חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:44 זריחה: 5:51 י"ט בתמוז התשע"ט, 22/7/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חצי פסוק / שלום דובער
תגובות והערות

מדורים נוספים
התקשרות 727 - כל המדורים ברצף
תמוז – בירור החומר והוספה בקדושה מתוך חמימות
מחיל אל חיל גם בגאולה
מנהגי הספרדים
פרשת קורח
אם אין קמח אין תורה
חצי פסוק / שלום דובער
הלכות ומנהגי חב"ד

חצי פסוק עם שם ה'

ב'התקשרות' לפרשת בחוקותי (תשכ"ב), נאמר בעניין חצי פסוק עם שם ה'1, אשר הקטע 'כגוונא' שאומרים בליל שבת-קודש הוא תפילה, ולכן מותר לומר את האזכרות כתיקונן.

והעירנו הרב יהודה-לייב שי' גרונר:

א) ב'הערות וציונים' ל'סידור עם דא"ח'2, בקשר לאמירת קדיש בליל שבת-קודש לפני ברכו, כותב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "אומרים כאן קדיש, כיוון ד'כגוונא' הוא 'אגדה, שהיא דרשת הפסוק' (אדה"ז בשו"ע שלו סו"ס נד)".

ב) בהערות וציונים שם3, בקשר לאמירת 'כגוונא', כותב הרבי: "כמדומה ברור שבאמירת מאמר זהר זה אומרים השם כתיקונו, ומובן שיש לחלק בין קריאת אזכרות המובאים בעניין הנלמד, לבין 'המתלמד מטבע הברכות' שאסר רבנו הזקן בשו"ע שלו (או"ח סי' רטו ס"ב). וראה ברכי יוסף שם4. ואכ"מ".

המערכת

_____________

1)    הדברים הובאו ב'התקשרות' גיליון רעח ס"ע 17 שצויין שם, כמענה הרבי לשאלת אחד מחברי המזכירות בזה – המערכת.

2)    עמ' 734, לדף קעא,א ד"ה חצי קדיש. ובמקביל בהוספות לשו"ע אדמו"ר הזקן ח"ב (מהדורת קה"ת הישנה, תשכ"ד ואילך) עמ' 830 הערה 9, ובספר המנהגים עמ' 27 בהערה ד"ה חצי קדיש.

3)    עמ' 733, לדף קסח,א ד"ה כגוונא. ובמקביל בהוספות לשו"ע הנ"ל הערה 8, ובס' המנהגים שם בהערה ד"ה באמירת כגוונא.

4)    שם (בס"ק ד) הביא משו"ת שאילת יעב"ץ (סי' פא), שאם יש אזכרה באמצע מטבע ברכה הכתובה בש"ס יכול לאומרה. וכתב עליו: "ואין דבריו מוכרחים, ומנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי שלא להזכיר השם כקריאתו". ובשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' יג) הביא מתשובת רב נחשון גאון (אוצר הגאונים למסכת ברכות סי' שנב), שבאמירת ברכות דרך לימודו, אם אומר שם ה' כקריאתו הרי הוא כמוציא שם שמים לבטלה. וכדעת המג"א (ס"ק ה), א"ר (ס"ק ד) ואדמו"ר הזקן (ס"ב). וכיוון שכאן מדובר בברכות שאסרו כנ"ל [בקשר לפסוקים - ראה להלן], לכאורה חייבים לומר שההיתר לומר זאת הוא בתורת תפילה. ואין זו סתירה שיש כאן מאגדות חז"ל, שעבורן צריך לומר קדיש.

