חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:16 כ"ג בחשון התש"פ, 21/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

'זכירות' בקריאת שמע / מסורה בקריאת-התורה
בירורי הלכה ומנהג

נושאים נוספים
התקשרות גליון 746 - כל המדורים ברצף
במצוות מילה: שלמות המעלה שבמצות עשה ולא תעשה
הפצת פנימיות התורה ללא הגבלה
אהבת-ישראל בתורה ובמעשים טובים
פרשת לך
ניגון חסידי
בירור ניצוצות התוהו
ומשביע אני.. / ניקוד 'פורעניות' / זמן התפלה / תואר הרגוצ'ובי / קדיש יתום
'זכירות' בקריאת שמע / מסורה בקריאת-התורה
הלכות ומנהגי חב"ד

ה'זכירות' בקריאת-שמע

כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן1 (ממגן אברהם2 בשם האריז"ל3):

"זכירת מעמד הר סיני, ומעשה עמלק, ומעשה מרים, ומעשה העגל – הן מצוות עשה של תורה, וגם זכירת שבת – יש אומרים שמצוותה בכל יום. וטוב לזכרן אצל קריאת שמע4:

שכשיאמר "ובנו בחרת" יזכור מתן תורה וקרבתנו להר סיני,

"לשמך הגדול" – מעשה עמלק, שאין השם שלם עד שיימחה זרעו,

"להודות לך" – הפה לא נברא אלא להודות ולא לדבר לשון הרע, וזהו זכירת מעשה מרים,

"וזכרתם את כל מצוות ה'" – זו היא שבת, ששקולה כנגד כל המצוות,

ומעשה העגל – יש מי שאומר שיזכור כשאומר (ליחדך5) באהבה6 – ולא כאותה שעה שעשו את העגל, שלא היה [=היו7] באהבה עם הקב"ה".

בשער הכוונות הלשון בתחילה היא: "ארבעה זכירות... הא' היא – זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה", ובהמשך: "מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך: ובנו בחרת מכל עם כו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה, כי על-ידי התורה קרבנו לשמו הגדול, ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך, וזה – וקרבתנו מלכנו". ואילו אדמו"ר הזקן העתיק רק מלשון המגן אברהם: "כשיאמר ובנו בחרת – יזכור מתן תורה", אלא שהוסיף "וקרבתנו להר סיני".

בסידורים החדשים כאן8, נדפס על "ובנו בחרת": "1) יזכור מתן תורה (שו"ע אדה"ז סי' ס סעיף ד)", ועל "וקרבתנו מלכנו" – "3) יזכור מעמד הר סיני (שם)". ואיני יודע היכן מצא בענייננו הזכרה נפרדת של מתן תורה ומעמד הר סיני9, כאשר [בכתבי האריז"ל, במגן אברהם ו]בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן זו הזכרה אחת, וגם בשש הזכירות שבסידור ישנה רק זכירה אחת (השנייה) הכוללת מעמד הר סיני ומתן תורה.

ואולי הבין בלשון השולחן ערוך "וקרבתנו – להר סיני" שתיבת וקֵרַבתָּנו נעתקה מתוך הברכה, וכוונת אדה"ז לומר שכשאומרה יזכור מעמד הר סיני. אבל פשטות הכוונה היא: "וקִרבָתֵנו להר סיני", כלומר הקִרבה שלנו – מה שה' קירב אותנו אליו בהר סיני10.

הרב יוסף שמחה גינזבורג, עומר

____________________

1)    סי' ס סעיף ד, בתוספת סימני פיסוק.

2)    שם ס"ק ב.

3)    שער הכוונות, ענין כוונת יוצר. פרי עץ חיים שער קריאת שמע פ"ג.

