ארבעה ימי גבורה

דרגתו הרוחנית של יצחק היא מידת ה'גבורה'. ארבע הבארות שחפר יצחק הן כנגד ארבעת ימי הדין והגבורה: יום ראשון של ראש-השנה, יום שני של ראש-השנה, יום-הכיפורים (חתימת הדין), הושענא רבה (יום גמר החתימה).

(לקוטי לוי-יצחק)

עיניים טהורות

"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (בראשית כז,א). מפרש רש"י: "ותכהין - בעשן של אלו שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת אלילים". מדוע הזיק העשן ליצחק בלבד ולא לנשי עשיו ולעשיו עצמו? אלא העשן הזיק ליצחק מפני שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת כוכבים. יצחק שהיה "טהור עיניים מראות ברע", לא היה יכול לסבול זאת, ולכן כהו עיניו.

(לקוטי שיחות)

שם שלא השתנה

תניא, מפני-מה נשתנה שמו של אברהם ושל יעקב ולא של יצחק? מפני שאלו אבותיהם קראו להם שם, אבל יצחק הקב"ה קרא לו שם, שנאמר (בראשית יז,יט): "ויאמר אלוקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק".

(ירושלמי ברכות)

רמזי האותיות

אותיות של יצחק רומזות: י – עשרת הדיברות; צ – שנות שרה כשילדה את יצחק; ח – שנימול בן שמונה ימים; ק – שנות אברהם כשנולד יצחק.

(מדרש רבה)

בן בכל דרכיו

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" (בראשית כה,י). בכל תולדות יצחק היה ניכר ש"אברהם הוליד את יצחק" - בכל דרכיו והליכותיו היה ניכר ונרגש שהוא בנו של אברהם.

(העמק דבר)

מגדלות לגדלות

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד" (בראשית כו,יג). בכל הפרשה נקרא יצחק בשמו, וכאן נקרא "איש". ללמדנו, שמיד כשיצחק נעשה "איש" – שמלאו לו שלוש-עשרה שנה, היה בגדלות. ועל-כן היה "הלוך וגדל" - לא עמד במדרגה אחת, אלא הלך והתעלה תמיד, עד "כי גדל מאוד" – שהגיע לגדלות גמורה.

(המגיד ממזריטש)

ברכות גם בשעת החטא

ההשגחה העליונה סובבה שהברכות שבירך יצחק את יעקב לא יושגו בדרך הרגילה. הדבר היה נחוץ כדי שיחולו הברכות על ישראל גם כאשר הם חוטאים. שהרי בשעת הברכות סבור היה יצחק שהוא מברך את עשיו, ועל-כן גם אם ירבו חטאינו, בכל-זאת אין אנו גרועים מעשיו.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

עלייה מלמטה

עיקר עבודתו של יצחק הייתה חפירת בארות, כי עבודתו של יצחק היא להעלות את העולם מלמטה למעלה, לזכך ולהכשיר את העולם שיהא כלי ראוי שישרה בו האור האלוקי. רעיון זה מתבטא בחפירת בארות, שעל-ידן מגלים ומעלים את המים הטמונים מתחת לאדמה.

(לקוטי שיחות)

מים העולים למעלה

רבקה נזדמנה לאליעזר ליד באר מים. כמו-כן בשעה שפגשו רבקה ואליעזר את יצחק נאמר (בראשית כד,סב) "ויצחק בא מבוא באר לחי-רואי". כי יצחק שמידתו מידת הגבורה שייך לבחינת מים, אבל לא למים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך, שהוא עניין החסד, אלא מי באר, העולים ונובעים מלמטה למעלה – בחינת הגבורה.

(לקוטי לוי-יצחק)