אבל בפסוקים שבש"ס ושאר מדרשי חז"ל פסק הברכי יוסף כהיעב"ץ לקרוא את האזכרות כקריאתן, וכן פסקו הפרי מגדים (באשל אברהם על המג"א שם), השערי תשובה (ס"ק ב. בשו"ע השלם ס"ק ד) והמשנה ברורה (שם ס"ק יד). מאידך, בערוך השלחן (ס"ב) משווה דין פסוקים לדין ברכות: "וכן הדורשים ברבים ומזכירים פסוק שיש בו שמות, לא יפרש השם, אלא יאמר 'השם'. ואף שיש מתירין, נכון להתרחק מזה, וכן אנחנו נוהגים". וכן הביא בשו"ת יחוה דעת ח"ג סי' יג מרבי חיים הכהן רפפורט בשו"ת מים חיים חאו"ח סי' כב, שואל ומשיב קמא ח"ג סי' נג, שו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א סי' קד, שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' נד, ועוד. 

כל אלה לא חילקו בין פסוק שלם לחצי פסוק, וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב או"ח סי' קא. (אלא אם נאמר בדעתם, ועכ"פ בדעת מקצתם, שכל הדיון לא נסב אלא על חצי פסוק, דפשיטא שפסוק שלם ניתן תמיד לאומרו עם השמות שבו). והחיי אדם (כלל ה' ס"ב) מתיר במפורש לומר חצי פסוק עם שם ה' (ושם בנשמת אדם ס"ק ב דן לעניין "כל פסוקא דלא פסקיה משה...". ובחסד לאלפים שנעתק בכף החיים ס"ק לו הבין בו ההיפך, כמ"ש בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מ אות ג, אך סיים שם שלמעשה נוהגים דלא כהחיי אדם, אלא כשטעה בקריאת התורה ויש שם ה', מסיים לקרוא את הפסוק כולו משום כבוד ה' וחוזר לקרותו כולו שנית, ורק כשיש עוד שם ה' בהמשך נוהג כמ"ש החסד-לאלפים להפסיק ולחזור לתחילת הפסוק ולקרוא כראוי). ורק מספר טהרת מים (מערכת ה אות פו) מביא ביחוה דעת שם, שמחלק בזה בין פסוק שלם לחצי פסוק, כדברי הרבי בזה - המערכת.

בעניין הנ"ל

ב'התקשרות' נאמר בשם הרבי, כי באמירת פרקי אבות אין לקרוא את שם ה' בחצי פסוק, מכיוון שפרקי אבות הם לימוד. לעומת זאת, ב'כגוונא' שהוא תפילה, יש לומר את שם ה' גם בחצי פסוק.

באותו מאמר נשאלו שאלות ממעשה הקטורת ומשש זכירות, שהם לימוד, ואומרים בהם את שם ה' גם בחצאי פסוקים.

כמו-כן יצויין, שבקהילות [ספרדיות] רבות נהוג לקרוא בין פסח לעצרת את פרקי אבות לפני 'אין כאלוקינו' בסיום תפילת מוסף של שבת, במנגינה מיוחדת ובחלוקה של משנה אחת לכל קורא. בקריאה זו אומרים את שם ה', והשאלה היא: האם זה נוגד את דברי הרבי הנ"ל?1

נראה לעניות-דעתי שכוונת דברי הרבי היא להבדיל ולחלק בין קריאה שהיא חלק מהתפילה וכיוצא-בזה, לבין קריאה שאיננה קשורה לתפילה: כגוונא, וכן מעשה הקטורת ושש זכירות, הם חלק מהתפילה, וממילא חייבים לקרוא אותם כמות שהם, ללא שינוי, ובכלל זה השמות. לעומת זאת, בפרקי אבות, שקורא כל אחד לעצמו [כמנהגנו], אין עליו חובה לקרוא את שם ה' כמות שהוא, ולכן יאמר רק "השם" כדי להימנע מחשש הזכרת השם לבטלה, כמו בכל לימוד תורה.

אבל כאשר מדובר בקריאת פרקי אבות כחלק מן התפילה, וכנ"ל בקהילות מסוימות, יש הכרח להיצמד לטקסט, ובמצב כזה אין חשש של הזכרת השם לבטלה.

