חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:35 זריחה: 5:40 י"א באייר התשפ"ד, 19/5/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

על-ידי בירור הנפש הבהמית מגיעים ל"תרועת מלך בו"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 729 - כל המדורים ברצף
על-ידי בירור הנפש הבהמית מגיעים ל"תרועת מלך בו"
גאולת י"ב-י"ג תמוז גילתה את האמת בעולם
רבי אברהם בן הרמב"ם
פרשת בלק
ארבע מידות בתלמידים
כתיבת דוב בער / תספורת ערב שבועות
הלכות ומנהגי חב"ד

ביאור הרבי הרש"ב על ההבדל בין שכל אנושי לשכל אלוקי התגלה כמקור הצלה פנימי לגאולת הרבי הריי"צ מן המאסר * כאשר היסוד היא האמונה שלמעלה מהגבלת השכל, לא שייך לגביו מאסר * שורש בחינת יעקב הוא בעצם הנשמה, "תרועת מלך בו" – בעצמותו, אלא שבא על-ידי הקדמת "תרועה" – שברון לב ומרירות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה, סיפר בהתוועדות1:

פעם הלך יחד עם אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, לטייל באחד הרחובות של רוסטוב (כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שם הרחוב שבו טיילו), וכ"ק אדמו"ר נ"ע דיבר עמו בעניין עמוק בחסידות, וכ"ק מו"ח אדמו"ר היה שקוע מאד ברעיונו ("ער האָט זיך זייער פאַרטראַכט"), עד כדי כך, שלא הבחין בכך שאדמו"ר נ"ע עמד, והמשיך ללכת בהיותו שקוע ברעיונותיו, עד שאדמו"ר נ"ע קראו בשמו, ואז פנה וחזר אליו.

ואמר לו אדמו"ר נ"ע: החילוק בין שכל אנושי לשכל אלקי הוא – ששכל אנושי מתחיל מהשגה ומזה בא לידי אמונה (והיינו לפי שהשכל עצמו מכריח שהוא בהגבלה וישנו מה שלמעלה ממנו2), ואילו שכל אלקי מתחיל מאמונה ומזה בא לידי השגה.

המקום שעמד אז אדמו"ר נ"ע, היה אצל אותו הבית שבו היה אחר כך בית הג.פ.או. ופעם, כאשר קראו את כ"ק מו"ח אדמו"ר לשם – בשנים שלאחרי זה – ושאלו אותו שאלות שונות, הנה בין הדברים אמר להם גם פתגם הנ"ל אודות החילוק בין שכל אנושי לשכל אלקי, ששמע מאדמו"ר נ"ע באותו מקום.

זהו העניין שאימרה ("אַ וואָרט") של צדיק יכולה לחזור ולהתעורר ("זיך אָפּרופן") שנים רבות לאחרי זה.

ב. עוד סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהתוועדות בתקופה הנ"ל3, בשם אביו, כ"ק אדמו"ר נ"ע:

אביו, אדמו"ר מהר"ש, היה אומר לפעמים הלשון "רעדן חסידות" (לדבר חסידות), ולפעמים היה אומר הלשון "זאָגן חסידות" (לומר חסידות).

כ"ק אדנ"ע התייגע בפירוש העניין,

– סתם לשאול, הרי זה סדר של "חיצון", אלא רק לאחרי שמתייגעים בעניין עד כמה שידו מגעת, אזי יכולים לשאול –

ולאחרי שהתייגע ופירש לעצמו החילוק בין "רעדן חסידות" ל"זאָגן חסידות" – אזי שאל אצל אדמו"ר מהר"ש.

ואמר לו אדמו"ר מהר"ש: "רעדן חסידות" הוא הדיבור על אודנין דשמעין4, ואילו "זאָגן חסידות" היינו כאשר השומעים אינם "כלים" לקבל העניין, אלא שהעניין חוזר ומתעורר ("עס רופט זיך אָפּ") לאחר זמן –אם לא בעצמו אזי אצל בנו או נכדו.

