מדוע אין מבטלין תשב"ר לבניין המקדש? התשובה פשוטה: ילדי-ישראל אכן עוסקים בבניינו" * הצלחת בניין המקדש שאכן תשרה בו שכינה כראוי; בניין נשמת המקדש – תלוי בלימוד הילדים * עם זה, לימודם צריך להיות כזה שיהיו חדורים בו – בדברי תורה – בכל עת, בשכבם ובקומם * רשימה שנייה
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
ממאמר חז"ל "אין מבטלין תשב"ר אפילו לבניין בית-המקדש" – הסביר הרבי בהתוועדות יו"ד בשבט תשל"ט ('שיחות-קודש' תשל"ט כרך ב' עמ' 22) – נמצא שזהו עניין הנעלה יותר מבניין בית-המקדש:
הגע עצמך:
בית-המקדש כולל את קודש הקדשים, ואדרבה לדעת הרמב"ן "עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון", הרי קודש הקדשים עיקר בית-המקדש. ואפילו לדעת הרמב"ם שעיקר עניינו של בית-המקדש הוא "להיות מקריבים בו הקרבנות" הרי הקרבנות עולים למעלה דרך קודש הקדשים..
ועם כל זה קבעו חז"ל שלימוד התורה עם תינוקות של בית רבן, נעלה מבניין בית-המקדש שכן זה פועל את העניין של משיח (וכמאמר חז"ל בסוגיא במסכת שבת לפני זה "אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן" (וראה גם רשימה קודמת)); זה פועל את בניין בית-המקדש וקודש הקדשים; וזה פועל את הדירה לו יתברך בעולם הזה!
ברם מן הראוי להדגיש, שאחרי שהילד עבר את הגיל דתינוקות – של תשב"ר – ואוחז כבר בדרגה נעלית יותר של לימוד התורה, שאז הוא מצווה לפעול (בלימוד?) באופן של "כדבעי ליה למיעבד", עליו לבצע את משימתו.
מנוחה מאויבים על-ידי לימוד תשב"ר
בהתוועדות כ"ף מנחם אב תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו כרך ב' עמ' 599 ואילך; הדברים הוגהו לאחר-מכן לשם פרסום באחד מכתבי העת התורניים (אולי "המאור") ונדפסו גם ב'לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 423 ואילך) דיבר הרבי על כך שדברי דוד המלך "מפי עוללים ויונקים יסדת עז להשבית אויב ומתנקם" נסובו (ברוח הקודש) גם לעניין בית-המקדש.
כיצד? יש תנאי לבניין בית-המקדש: "והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח", ודבר זה מתאפשר רק בשעה שילדי-ישראל לומדים תורה.
ובאמת – הוסיף הרבי – גם כשחרב בית-המקדש יש בקרב כל יהודי "בית-מקדש" רוחני ("כל יהודי, גדול וקטן, משכין ומשרה את קדושת הקב"ה על עצמו ועל נפשו ובכך הוא "בית מקדש" רוחני") וגם "בית מקדש" רוחני זה זקוק, לצורך קיומו להשבתת האויב ומתנקם ולכן יש צורך ב"מפי עוללים".
וכאן הגיע הרבי להלכה ש"אין מבטלין תשב"ר אפילו לבניין בית-המקדש". כלומר, למרות שהכול, גם אנשים וגם נשים, חייבים לעסוק בהקמת בית-המקדש ובדאגה לקיומו – הרי ילדי-ישראל הלומדים תורה צריכים להמשיך ללמוד תורה ולא לעסוק בכך.
ונשאלת השאלה: מדוע? הרי אין דבר גדול ונשגב יותר מבניין בית-המקדש, שעליו נאמר כי "משם יוצאת אורה", וכן נאמר עליו כי יש בו "עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל", מדוע אם-כן, לא יועסקו גם ילדי-ישראל בבניינו?
