חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:46 זריחה: 5:48 י"ד בתמוז התשע"ט, 17/7/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 881 - כל המדורים ברצף

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 881, ערב שבת פרשת חיי-שרה, כ"ו במרחשוון תשס"ד (21.11.2003)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

להיות יהודים גאים

את פרץ האנטישמיות והשנאה יש לראות כיוצא מן הכלל. הפורעים למיניהם הם הפסולת המבאישה, שבוקעת החוצה כדי שתיגדע סופית

הפיגוע הרצחני בטורקיה בשני בתי-כנסת מעורר בלב כולנו את החרדה מפני התפרצות של גל שנאה ואלימות כנגד יהודים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם. גם בארץ-ישראל סובלים היהודים מפיגועי טרור קשים, אבל בחסדי ה'  לפחות יש לנו היכולת לעמוד ולהגן על נפשנו. לעומת זאת, במדינות העולם אנו תלויים בחסדי השלטונות, וכבר ידענו ימים לאורך ההיסטוריה שהשלטונות לא בדיוק הגנו עלינו.

תופעות של התנכלות למוסדות יהודיים והתחזקות המפלגות הנאו-פשיסטיות בכמה ממדינות אירופה באות עלינו במידה מרובה של הפתעה. הייתה תחושה שהאנטישמיות היא כבר נחלת העבר. העולם שלנו נראה נאור ותרבותי, עולם שכבר אין בו מקום לשנאת זרים ולטיפוח איבה כלפי העם היהודי; ופתאום מתנפצות כל התאוריות היפות, והאנטישמיות העתיקה והמוכרת עולה ובוקעת מחדש.

האומנם חזרה לאחור?

השאלה המרכזית יותר שצריכה להעסיק אותנו, נוגעת למשמעותה של תופעה זו בתקופתנו. כל תקופת הגלות התרגל העם היהודי לראות באנטישמיות חלק ממציאות החיים. לא מתוך השלמה, אבל מתוך קריאה נכונה של המציאות, ידעו היהודים לקבל את האנטישמיות כנתון קבוע מראש. "הלכה, בידוע עשיו שונא ליעקב", קבעה הגמרא, והלכה זו התממשה עד תום במשך שנות גלותנו.

ידענו עליות ומורדות בעוצמתה של האנטישמיות במהלך ההיסטוריה היהודית, אבל גם בעתות החסד היה ברור שמדובר בשעה של חסד בתוך מציאות של שנאה ורשע. החסד היה היוצא-מן-הכלל; הכלל היה שנאה, רדיפות, הרג וייסורים.

לאחר השואה, ובמיוחד בעשרות השנים האחרונות, מפעמת בנו תחושה שנכנסנו לעידן חדש. היהודים בעולם כולו נהנים מחופש מוחלט ומשוויון-זכויות מלא (או כמעט מלא). תופעות של אנטישמיות זוכות לגינוי כולל ומקיף של כל המדינות הנאורות. יותר ויותר מדינות מחפשות את קרבתו של העם היהודי. נראה אפוא, שמשהו בכל-זאת השתנה.

ופתאום בא הגל העכור הזה ומטיל צד כבד על כל העניין. רבים תוהים, אולי באמת אין מעמדנו הנוכחי אלא אפיזודה חולפת, חלילה? אולי אנו עדים לצמיחתה המחודשת של שנאה מטורפת ואנטישמיות גואה? אולי באמת לא השתנה דבר במהות היחסים שבין ישראל לעמים?

העולם צועד לגאולה

יש לנו יסוד איתן להאמין שאיננו עומדים לחזור לימים האפלים של רדיפת יהודים. מאמינים אנו שהתנהלות ההיסטוריה איננה אקראית, חס-ושלום, אלא מכוונת מלמעלה. השינוי שחל בדורנו ביחסן של אומות-העולם כלפי העם היהודי נובע מאופייה וממהותה של התקופה המיוחדת שאנו חיים בה.