ולכן – סיים אדמו"ר מהר"ש – כאשר הנני מספר אודות מאמר חסידות שהשומעים לא היו כלים, הנני משתמש בלשון "געזאָגט חסידות"; וכאשר הנני מספר אודות מאמר חסידות על אודנין דשמעין, הנני משתמש בלשון "גערעדט חסידות".

ג. מסיפור הנ"ל רואים שני עניינים:

א) עד כמה מדויקת כל תנועה של נשיא – תנועה בכלל, ובפרט כאשר אומר איזה עניין לזולת.

ב) מעלת אמירת ("זאָגן") חסידות – שאפילו אם בשעת מעשה לא חדרו הדברים את השומעים ("עס האָט זיי ניט דערנומען"), בהכרח לומר שבהעלם ובפנימיות חדרו בהם הדברים, וראייה לדבר, שהרי לאחרי זמן מתעורר אצלו העניין, או אצל בנו ובתו, בן בנו ובן בתו, ומזה מוכח שגם בשעת מעשה חדרו הדברים בהעלם.

והעניין בזה – שאמירת תורה אינו עניין ש"מכניס בזו ומוציא בזו"5, אלא באופן שהדברים חודרים כו', והיינו, לפי שבנוגע לתורה נאמר6 "הלא כה דברי כאש", ולכן פועלים הדברים כמו אש שפועלת בירור וזיכוך ועלייה, שהרי טבע האש שעולה למעלה, והפעולה היא מיד, אלא שלפעמים מתגלה הדבר לאחרי זמן.

ד. והנה, בפתגם הנ"ל אודות החילוק בין שכל אנושי לשכל אלקי – צריך להבין:

כיוון שבשניהם יש הן אמונה והן השגה, שהרי גם בשכל אנושי באים לידי אמונה, וגם בשכל אלקי באים לידי השגה – אם כן, מהו החילוק מהיכן מתחילים?

אך העניין הוא, שכאן רואים שנוגע גם סדר הדברים.

שכל אנושי הוא בחינת נברא, ושכל אלקי הוא בחינת בורא. וזהו שתובעים מכל אחד ואחד מישראל להיות בבחינת "ואתם הדבקים בה' אלקיכם"7, היינו, לצאת מגדר נברא ולהכניס את עצמו בגדר בורא.

ובעניין זה נוגע גם שינוי הסדר:

כאשר ההתחלה היא בעניין של שכל, אזי היסוד הוא בהגבלה, שהרי השכל הוא בהגבלה, ולכן, אף-על-פי שלאחרי זה בא לידי אמונה, מכל מקום, כיוון שההתחלה והיסוד הוא השכל המוגבל, אזי גם האמונה היא בהגבלה, והיינו, שהאמונה היא רק עד כמה שמוכרח מצד השכל.

ושני עניינים בזה: (א) שכל הוא עניין שיכול להשתנות, ובמילא, כאשר יבין בשכלו באופן אחר, אזי יאבד גם את האמונה. (ב) ובעומק יותר: מלבד האפשרות לשינוי כו' – הרי כללות עניין האמונה שמצד השכל הוא בהגבלה, דכיוון שהאמונה בנויה על השכל שהוא בהגבלה, אזי גם האמונה היא בהגבלה.

אמנם, כאשר ההתחלה היא בעניין של אמונה – הרי כיוון שאמונה היא בלי גבול, אזי גם ההשגה שבאה מצד האמונה היא בלי גבול, שהוא עניין המרחב דהשגה.

ה. ועל-פי זה יש לבאר בדרך אפשר הטעם שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פתגם הנ"ל בהיותו בבית הג.פ.או.:

בית הג.פ.או. היה המקום שבו רצו לפעול מאסר על אלקות.

ואכן, אילו ענינו של יהודי היה בהגבלה, על דרך האמונה שבאה על-ידי שכל אנושי שהתחלתה ויסודה הוא עניין השכל – אזי היה שייך על זה עניין של מאסר;

ולכן אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר פתגם הנ"ל, שתוכנו, הודעה כללית שהסדר דשכל אלקי הוא שהגישה הראשונה היא עניין האמונה, והיינו, שזהו עניין שאין עליו הגבלות כלל, ובמילא לא שייך על זה עניין של מאסר ח"ו.