התשובה – משיב הרבי – היא פשוטה. ילדי-ישראל אכן עוסקים בבניינו, בעצם לימוד התורה שלהם. הרי רק בהבל פיהם הם משביתים אויב ומתנקם, ובכך הם מאפשרים את המנוחה ואת השלום, כדי שיהיה אפשר לבנות את בית-המקדש (כפי האמור לעיל שאפשר לבנות את בית-המקדש רק כאשר "הניח לכם מכל אויביכם מסביב")".
לימוד התינוקות מסייע לבניין בית-המקדש
בקיץ תשל"ו ('שיחות קודש' תשל"ו כרך ב' עמ' 437) דיבר הרבי בהרחבה על מעלתם של ילדי-ישראל ו"מפי עוללים". זה היה בקשר עם אמירת י"ב הפסוקים.
הסביר הרבי שממאמר חז"ל שאין מבטלין תשב"ר אפילו לבניין בית-המקדש, יש הוכחה לכך ש: א) תשב"ר בלימודם פועלים יותר מבניין בית-המקדש, ויתר על כן ב) הם מייסדים את בית-המקדש שיוכל לעמוד על מכונו.
ביאור הדברים: הרי "מפני חטאינו" חרב בית מקדשנו, ובשעה שיש הבל תשב"ר, הבל שאין בו חטא, היינו אין בו חיסרון, פועל הדבר יותר מבניין בית-המקדש. ואדרבה, זה גופא פועל את בניין בית-המקדש.
דוגמה לעניין זה הוא מתן-תורה, שמה שפעל לשכנע, כביכול, את השם-יתברך שתהיה נתינת התורה לישראל, הוא על-ידי אמירתם של בני-ישראל "בנינו ערבים אותנו".
אי השתתפותם של הקטנים בבניין בית-המקדש לא זו בלבד שלא תעכב (חס-ושלום) את בנייתו של בית-המקדש בזמן, אלא להפך, לימוד תשב"ר מסייע להצלחת הבנייה שתיעשה על-ידי יהודי שני או שלישי, ושתתבצע בזריזות גדולה, ובאופן של "מקדש אד' כוננו ידיך", "שתשרה שכינה במעשה ידיכם".
בשבתך בביתך . . – חדורים בדברי תורה
בהתוועדות כ"ף מנחם אב תשל"ט (שיחות קודש תשל"ט כרך ג' עמ' 519-518) הציג הרבי שאלה:
בית-המקדש הוא המקום שבחר ה' מכל העולם, שבו יהיה "איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי", שם דירתו של ה' כביכול, ושם מקום מנוחתו (ככל הפרטים שנמנו בתפילת שלמה (מלכים-א ח,יב ואילך). דברי הימים-ב' קאפיטל ו). ואם-כן, לכאורה, כיצד ייתכן לומר שלא ייקחו את התשב"ר לבניית בית-המקדש, למרות שהדבר יכול לעכב ח"ו את הבניין?
כהקדמה להסבר הבהיר הרבי:
כשבונים בית-המקדש נדרשת הצלחה שאכן זהו "מקדש אד' כוננו ידיך", כלומר שבית-המקדש ייבנה, יחזיק מעמד ויהיה לו קיום בהתאם לרצון ה', כפי הנדרש ל"מקום מנוחתי" וכדמצינו במשכן (אשר "משכן אקרי מקדש") שלאחרי כל ההכנות – נדרשה תפילת משה שיהיה "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
הרבי הבהיר, שכדי שבניין הבית יהיה באופן נעלה יותר, יותר ממה שהדבר היה יכול להיות לו התשב"ר היו נוטלים חלק בבניין כפשוטו – הרי זה על-ידי לימודם!
אלא שכאן הדגיש הרבי:
מדובר בלימוד בהתאם לרצון ה' שה"ושיננתם לבניך" הוא באופן כזה שלאחר-מכן נמשך הדבר ב"ודיברת בם – בדברי תורה", שענייני התורה הם אלו המדוברים בינם לבין זולתם, עד שהם נהפכים לחלק בלתי-נפרד מחייהם. ש"בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", מדברים הם בדברי תורה. שוכב הוא לישון עם אמירת "שמע ישראל" (פסוק מן התורה), מתעורר בבוקר משנתו ומיד מתכונן לאמירה שוב של "שמע ישראל"!