4)    ומסתבר, גם ממה שהאמור בשו"ע נעתק (בלקוטי שיחות חלק יט עמ' 221 הערה 9) ביחד עם עניין שש הזכירות שבסידור ללא כל הסתייגות, שגם לאחר שהכניס אדמו"ר הזקן את שש הזכירות במפורש בסידור, עדיין יש עניין לזוכרן בק"ש.

5)    במגן אברהם לא נזכרה תיבה זו, וכנראה היא תוספת של אדמו"ר הזקן. וטעמו, כיוון שמדובר בעבודה זרה, מתאים יותר לכוון זאת בתיבה המדברת על יחוד השם, מאשר בתיבת "לאהבה" שהיא ענין כללי יותר.

6)    כן הוא בנוסח אשכנז. במהדורה החדשה של השו"ע, הערה כו, כתבו: "בסידור הנוסח: 'באהבה [תיבה זו אינה שייכת לנושא, שהרי היא מדברת על אהבה שבין הקב"ה לישראל] כו' וליחדך ולאהבה את שמך'" – וזה כמובן במקום תיבת 'באהבה' שבשו"ע רבינו.

7)    וכן הוא במג"א.

8)    עמ' 45.

9)    ודי לנו בחרוז המוקשה בפיוט 'דיינו' בהגדה של פסח, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו" [שהרבי בביאוריו להגדה נותן לו שני הסברים: א) שראו שם את כבודו ואת גדלו. ב) אילו שמענו שם את עשרת הדברות ולא נתן לנו אח"כ את הלוחות והתורה והמצוה - דיינו]. וכאן מופיע מעמד הר סיני לאחרי מתן תורה, ואין לזה שום משמעות.

10)  ראה גם לשון ה'דרך החיים' סי' לב סי"ז (בסידור 'תורה אור' ברוקלין תשמ"ז, הוא בעמ' 612): "שאז בחר בנו מכל עם וקרבנו לתת לנו תורתו".

בעניין ה'מסורה' בקריאת התורה

לאחרונה דנו כמה וכמה בכל הנ"ל1, ונראה שהיסוד הוא שבעל-הקריאה הרה"ח ר"מ שוסטערמאן ע"ה הסתמך על חומש 'תורה תמימה' וכו'.

בשנת תשמ"ז, לאחר שבעבודת השליחות היה צורך שאקרא בתורה, כשנפגשתי עם הבעל-קורא הנ"ל, שאלתיו האם בקריאתו יש לו מסורת איש מפי איש מזקני אנ"ש עד לזמן אדמו"ר הזקן – שהיה קורא בתורה בציבור, כמפורסם. והסברתי לו שכוונת שאלתי היא, לפי שהרי הכרעת כ"ק אדמו"ר בקריאת 'זכר' שבפרשת 'בשלח' ו'תצא' מבוססת על הסבר אדמו"ר הזקן על-פי קבלה בדרגת הספירות המרומזת בניקוד הסגול והצירי2. הרי כמו-כן יש להסתפק בקריאת המילה 'ישפה' שבפרשיות תצווה ופקודי, שנחלקו התיקוני-סופרים האם הפ"א היא בניקוד צירי או סגול, וכמו-כן בניקוד יו"ד ד'יהלום' שבפרשיות הנ"ל, אם היו"ד נקודה בקמץ או בפתח, וגם במילים "ונקדש בכבודי" שבפרשת 'אמור', שנחלקו האם הדלי"ת ד'ונקדש' היא פתוחה או קמוצה, והדיעות החלוקות בהנ"ל הובאו במנחת שי, וכהנה עוד כמה וכמה, וכל הנ"ל בהוספה על מחלוקת התיקונים בכמה וכמה טעמים בספרים השונים, ולכן שאלתיו למקור מוסמך בכל הנ"ל.

ועל זה ענה לי בבירור גמור, שאין לו מסורת איש מפי איש, ורק שבקריאתו הוא קורא תמיד כמו ב'תיקון ברדיצ'וב'.