ו. (וסיים כ"ק אדמו"ר:)

י"ב תמוז הוא יום מסוגל, ויש בו נתינת כוח לכל אחד ואחת מישראל לצאת ממאסר הגוף ונפש הבהמית.

צריכים אפוא לידע שהסדר בזה הוא – שהגישה הראשונה צריכה להיות מצד אמונה שלמעלה מהשכל, ודווקא על-ידי זה יכולים להיפטר ממאסר הגוף ונפש הבהמית, כי, אמונה אין עליה הגבלות כלל, ועד שפועלת גם בהשגה עניין המרחב, בלי גבול, כנ"ל.

* * *

ז. בפסוק8 "לא הביט אוון ביעקב וגו'" – נימנו ד' עניינים: (א) "לא הביט אוון ביעקב", (ב) "ולא ראה עמל בישראל", (ג) "הוי' אלקיו עמו", (ד) "ותרועת מלך בו".

והנה, בליקוטי תורה9 נתבארו בארוכה שני העניינים הראשונים שבפסוק, "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל" – שזהו כללות החילוק בין שתי הבחינות יעקב וישראל:

בחינת יעקב – הוא עניין עבודת ימי החול בעניין הבירורים, ובחינת ישראל – הוא עניין העבודה דשבת, שאז יש ליהודי נשמה יתירה כו', ועבודתו היא למעלה מעניין הבירורים.

ולכן, בבחינת יעקב נאמר "לא הביט און", כי, עניין הבירורים הוא באופן שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר, ובכללות הוא עניין התלבשות נפש האלקית בנפש הבהמית שתהיה ההתבוננות באופן המובן גם לנפש הבהמית, ולכן, מצד עניין הבירורים יכול להיות עניין של "און", לשון שקר10, והיינו לפי שבעניין ההשגה שייך שינויים כו'. ועל זה נאמר "לא הביט אוון ביעקב", היינו, שגם בבחינת יעקב אין עניין של "און", וטעם הדבר, לפי שגם בבחינת יעקב יש בהעלם עצם הנשמה (כדלקמן סי"א).

אמנם, בבחינת ישראל, הרי מלכתחילה אין מקום לעניין של "און" – כי, "ישראל" הוא על שם "כי שרית עם אלקים"11, היינו, שיש לו שליטה ובעלות על ההעלמות וההסתרים שמצד שם אלקים, שזהו לאחרי עבודת הבירורים, שכבר פעל בירור וזיכוך ועליית נפשו הבהמית וגופו וחלקו בעולם, ולכן אין לו העלמות והסתרים, ומאיר אצלו אלקות בגילוי, ועד שגם ענייניו הגשמיים הם אלקות, ובדוגמת שבת, שמצוה לענגו בעונג אכילה ושתייה12, שהאכילה והשתייה הגשמית עצמה היא מצוה.

ובכללות הרי זה החילוק שבין העבודה בדברי הרשות, שהוא עניין עבודת הבירורים, ובין העבודה דקיום התורה ומצות, שהם אלקות בגילוי.

ח. ויש להוסיף ולבאר גם בנוגע לשני העניינים שבהמשך הפסוק – "הוי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו".

ובהקדים – שעל-פי הביאור הנ"ל בליקוטי-תורה הרי הסדר בפסוק הוא מלמטה למעלה, ומזה מובן, שגם סדר ב' העניינים ד"הוי' אלקיו עמו" "ותרועת מלך בו" הוא מלמטה למעלה.

וגם: מהביאור בליקוטי-תורה משמע שבכללות ישנם בפסוק זה ב' עניינים, יעקב וישראל, והיינו, שגם המשך הפסוק "הוי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" הוא במדריגה של "ישראל", אלא שבפרטיות יותר יש במדריגת ישראל ג' עניינים, וסדרם מלמטה למעלה: "לא ראה עמל בישראל", "הוי' אלקיו עמו", "ותרועת מלך בו".

ט. ויובן על-פי מה שכתוב בגמרא13 בעניין לימוד התורה, "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר14 בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", שזהו לאחרי שהתורה מתאחדת עמו (כמבואר במקום אחר15).

