נושאים נוספים
	התקשרות 736 - כל המדורים ברצף
	שמיטת החובות – על-ידי הנהגה לפנים משורת הדין
	מתקיעת שופר באלול באים לחרדה דלעתיד לבוא
	שליחות המרכז לענייני חינוך
	פרשת ראה
	בן עשרים לרדוף
	קופות צדקה / הבטה בידיים ב'מאורי האש'
	הלכות ומנהגי חב"ד

הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, בן שלוש-עשרה למצות, בן חמש-עשרה לגמרא, בן שמונה-עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף (פרק ה, משנה כב)

בנוגע לבריאת האדם – שנברא כדי להשלים את הכוונה דעשיית דירה לו ית' בתחתונים, על-ידי זה ש"ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" – איתא במדרש ש"אדם וחווה כבני עשרים שנה נבראו".

וכיוון שכן הוא הסדר מצד הבריאה, ש"עולם על מליאתו נברא", ורק לאחרי חטא עץ-הדעת, שהעולם אינו כתיקונו, יש גם הקדמת השנים עד שנעשים "כבני עשרים שנה", הרי מובן, שגם עתה, הנה עיקר ותכלית העבודה היא כשנעשים בני עשרים שנה, שאז נתמלא כוחו של האדם.

ובלשון המשנה – "בן עשרים לרדוף":

אף שהפירוש הפשוט ד"לרדוף" הוא "אחר מזונותיו, לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות",

– וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד-תורה, ש"בימיהם שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד", עד גיל עשרים שנה, כי, "גם אחר הנישואין (ש"תחילת זמנה הוא מבן שמונה עשרה", "בן שמונה עשרה לחופה") יוכל ללמוד ב' או ג' שנים [ב' שנים – שנת הי"ט ושנת הכ', או ג' שנים – להדעה ש"בן שמונה עשרה לחופה" היינו בתחילת שנת י"ח] בלי טרדה גדולה כל-כך בטרם יוליד בנים הרבה" –

הרי כיוון שפרנסה גשמית תלויה בפרנסה רוחנית, כמו שכתוב "אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'", היינו, שברכת ה' בעניינים הגשמיים היא בתנאי קיום התורה ומצות – מובן, שביחד עם הרדיפה אחר מזונות גשמיים צריכים גם לרדוף אחר מזונות רוחניים.

ויש להוסיף בזה, שלאחרי הסדר ד"בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה כו' בן חמש עשרה לגמרא" (עד גיל עשרים), שעיקר ההתעסקות היא בלימוד התורה – אזי מתחיל סדר העבודה ד"בן עשרים לרדוף" בנוגע לעניין המעשה (קיום המצוות, כולל בירור עניני העולם), שהרי "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", וכמודגש גם בנוגע למצות הקהל: "תקרא את התורה גו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו' למען ישמעו ולמען ילמדו גו' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת גו' ליראה את ה' אלקיכם וגו'".

ומזה מובן בנוגע לתלמידי הישיבות (שרבים מהם נוכחים עתה כאן) שהם בסביבות גיל עשרים שנה – עיקר זמן העבודה – שאצלם צריך להיות העניין ד"לרדוף" ("יאָגן זיך") בנוגע ללימוד התורה (שהרי כל זמן שנמצאים בין כתלי הישיבה אין להם דאגות הפרנסה כלל), לשגשג ("שטייגן") בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז.

('תורת מנחם התוועדויות' תשי"ג חלק א' (ז) עמ' 29-30 – בלתי מוגה)