תשובתו זו, מתחזקת בעובדה שהחסידים היו בעיקר מסתמכים על תיקון זה, ולא על חומש רלדהיים, שעליו הסתמכו בעיקר בליטא, ואחר כך בתנ"ך קורן3, וכמובן זו סוגיה בפני עצמה בכל הקשור לתיקונים הנ"ל.

וכמובן שעל-פי דא"ח, ההכרעה בכל הנ"ל צריכה להיות מבוססת על המבואר בדא"ח במדריגות הנ"ל, ועל-דרך המבואר בלקוטי-תורה בדיבור-המתחיל 'ושמתי כדכד'4 במדריגות 'שהם' ו'ישפה', דלפי המובן מהמאמר שם, מתאימה נקודת ה'צירי'5 למדריגה הרוחנית ד'ישפה' יותר מאשר נקודת ה'סגול', ועל-דרך-זה בשאר המקומות.

וגם צריך חיפוש, האם יש לשיטות החולקות מקור מוסמך – כמנחת שי ותורה-אור וכדומה – או שזה "תיקון" של איזה מדקדק שהחליט על דעת עצמו לשנות את הנמצא במסורה.

(ודוגמא לדבר, שבבתי הספר החרדיים בארה"ק כשמלמדים דקדוק, משתמשים בספרי דקדוק כשרים שנוקטים בפשיטות שכל פועל הוא בן ג' אותיות, ולא טורחים כלל להסביר לתלמידים שזו רק שיטת הרד"ק, אך שיטת רש"י ור"ת וכו' היא שיש פעלים בני ב' או ד' אותיות, והיינו לפי שכמה מהמדקדקים האחרונים החליטו שקל יותר ללמד שיטת הרד"ק, וכן מטעמים נוספים6).

והרי אותו הדבר קרה בנוגע לשיטות בעניין שבא נע ונח, שהרי הייתה מסורת בדבר, ועד שאדמו"ר הזקן עצמו כותב בשולחנו (סי' ס"א סכ"ב) שהנ"ל ידוע למדקדקים, ואחר כך באו אחרים ושינו מדעתם, וכמו שכתוב בספר שערי תפילה ולוח ארש ושאר ספרים. ובמשך הדורות המשיכו כל אחד מהם ללמד לתלמידיו כשיטתו, וכל מדקדק משוכנע באמיתת דרכו לפי שכך למד מרבו, וההכרעה בכל הנ"ל7 צריכה להיות מבוססת על דא"ח וגם על בירור המסורה המקורית.

וכמובן שתיתכן גם אפשרות של שתי מסורות צודקות, וכמובא בכמה וכמה מקומות ב'מנחת שי' המסורת ד'בן אשר' ו'בן נפתלי', ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ועל-דרך י"ב נוסחאות התפילה כנגד י"ב שערים.

ובקשר למה שכ"ק אדמו"ר שמע את קריאת התורה מתוך חומש 'תורה תמימה', הנה גם בשנים הקודמות לא הסיקו מכך מסקנות ממש, דהרי לא תמיד אפשר לדעת בוודאות את הסיבה האמיתית, אך בנושא זה עצמו, לאחר יסוד תקנת לימוד הרמב"ם – כשהסביר כ"ק אדמו"ר בשיחתו את העניין ד"תורה בפירושה ניתנה", ואשר לכן, כששומעין קריאת תורה שבכתב עדיף להיזכר בפירושי תורה-שבעל-פה על פסוקים אלו8 – הובן אז בפשטות הטעם לשימושו בחומש הנ"ל, כיוון שבו מביא בקצרה את פירושי התורה שבעל-פה, ממש כמו שהיה רגיל כ"ק אדמו"ר לומר תהילים בשבת מברכים מתוך תהילים עם פירוש 'יהל אור' ('אור התורה' לאדמו"ר ה'צמח צדק'), ואפשר היה לראות בבירור איך שהיה עובר על כל פירוש ה'יהל אור' במהירות.