ועל דרך זה בנדון דידן:

בתחילת העבודה במדריגת ישראל – כשעולה מעבודת הבירורים – הרי הוא עדיין בבחינת מקבל, ועדיין לא נעשה בהתאחדות עם אלקות, והיינו, לפי שיש לו עדיין איזו שייכות לעולם, וזהו עניין העמל, שעל זה נאמר "לא ראה עמל בישראל".

ואחר כך מתעלה לדרגא נעלית יותר – שנעשה חד עם אלקות, ועל זה נאמר "הוי' אלקיו עמו".

ועל דרך הידוע בעניין החילוק בין בחינת בתי (בת, מקבל) לבחינת אחותי (חיבור שני דברים יחד)16.

אמנם, יש מדריגה נעלית יותר – בחינת תמתי, שזהו על שם שנשמות ישראל על-ידי עבודתם משלימים כביכול אותו יתברך17. ועל זה נאמר "ותרועת מלך בו", כפירוש רש"י: "לשון חבה וריעות", דהיינו, שחיבתו של הקב"ה היא בישראל – שזהו שישראל הם בבחינת משפיעים.

והמדריגה היותר נעלית ד"תרועת מלך בו", קשורה עם התחלת העבודה בבחינת "לא הביט אוון ביעקב" – כי, דווקא העבודה שמצד בחינת יעקב, עבודת הבירורים, מגעת בהעצמות, ונעשית בבחינת משפיע כביכול, כיוון ש"למעשה ידיך תכסוף"18.

י. ויש לומר בדרך אפשר, שג' הבחינות הנ"ל במדריגת ישראל – ששייכים כולם לעניין השבת – הם בג' הסעודות שבשבת, מעלי שבתא, יומא דשבתא, וסעודה שלישית19:

ידוע20 שבששת ימי החול יורדת המלכות לבי"ע לברר בירורים, שזהו עניין רגליה יורדות21 כו', וביום השבת מתחילה עליית המלכות.

והסדר בזה – שבתחילת העלייה, במעלי שבתא, המלכות היא בבחינת נקודה תחת היסוד, שהיא בבחינת מקבל, בחינת בתי (ובלימוד התורה הוא עניין שהתורה נקראת על שם הקב"ה, "תורת הוי'", כנ"ל).

ומדריגה זו קשורה עדיין עם עבודת הבירורים בימות החול – שהרי העלייה היא מצד הבירורים, ועל דרך מאמר רז"ל22 "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", היינו, שעניין "יאכל בשבת" קשור עם עניין "טרח בערב שבת". ולכן, במדריגה זו צריכים עדיין לשלול את עניין העמל – "לא ראה עמל בישראל".

ואחר כך ביומא דשבתא, מתעלית המלכות (כנסת ישראל, ועל דרך זה כל נשמה מישראל) בבחינת ז"א, ואז היא בבחינת אחותי, כידוע23 שנשמות ישראל נקראים אחים ורעים לז"א, ועל זה נאמר "הוי' אלקיו עמו".

ואחר כך בסעודה שלישית, מתעלית המלכות בבחינת עתיקא, והיינו, שמתגלה מעלת המלכות כפי שהיא בשרשה, שאז היא בבחינת משפיע כו', בחינת תמתי, ועל זה נאמר "ותרועת מלך בו", בו בעצמותו.

ועניין זה – התגלות מעלת המלכות כפי שהיא בשרשה – קשור עם ירידת המלכות לברר בירורים דווקא.

יא. וזהו גם מה שנתבאר לעיל (ס"ט) בעניין "לא הביט אוון ביעקב" – שזהו לפי שגם בבחינת יעקב יש בהעלם עצם הנשמה.

ועניין זה הוא מצד מעלת שרש המלכות, שמגעת בהעצמות, כך, שבבחינת יעקב ישנו העניין ד"תרועת מלך בו".

אלא, שעניין זה הוא בהעלם. ובכדי שיבוא לידי גילוי, צריך להיות תחילה העניין ד"לא ראה עמל בישראל", והעניין ד"הוי' אלקיו עמו", ואז מתגלית מעלת עניין "לא הביט אוון ביעקב", שמגיע בבחינת "תרועת מלך בו"24.