זאת, על-פי העיקרון המובא בכף החיים2 בשם חסד לאלפים: "צריך ליזהר שלא להוציא שמות יתירים בתפילה ותחנונים, כל דסגי בלאו הכי, וכל אשר יכול למעט בהזכרת שם השם – ימעט...".

עיקרון זה, שהזכרת שם ה' תלויה בנחיצות העניין, מופיע גם בדברי אדמו"ר הזקן בשולחנו3: "... אין נוהגין לומר 'יעלה ויבוא' בתוך 'הרחמן' כמו שנוהגין ב'על הניסים' [=מי ששכח לאומרו במקומו בברכת המזון], לפי שב'יעלה ויבוא' יש בו הזכרת שמות, ולא רצו לאומרם שלא לצורך, אף-על-פי שאין איסור בדבר, שהרי אומרים כל היום תחינות ובקשות שיש בהן הזכרת שמות...".

לפי זה מובן, שגם באמירת ההגדה בשבת הגדול, מאחר ועליה להיות מעין האמירה בליל הסדר, יש בה הכרח של היצמדות לטקסט, ובכלל זה הזכרת שמות.

הרב יוסף כהן, רמלה

_______________

1)    ראה לעיל הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. שהברכי יוסף התיר לומר שמות ה' בחצאי פסוקים שבדברי רז"ל – המערכת.

2)    סי' רטו ס"ק לה.

3)    סי' קפח סעיף יב.

עוד בעניין חצי פסוק עם שם ה'

ב'התקשרות' (תשכ"ב עמ' 16) נשאלו כמה שאלות בנדון, ואנסה להבהיר מעט את העניין:

טעם המנהג שלא לומר את שם ה' כמות-שהוא באמירת חצי פסוק, הוא לכאורה כדי שלא לומר שם ה' בכל מקרה, שיש בזה כעין זלזול ח"ו, אלא רק כשיש אמירה בעלת חשיבות. פסוק שלם יש לו חשיבות, ולכן נוהגים לומר בו את שם ה'.

טעם המאמר "כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן", גם הוא לכאורה כדי לכבד את הפסוק שבתורה, שייאמר כנתינתו, ושלא להפסיק באמצעו.

על-כן, כשם שמועיל הסברו של מהר"ם שיק לאמירת חצאי פסוקים ב'שש זכירות', מכיוון ש"אין הכוונה לקריאת פסוק או פרשה, כי אם לזכירת עניין", שמכיוון שיש בחלק הנאמר עניין שלם של מצווה – אין עוד צורך לקרוא את כל הפסוק (כי כעת אין עוסקים במקרא), מאותו טעם ניתן גם להגיד באותו חלק את שם ה' כמות-שהוא. ומסתבר שכן הדבר גם בקשר למעשה הקטורת, פרשיות שונות ואף הגדה של פסח, שעניינן אינו מקרא אלא שבח, תחנונים וכיו"ב. וחידש הרבי שכן הוא גם בקשר לאמירת הזוהר ד'כגוונא' (ושהדבר נכון לא רק בקשר לפסוקים, אלא גם בקשר לברכות).

ועדיין צריך ביאור בקשר לפרקי אבות ולימוד תורה שבעל-פה בכלל, שאמנם הם לימוד תורה, אבל אינם 'מקרא' אלא 'משנה', ומכיוון שאותו חלק שנזכר שם מהפסוק – מספיק לעניין שבו מדובר על אתר, למה לא נתיר גם שם לומר חצאי פסוקים, כנהוג, וכפי הנדפס בכל הסידורים מאז ומקדם.

הרב יעקב הלוי הורוביץ, ראשון לציון

עוד בעניין השם 'שלום דובער'

בהמשך לדיון בנושא ב'התקשרות' (גיליון תשכ"ג):

א) יש לציין מראה מקום מדברי הרבי באופן כתיבת 'דובער' – תוכן קצר משיחות תשמ''ט, ליל ב' דחג הסוכות אות ח: "ואף שבשטרות צריכים לכתוב השם בב' תיבות...".