לימוד הרמב"ם – גם לילדים!
חידוש גדול חידש הרבי: בשנת תשל"ו מעורר הרבי לראשונה על לימוד בענייני "בית הבחירה" וכו' בימי בין המצרים – הכולל את לימוד הלכות בית הבחירה לרמב"ם.
והנה "מהפך":
בעוד הבית-יוסף (בפירושו לטור אורח חיים סימן ג' ד"ה ונראה) מעיד "שהעולם נוהגים.. מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא" (אך בעצמו מוסיף: "והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה"), הנה הרבי יוצר תקדים שאנשים נשים וטף יעסקו בלימוד הלכות בית הבחירה.
הנה דברים שאומר הרבי בשבת-קודש פרשת מטות מסעי תש"מ ('שיחות קודש' תש"מ כרך ג, עמ' 658):
מכיוון שאצל תינוקות ישנה המעלה ד"הבל שאין בו חטא" ילמדו גם הם בימים אלו את הלכות בית הבחירה.
אשר בלימוד הלכות בית הבחירה דקטנים יש עוד מעלה יתרה על לימוד הגדולים:
הגמרא אומרת ש"אין מבטלין תשב"ר אפילו לבניין בית-המקדש", אשר ההסברה בכך היא – שלימוד תשב"ר נעלה הוא מבניין בית-המקדש.
אולם כשהילדים ילמדו הלכות בית הבחירה תהיה בכך מעלה כפולה ("יהיו אפוא שתי המעלות"): תהיה בידם המעלה דבניית בית-המקדש, על-ידי הלימוד והעסק ב"צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו וגו'", שעל זה קבע ה' "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבניין הבית"; ויחד עם זה תהיה בידם המעלה שמגיעים למעלה מבניין בית-המקדש, בשל עיסוקם בתורה ללא ביטול לימוד תורה.
נופך לדברים הוסיף הרבי בשבת פרשת עקב כ"ף מנחם אב ובמוצאי השבת תש"מ ('שיחות – קודש' תש"מ שם עמ' 860, 891):
הייתכן שתשב"ר הנקראים "משיחי" לא יעסקו בבניין בית-המקדש [שעליו נאמר "בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים"] – אשר כפסק-דין הרמב"ם נבנה על-ידי משיח ("יבנה בית-המקדש במקומו") – ולא יטלו חלק בבניינו?
וביאור הדברים:
מכיוון שהפסק-דין "אין מבטלין תשב"ר כו'", הוא פסק-דין של תורת חסד מובן אפוא שעל-ידי לימוד תורה של תשב"ר, הנה לא זו בלבד שאינם מפסידים את מצוות בניין בית-המקדש אלא זה גורם לכך שהם בונים את בית-המקדש.
ופירוש הדבר:
אצל תשב"ר מיתווסף ענין נעלה יותר, נטילתם חלק בבניין בית-המקדש אינה על-ידי שבונים בפועל – אלא שבאמצעות לימוד התורה שלהם בונים הם את "נשמת" בית-המקדש.
וענין זה נפעל על-ידי לימוד התורה בכלל, והלכות בפרט, כאמרת חז"ל "משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד", על אחת כמה וכמה כשמדובר ב"הלכות בית הבחירה" (שבכך מעלה כפולה: לימוד הלכות , וענייני בית-המקדש – שעליהם נאמר "כאילו הם עוסקין בבניין הבית").
לימוד שאין בו חטא...
לסיום נצביע על "חידוש" מיוחד (ב'תורת מנחם' כרך יא עמ' 140) – שהעניין של "הבל שאין בו חטא" שבתשב"ר, אינו בהכרח בתינוקות דווקא, אלא יכול להיות גם בגדולים:
כאשר לימוד התורה הוא באופן שמופשטים ("מען איז אויסגעטאן") מכל ענייני העולם – אזי הלימוד הוא "הבל שאין בו חטא", כיוון שאין ללומד שייכות עם חומריות העולם.
וראה את מה שנתבאר ב'הערות התמימים ואנ"ש' כפר חב"ד גיליון י"א ניסן תשס"ח עמ' 183-182. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
