מחלוקת קורח ועדתו יש בה כל המאפיינים של מחלוקת שלילית והרסנית. זו מחלוקת שמחפשת תירוצים ואמתלות, אבל סיבתה העיקרית – שנאת-חינם
פתגם עממי אומר שהדרשנים אוהבים מאוד את פרשת קורח, משום שיש הרבה לדון בה, והיא גם תמיד אקטואלית. בכל מקום ובכל זמן שבו ידברו על מחלוקת, יהיה הדבר בעיתו ובזמנו. פרשת קורח היא אכן דוגמה למהותה של מחלוקת שלילית והרסנית. התבוננות בפרשה ובטענות קורח ועדתו יש בה לשפוך אור על מהותה ומאפייניה של תופעת המחלוקת, שאנו סובלים ממנה כל-כך.
בראש ובראשונה רואים היטב כמה צדקו חז"ל במאמרם "כל הפוסל – במומו פוסל". קורח ועדתו קמים כנגד משה רבנו בטענה: "מדוע תתנשאו!". הם מאשימים את משה בהתנשאות ובגאווה, ומכאן ניתן להסיק שהם הענווים נטולי השאיפות האישיות. האמת הפוכה, כמובן. התורה עצמה העידה שמשה "עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה", ואילו כל מהותה של מחלוקת קורח ועדתו נבעה משאיפות של גדולה ומתאוות כבוד.
זה אחד ממאפייניה המובהקים של המחלוקת – הפיכת היוצרות. הפלגנים מתהדרים בדרך-כלל באצטלת האחדות. גוף, תנועה או מפלגה שהמילה 'אחדות' או 'איחוד' כלולה בשמו – חזקה עליו שפרש בשעתו מגוף אחר, ומיהר להניף את דגל האחדות, כדי להסוות את פלגנותו.
לחפש שלום והידברות
בעלי המחלוקת ממהרים לטעון להגנתם, כי יש דברים שעליהם אי-אפשר לוותר והמחייבים אותם לפרוש מן הכלל. מלמדת אותנו התורה, שבדרך-כלל הדברים הפוכים: הרצון להתפלג נולד עוד קודם שנמצאו העילות לכך. לכן המילה הראשונה בפרשת קורח היא "ויקח קורח", ומתרגם אונקלוס – "ואתפלג". לאמור, יצר הפילוג הופיע עוד קודם שנומק הדבר בכל הטענות שבאו אחר-כך.
מי שחפץ באמת להיות יחד ולפעול במשותף, מוצא את הדרך להתגבר על חילוקי-דעות ועל כשלים שאולי קיימים. בראש ובראשונה הוא מנסה להתדבר, לתקן את הדברים מבפנים. הוא משקיע את כל מאמציו בניסיון להשפיע בתוך המסגרת. בדרך-כלל מתברר שאין צורך בהתפלגות.
המתפלגים אינם חפצים כלל בהידברות ובשיתוף-פעולה. הם רואים רק את עצמם, את מאווייהם ואת דרכם. אם אין נענים להם – מיד הם קמים ופורשים. ואז מתברר, שבעצם הם רצו מאז ומעולם להיות מחוץ למסגרת שבה יש להתחשב באנשים אחרים ובדעות אחרות, ועכשיו נמצאה להם ההזדמנות הנאותה.
יצר הרסני
עוד מלמדת אותנו הפרשה כי יצר המחלוקת גובר אפילו על רצון הקיום האישי. הלוא כל בני-ישראל ראו מה קרה לנדב ואביהוא שהקריבו 'אש זרה' לפני ה'. היה ברור להם שהקרבת קטורת במשכן על-ידי אנשים שלא הורשו לכך, עלולה לגרום למותם. אף-על-פי-כן קמים מאתיים וחמישים איש, 'נשיאי עדה', 'אנשי שם', נוטלים מחתות והולכים להקטיר קטורת. סופם המר היה בלתי-נמנע.
תופעות דומות ראינו, לדאבוננו, לכל אורך ההיסטוריה. כך בא עלינו החורבן: המצור הרומאי בשיאו. העם בירושלים נאבק על קיומו. ובמה עוסקים היהודים בשעה זו? בשנאת-חינם. שנאת אחים, שאין לה סיבה ואין בה היגיון גורמת שבשעה גורלית כל-כך נלחמים היהודים זה בזה, ומגישים את העיר לאוייב על מגש של כסף.
מי שייטול כמה מן המחלוקות שהסעירו את העולם היהודי, יסלק הצידה את מטעני ההשמצות וההכפשות ההדדיות וינסה לבדוק מה הפריד באמת בין הצדדים – יעמוד נדהם. חוץ מכמה נושאים לא-חשובים - שגם הם עוּותו, סולפו ונופחו – קשה למצוא הבדל ממשי.
זה כוחו של יצר המחלוקת. אלפיים שנה אנו סובלים בגללו, בגלות הארוכה שסיבתה שנאת-חינם. הגיע הזמן לומר למחלוקת הרף, לחתור לאחדות ולאהבת-ישראל, ועל-ידי כך לזכות בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