(דרך אגב: ב'לוח השבוע' בגיליון תש"ט הוזכר ההבדל בין "העלית" כשאות למ"ד בחיריק או בצירי, ואולי אין הערה מסוג זה מתאימה למדור זה, לפי שרק המתחילים טועים בהנ"ל, ואם רוצים להתעכב על טעויות ושיבושים רגילים אלו, הרי שיש הרבה יותר).

הרב ברוך דוב לשס, מונסי, נ.י.

ההערות הן "הערות המערכת".

_____________________

1)    'התקשרות' גיליון תש"ב עמ' 14 וגיליון תש"ח עמ' 17.

2)    ס' המנהגים עמ' 72, מס' מאמרי אדמו"ר הזקן 'בונה ירושלים'. אמנם צע"ג איך אפשר לפסוק כך מדעתנו. וזכר לדבר - ההסתייגות שבס' שערי תשובה, בשו"ע או"ח ר"ס לב, מסופרי סת"ם הקובעים את צורת האותיות לפי הבנתם בספרי הקבלה (משא"כ כשמחקים צורה שכתבו סופרים חשובים).

3)    הבעל-קורא הוותיק הרב יוסף יצחק שי' אופן, שהתעניין הרבה בפרטי המסורה, מספר, שפעם ענה הרבי למישהו ביחידות, שבתנ"ך 'קורן' [וכן בתנ"ך 'ברויאר'] מכריעים על-פי המסורה של 'כתר ארם צובה', שהיא מסורה ספרדית, ואין בזה הכרעה לפי המסורה האשכנזית, ע"כ. מאידך הוא אומר, שחומש 'תורה תמימה' (וכן 'העמק דבר') מוסר את המסורה במדוייק "כמנהג מדינתנו", ולכן השתמש בו הרבי, ומשום-כך הסתמכו עליו רבים מאנ"ש, כולל הרב שוסטערמאן.

4)    פרשת ראה, דף כז טור ד.

5)    הכתיב הרגיל הוא 'צירי', וכן הוא ברשימת הרבי שבספר המנהגים שם. מאידך, בס' אור-התורה להצמח-צדק (ספר הליקוטים, ערך 'נקודות' / 'צירה', אות נו"ן עמ' רפח) וכן בשמות הנקודות שבראש סידור 'תהלת ה'', הכתיב הוא 'צירה'.

6)    ייתכן שבגלל הקושי ללמד דקדוק בכלל, לא רצו להיכנס לחילוקי-הדעות שבין המדקדקים, והעדיפו ללמד שיטה אחת הנראית בעיניהם ברורה ונוחה ללימוד (אלא שהיה עליהם להדגיש מראש שזו רק שיטה אחת); ועדיין לא ברור מה הקשר שבין הנהגה זו לבין קליטת חידושיהם של אחרוני המדקדקים ב'תיקוני-קוראים' (ואגב, בס' 'הסידור' עמ' רד ואילך הובאו תיקונים רבים של המדקדק הרז"ה שנתקבלו ע"י אדמו"ר הזקן בסידורו).

7)    לא ידוע על "הכרעה" בעניין זה, למרות שהרב שוסטערמאן ז"ל לימד (כפי שלמד מרבותיו) כשיטה הישנה, המקובלת היום בחוגים החרדיים. וממה שהרבי הדפיס את סידור תהלת ה' כצילום מסידור שבו צויין ה'שבא נע' כשיטת הרז"ה, מוכח שעל-כל-פנים אין בזה פסול ח"ו.

8)    נשמח לדעת לאיזו שיחה כיוון. ידועה ההוראה (ס' השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 252) ללמוד את ענייני מלאכת המשכן עם לקט הפירושים בתורה שבע"פ, כמו אלו שבחומשי 'תורה תמימה' או 'תורה שלימה'. אבל אין הוכחה שזהו כל הטעם לשמיעה בחומש זה דווקא.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)