ב) תיקון למה שכתבו "והמכונה בערל" – לכאורה צ"ל "ודמתקרי בערל", שהרי כותבין 'דמתקרי' היכא שבעיקר השם יש בו גם שם לעז (כמבואר בפ"ת לסדר גט ראשון סעיף יט סק"ט קרוב לסופו, שיש לכתוב "צבי הירש דמתקרי הירש", וכ"כ בס' גט מסודר שער השלישי סימן ח סוף סעיף ד בשם איזה מגדולי מורים, וכ"כ בס' קב נקי כלל ל"ז אות ח, וכ"כ בס' גט למעשה ע' 260: "מנחם מענדל דמתקרי מענדל ודמתקרי מעניא ודמתקרי מאניעק".

ג) בס' קב נקי, שמות אנשים, אות ב' ס"ק יד מביא, שמצא כתוב שיש לכתוב לכתחילה בעריל (ביו"ד) [וצ"ע].

הרב אברהם יהודה קיעוומאן, חבר הבי"ד – מלבורן, אוסטרליה

מקור נוסף

קראתי בעניין את השקלא-וטריא לעניין שמו הקדוש של כ"ק אדמו"ר נ"ע.

וכדאי להעיר מ'לקוטי לוי יצחק – אגרות קודש', עמ' שצה, ששם מדבר על שם זה, וכותב ש"היה לו ב' שמות בלשון הקודש – 'שלום' [ו]'דוב', ושם אחד בלע"ז – 'בער', הוא על-דרך שניים מקרא ואחד תרגום".

והיינו שנקט בפשטות שיש כאן שלושה שמות – שניים מקרא (בלשון הקודש) ואחד תרגום (בלע"ז). וראה שם, שלפי זה מבאר את הקשר של כ"ק אדמו"ר נ"ע עם שבט יששכר, שגם בשמו מצינו עניין של שלוש, שלכן הסתלקותו של אדמו"ר נ"ע היתה בב' ניסן, היום של נשיא יששכר1. עיין שם.

הרב מנחם מענדל רייצס – קריית גת

______________________

1)    וראה בסדר השמות למהר"ם ר' יוזפש אות ב' (בשו"ע השלם נדפס בעמ' רמו): "בער – הוא כינוי לדוב או ליששכר" - המערכת.

עוד הערות בעניין הנ"ל

לדברי הרב לוין ב'בירור', "שמאז בריאת העולם לא היה שום אדם בעולם שנקרא בדיבור בשם דובער" – העירונו שאצל יוצאי גרוזיה (גאורגיה) נפוץ בדורות האחרונים השם "שלום דובער" כאשר 'דובער' נקרא ונכתב כשם אחד (="דוֹבֶּר").

א) בקשר לכתיבה הלכתית, הנה בנוסח שטרי התנאים של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע1 ושל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע2, מופיע השם "שלום דובער" כש'דובער' נכתב כשם אחד.

ב) ולהעיר מס' עזר מקודש, שמות אנשים, אות הד': "דובער – רגילין לחתום עצמם [אותם ששמם הקודש דוב וכינויים בער] ומכל מקום ידוע לכל שהוא [כל אחד] בפני עצמו, כאילו היה כותב עוד ב'" עכ"ל. ולכאורה כוונתו, שאף שבעלי שמות אלו רגילין לחתום בבי"ת אחת, הרי עיקר השם הוא בשני בי"תין, כשני שמות נפרדים, לעניין גט וכתובה.

המערכת

_____________________

1)    צילומו בספר המאמרים תרל"ה ח"ב עמ' תקנ"ז.

2)    (מופיע שם פעמיים) צילומו באגרות-קודש שלו כרך טז עמ' שצ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)