מערת המכפלה, מקום קבורת האבות והאימהות, שהשבוע אנו קוראים על קנייתה בידי אברהם אבינו – שוקקת מדי יום ביומו יהודים מכל גוני הקשת, שמעתירים בה תפילה.
הרב יצחק מאיר, לשעבר ראש עיריית בני-ברק ובעבר הרחוק יותר מפקד המקומות הקדושים מטעם הרבנות הצבאית, זוכר את הימים שהגישה למערה לא הייתה פשוטה כלל וכלל. אחרי מלחמת ששת הימים היה סא"ל בצה"ל, סגן הרב הראשי והממונה מטעם הרבנות הצבאית על המקומות הקדושים, שאך זה שוחררו.
סגירת מעגל
החזרה למערת המכפלה הייתה לו עצמו סגירת מעגל. שלושים ושתיים שנים קודם לכן, בחודש אלול תרצ"ה (1935), עמד כבחור צעיר ליד רבו, האדמו"ר בעל 'אמרי אמת' מגור, בשעה שהתפלל על המדרגה האחת-עשרה במערת המכפלה. הוא היה עד למהומה שהתפתחה, כאשר שוטר ערבי ביקש להוריד את הרבי, מכיוון שעבר את המדרגה השביעית, והחסידים מנעו זאת ממנו. הוא גם השתתף במשפט שנערך לחסידים, ובו הוכח שהעדים הערבים משקרים, אך בהוראת הממשל הבריטי נקנסו החסידים בסכום גבוה בתמורה לשחרורם.
"הכנתי את המקום לקראת ביקורו של שר-הביטחון אז, משה דיין", מספר הרב מאיר. "כשהגיע, ביקשתי ממנו שיאשר את פתיחת המערה, כדי שיהיה אפשר לרדת פנימה להתפלל, ולא באולם שהם הפכו למסגד. דיין ביקש להבין את נחיצות העניין ואני הסברתי לו, שהדבר הנכון ביותר הוא שהערבים ישהו באולם והיהודים יתפללו בתוך המערה".
"איחרנו את המועד"
בתחילה הודיע דיין: "אתן את חיי כדי שהמקום ייפתח, בכל מחיר". הוא מינה אחד מאנשיו לבדוק את העניין. הערבים הודיעו שכדי לפתוח את המערה צריך אישור של הוועדה המוסלמית העליונה והמופתי מירושלים. הם כמובן השיבו בשלילה ודיין טען: "איחרנו את המועד". "צריך היה לקבוע עובדות בשטח מיד עם השחרור, כמו בכותל המערבי", אומר הרב מאיר. "מכיוון שהתמהמהנו, חששו השלטונות מפריצת ריב דתי מסוכן".
לעומת זה הוא גאה על הישג אחר, שעליו התעקש. הקאדי דרש שהיהודים הנכנסים למערת המכפלה יחלצו את נעליהם, מכיוון שזה מסגד ופרושים במקום שטיחים יקרי-ערך. שר הביטחון שאל את יצחק מאיר לדעתו, והוא התקומם וטען כי היהודים אינם נוהגים לחלוץ את נעליהם בתפילתם, ולכן אין מקום לקבלת תכתיב כזה. "אם השטיחים יקרים להם, שיפנו אותם משם", אמר מאיר. שר הביטחון הסכים וכך נעשה.
ירקות על הקברים
אגב כך הוא מספר, כי אנשי הרבנות הצבאית יצאו לבקר בבית-העלמין היהודי, שבו טמונים קדושי תרפ"ט, תושבי העיר ותלמידי הישיבה הי"ד. "המושל הצבאי הצמיד לנו ערבי מקומי, שיוביל אותנו אל המקום", מספר הרב מאיר. "הוא הצביע על שטח מסויים, ואנו לא הבנו. המקום היה זרוע ירקות, בעיקר כרוב.
"כשקלטנו שזה בית-העלמין, לא יכולנו לכבוש את כעסנו. הרצחו וגם ירשו?! את מקום הקבורה של היהודים שרצחו הפכו לגינת ירקות?! חזרנו אל המושל, וזה הבטיח לטפל בדבר. ואכן הוא שלח כמה מקומיים, והם ליקטו את כל הירקות וגילו את המצבות המחוללות. כך חזר בית-העלמין לידי יהודים".
הרב מאיר: "אם השטיחים יקרים להם – שיפנו אותם" |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
