישנות?

בשיחותיו בשבת פרשת וישב שבת חנוכה ה'תשט"ז ('תורת מנחם' כרך טו עמ' 303) אומר הרבי:

יש נוהגין לקחת בכל יום פתילות חדשות להדלקת נרות חנוכה, כשם שבנרות המקדש היו בכל יום פתילות חדשות. אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא נהג כן, אלא היה משתמש בפתילה הישנה.

ויש לומר – המשיך הרבי – בטעם הדבר:

כאשר משנים מחול לקודש יש צורך בפתילה חדשה, כיוון שדבר שהשתמשו בו לחול אינו ראוי לקודש, אבל מקודש לקודש אין הכרח בפתילה חדשה, ואדרבה, יש מעלה בפתילות הישנות דוקא, שלהיותן כבר תשמישי קדושה, ראויות הן יותר לקיים בהם מצווה נוספת.

ועל דרך זה בענייננו: בנרות המקדש הדליקו בכל יום בפתילה חדשה, כיוון שבכל יום נעשית המשכה נעלית יותר, שלגביה נחשבת ההמשכה דאתמול כחול, ובשינוי מחול לקודש יש צורך בפתילה חדשה.

מה שאין כן בנרות חנוכה – כיוון שנרות אלו קשורים עם זמן הגלות, שאז ההמשכות מלמעלה הן בהעלם בלאו הכי, נמצא שאין כאן שינוי מחול לקודש, ולכן אין הכרח בפתילה חדשה, ואדרבה (כנ"ל). אלא, שכל זה הוא בנוגע להגילוי בגשמיות, אבל ההמשכה בכל יום ברוחניות – היא גם בנרות חנוכה, ולכן ברוחניות צריך להיות הענין ד"בריה חדשה" בכל יום בנוגע לנרות חנוכה.

הרבי הפיק מהאמור את ההוראה:

נוסף על האמור לעיל שכל אחד צריך לדעת שהיציאה לענייני העולם בכל יום היא לאחרי קריאת-שמע וברכת התורה דוקא – ישנה הוראה מיוחדת לאלו שעד עתה היו סמוכים על שולחן אביהם (ובכלל זה – תלמידי הישיבות), ועתה יוצאים לפעול בענייני העולם, שלכל לראש צריכה להיות ההתחלה בדבר שבקדושה.

למרות שיחה זו, שהיא בלתי מוגהת, הנה כשנדפס בשנת תשכ"ו "ספר המנהגים – מנהגי חב"ד", נדפס שם (בעמ' 71) הקטע הבא:

"נהגו שהפתילות יהיו בכל יום חדשות, ויש אומרים שאין חוששים לזה ואדרבה הישנות נוחין יותר לדלוק, ולעת עתה לא יכולתי לברר מנהג רבנו [=כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע] בזה".

הדברים נכתבו על-ידי הרבי בשנת תשי"א ונדפסו בקונטרס שיצא לקראת חנוכה תשי"א – ראה צילום כתב יד קדשו ב'ימי בראשית' עמ' 320.

אולם עדות מעניינת הופיעה לגבי מנהגו של הרבי עצמו, בשם המשמש בקודש הרה"ח ר' שלום דובער שי' גנבורג. בקונטרס 'בקודש פנימה' (עמ' 24) הוא מציין: "פעמים רבות דנו אם הרבי נהג להדליק בכל יום מימי החנוכה בפתילות חדשות. האמת היא שהרבי כלל לא התעסק עם הפתילות אלא היו מכינים אותן עבורו, ולא הייתה בעניין זה 'הנהגה'".

והמו"ל מציין: "כך שמעתי גם ממשמש-בקודש נוסף, הידוע כמקור נאמן".

הנרות הללו – קודש הם

הנה עדויותיו וזיכרונותיו של המשמש בקודש, הרה"ח ר' שלום דובער שי' גנבורג, כפי שנרשמו על-ידי הרה"ת ר' יוסף (בהרה"ג ר' מרדכי-שמואל שליט"א) אשכנזי שי' ('בקודש פנימה' עמ' 23-24; 65-66; 67-68):

א. הן בביתו, והן בחדרו שב-770 (בשנים האחרונות) הדליק הרבי את הנרות בחנוכייה קטנה, עשויה ממתכת – ברזל או נחושת. החנוכייה אינה עשויה קנים, אלא עם גב. מלבד פעמים ספורות כאשר הדליק בבנין הספרייה בחנוכייה של כסף.

ב. בכל השנים הונחה החנוכייה על כיסא שעמד לרוחב הפתח או לרוחב המעבר (ולא בסמוך להם). לאחר שהדליק היה יושב קרוב לחנוכייה משך זמן. פעמים ישב עם ספר ופעמים שעשה דברים אחרים בזמן הזה.