* * *

יב. ציווה לנגן ואמר מאמר ד"ה לא הביט אוון ביעקב וגו'.

* * *

יג. בפירוש הכתוב "ותרועת מלך בו", מבואר בליקוטי-תורה25 ש"תרועת" הוא מלשון שבירה, על דרך התרועה של תקיעת שופר. ואילו לעיל נתבאר כפירוש רש"י שהוא "לשון חבה וריעות".

ויש לתווך ב' הפירושים26 – שעל-ידי עניין השבירה ("צובראָכנקייט"), שזהו עניין השופר, אזי באים לעצם הנשמה.

וכמו שנתבאר לעיל שדווקא בבחינת יעקב ישנו העצם. והיינו, שבחינת ישראל, שהוא עניין גילוי הנשמה כפי שהיא למעלה מהגוף ונפש הבהמית, הוא רק בחינת הגילויים, ודווקא בעבודה דבירור נפש הבהמית, על-ידי ביטול היש – ישנו העצמות.

וזהו גם מה שנתבאר לעיל (במאמר27) בפירוש מה שכתוב28 "אל בית יעקב אשר פדה את אברהם", שבחינת אברהם קאי על כללות הגילויים דסדר השתלשלות, כולל גם עולם העקודים, ועד לגילויים שלמעלה מהשתלשלות וגם הגילויים שלפני הצמצום, וכל זה נפדה ונתגלה על-ידי בחינת יעקב, וכיוון שהפדייה היא על-ידי יעקב, הרי מוכח שבחינת יעקב היא למעלה מכל הגילויים הנ"ל, והיינו לפי שבחינת יעקב מושרש בהעצמות.

(מהתוועדות ש"פ חוקת-בלק ה'תשי"ט. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"ט ח"ג (כו) עמ' 69-76, בלתי מוגה)

__________________________

1)    שיחת יום ב' דחג הסוכות תרצ"ו ס"ח (סה"ש תרצ"ו ע' 9).

2)    תיבות אלו אינם בבירור (המו"ל).

3)    שיחת ליל שמע"צ ס"ה (סה"ש שם ע' 12).

4)    ראה זח"ב קפו, ריש ע"ב.

5)    אבות פ"ה מט"ו.

6)    ירמי' כג, כט. וראה ברכות כב, א.

7)    ואתחנן ד, ד. וראה אבות דר"נ ספל"ד.

8)    פרשתנו (בלק) כג, כא.

9)    פרשתנו (בלק) ע, ג ואילך.

10)  ראה בהמאמר פ"ו (לעיל [תו"מ התוועדויות תשי"ט ח"ג] ע' 66). וש"נ.

11)  וישלח לב, כט.

12)  ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסרמ"ב. וש"נ.

13)  ע"ז יט, א.

14)  תהלים א, ב.

15)  ראה גם תו"מ חט"ז ס"ע 201. וש"נ.

16)  ראה תו"מ סה"מ סיון ע' שנה ואילך. וש"נ.

17)  ראה תו"א ויחי נא, ב. לקו"ת שה"ש לד, ד. לט, א. ובכ"מ.

18)  איוב יד, טו.

19)  ראה המשך תרס"ו ע' תקמג ואילך. תער"ב ח"ב ע' א'צו ואילך.

20)  ראה לקו"ת פרשתנו (בלק) עב, א ואילך. ובכ"מ.

21)  משלי ה, ה.

22)  ע"ז ג, סע"א.

23)  ראה לקו"ת שה"ש ח, ג. ובכ"מ.

24)  בשיחה זו חסר משנ"ת בלשון רש"י בהקדמת פירושו על הפסוק: "אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה" – ה"מדרש נאה" יש להמשיכו ב"פשוטו", בעולם העשי' (המו"ל).

25)  פרשתנו (בלק) עב, ב.

26)  ראה לקו"ת שם.

27)  פ"ב ואילך (לעיל [תו"מ התוועדויות תשי"ט ח"ג] ע' 62 ואילך).

28)  ישעי' כט, כב.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)