בשנים האחרונות, כשהרבי הדליק את נרות החנוכה בפתח חדרו, היה הסדר כך: בערב שבת הוצב הכיסא מעט בתוך החדר, כדי שיהי אפשר לסגור את הדלת בליל שבת, אחרי שירד להתפלל בבית-המדרש, מבלי שיצטרכו להזיז את הכיסא (אמנם הניחו על הכיסא ספר, אבל כמובן שעדיף להימנע מלהזיז את החנוכייה, ובפרט בשבת).

ג. במוצאי שבת הדליק הרבי את נרות חנוכה אחר ה'הבדלה' (כפי שנוהגים אנו).

קודם הסתלקות הרבנית נהג הרבי להדליק נרות חנוכה בביתו, כשהחנוכייה ניצבת על כיסא שעמד לרוחב המעבר המפריד בין חדר האוכל הגדול לבין חדר האוכל הקטן (זה מעבר בלבד, ללא דלת). לאחר שהדליק, נהג הרבי לשבת בחדר האוכל הקטן קרוב לחנוכייה.

אף בחג הראשון שאחר הסתלקות הרבנית הדליק הרבי את נרות החנוכה בביתו, אך לא במקום הנ"ל, אלא לרוחב פתח חדרו שבקומה השנייה, כשהחנוכייה ניצבת על הכיסא. כדי שיוכל לראות את הנרות ממקום מושבו לאחר שהדליקם, הזיז הרבי קצת את הספה, שהסתירה מעט.

פעם אחת, לאחר שהרבי הדליק את הנרות בביתו, ה'שמש' נטה הצידה והחל להבעיר את משקוף הפתח, אך הרבי לא התייחס לכך. רק כשהבחנתי במתרחש סידרתי את ה'שמש', אך זה היה לאחר שהמשקוף נשרף מעט (ועד היום קיים בו סימן ה'מזכיר' את האירוע).

גם בשנים האחרונות, כשהרבי הדליק את הנרות בחדרו שב-770, ניצבה החנוכייה על כיסא שעמד לרוחב פתח החדר (על הנהגתו בהדלקת הנרות בערב שבת בשנים אלו, ראה לעיל).

דמי חנוכה לתמימים

כבר משנת תשי"ג עזרתי לרבנית הזקנה [נחמה דינה] ע"ה, וכן סעדתי בימים טובים עם הרבי, בדירתו של הרבי הריי"צ. בנוסף, הייתי מבקר מפעם לפעם בביתו של הרבי.

באותן שנים נהג הרבי לחלק בנר חמישי של חנוכה דולר של כסף, ל'תמימים' שעמדו בתנאים שעליהם הכריזה הנהלת הישיבה. הייתי אז תלמיד בישיבה, ואף שלא עמדתי בכל התנאים, השתוקקתי מאוד לקבל דולר. מכיוון שעזרתי בביתו של הרבי, החלטתי לגשת אל הרבי בעת חלוקת הדולרים האלה. כשהרב מנטליק ע"ה, שעמד בשעת החלוקה ליד הרבי, הבחין בי, ניסה לעצור אותי בידו מלקבל. בראות הרבי אותי, הגביה את ידו הק' מעל ידו של הרב מנטליק ונתן לי דולר...

אחרון אחרון חביב...

חנוכה תשל"ד היה חג החנוכה הראשון שבו יצאו אנ"ש ו'התמימים' אל הרחוב בהוראתו של הרבי, כדי לזכות את המוני בית-ישראל בהדלקת הנרות. הרבי הודיע אז שכל אחד ואחד מבין אנ"ש וה'תמימים' שיעשה 'מבצעים' בחנוכה, ואף יציג בפניו פתק שהנהלת צא"ח מאשרת זאת, יקבל ממנו דולר – 'דמי חנוכה'.

[זו הייתה הודעה מרעישה, משום שהגיעה לאחר שעברו כמה וכמה שנים שבהן לא חילק הרבי 'דמי חנוכה' לקהל. באותן שנים הרבי לא חילק דולרים בקביעות, כך שאירוע כזה היה נדיר מאוד].

הרבי אף הקפיד מאוד שרק מי שאכן עשה 'מבצעים' וקיבל פתק מהנהלת צא"ח, יקבל דולר.

לאחר שעשיתי מבצעים, הלכתי, מצויד בפתק מיו"ר צא"ח ר' דוד שיחי' רסקין, אל הרבי, לקבל את הדולר המובטח. כשנכנסתי ל'גן-עדן התחתון' והרבי לא היה בו, הבנתי שאיחרתי, ושהרבי נכנס כבר לחדרו לאחר שסיים את החלוקה. לצערי לא היה גבול.

לפתע פתח הרבי את דלת החדר,אף שלא הקשתי על הדלת ולא עשיתי כל רעש המגלה שאני במקום – ובחיוך רחב נתן לי דולר ואמר: "אחרון אחרון חביב", וחזר לחדרו.

(זכורני שכשהגעתי אחר-כך לבית אבי ע"ה, וסיפרתי לו מה אירע, התרגש מאוד, בעיקר מהמילים של הרבי: "אחרון אחרון חביב", ובמשך זמן רב לא יכול היה להירגע מהן).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)