עם-ישראל והעולם כולו צועדים לקראת עידן הגאולה, וכבר עכשיו מתחילים להתנוצץ הארות מהטוב של ימות המשיח. הרבי מליובאוויטש ציין פעמים רבות את השינוי לטובה בהתייחסות של הגויים כלפי יהודים, כחלק מהתהליכים המתרחשים בימינו כהכנה לקראת הגאולה הקרובה לבוא. על-כן יכולים אנו להיות בטוחים שהמסע הזה אל הגאולה יתקדם בנתיב המובטח, ולא ייסוג לאחור חס-ושלום.

את פרץ האנטישמיות והשנאה יש לראות כיוצא מן הכלל. הכלל צועד היום לכיוון של גאולה, שלום, צדק ויושר. מגולחי הראש והפורעים למיניהם הם הפסולת המבאישה, שבוקעת החוצה כדי שתיגדע סופית.

מכאן נגזרת תגובתנו לאיומי הטרור והאנטישמיות. חלילה להוריד את הראש או להסתיר את יהדותנו. המציאות מוכיחה שיהודים שומרי תורה ומצוות ברחבי העולם נהנים מיחס של כבוד והערכה. עלינו להתהלך ברחבי העולם כיהודים גאים, לנהל מוסדות גלויים, ולקיים פעילויות ואירועים ללא פחד ומורא. ובקרוב ממש נזכה לייעוד - "ונהרו אליו כל הגויים".

בציפייה לגאולה

"כבר כלו כל הקיצין... וכבר סיימו את כל ענייני העבודה, ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח-צדקנו - ועכשיו עבודת השליחות היא: להיות מוכנים בפועל לקבלת פני משיח-צדקנו בפועל ממש!

(הרבי מליובאוויטש, שבת פרשת חיי-שרה תשנ"ב)

יש חדש

כינוס שלוחי הרבי

ביום רביעי השבוע נפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי השנתי של שלוחי הרבי. משתתפים בו קרוב לאלפיים שלוחים מרחבי העולם, ובהם יותר ממאתיים שלוחים מישראל. בכינוס יתקיימו דיונים על האתגרים העומדים לפני השלוחים, וכמו-כן יידונו הבעיות המיוחדות שנוצרו מהגברת האנטישמיות בכמה מדינות בעולם והאיומים על מרכזים יהודיים. העמדה שתוצג בכינוס היא, שאין להסתיר את היהדות ואין להיכנע לטרור. התשובה היהודית לטרור היא הגברת אור היהדות, מתוך נקיטת אמצעי הזהירות המתחייבים.

חנוכה עם חב"ד

תכנית מיוחדת של נופש וחוויה רוחנית תהיה בע"ה בחנוכה, מיום חמישי ל' בכסלו עד מוצאי שבת ב' בטבת (25-27 בדצמבר) במלון הכפרי חפץ-חיים. אורח השבת יהיה הרב מנחם-מענדל גורביץ. במהלך ימי האירוח ייהנו המשתתפים משפע של חוויות לכל המשפחה. מחירים מפתיעים ותשלומים נוחים. להרשמה ולקבלת תכנייה נא לפנות לצעירי-חב"ד טל' 03-9607588 שלוחה 154 (אפשר להשאיר הודעה).

יש דין ויש דיין

יהודה גרובייס מגיש סרט עלילתי חדש - יש דין ויש דיין, המבוסס על סיפור מימי הבעש"ט. הסרט צולם במזרח אירופה, בנופים המקוריים שבהם התרחש הסיפור. להשיג בתקליטורים ובקלטות וידאו. טל' 1-700-704120

משחק כתר תורה

עוד משחק מבית מלכות, המפיקה משחקים חינוכיים: העיסקה כתר תורה. משחק תחרותי שבו מידות טובות מניבות רווח ולהפך. טל' 1-700-704120  

שלחן שבת

שבועה בחיים הרוחניים

כשהטיל אברהם על אליעזר את השליחות למצוא אישה ליצחק, השביעו שבועה וביקש "שים-נא ידך תחת ירכי". מכאן לומדת הגמרא, שמי שנשבע צריך לאחוז בידו חפץ של מצווה - ספר תורה או, בדיעבד, תפילין - כשם שהורה אברהם לאחוז במצווה היחידה שנצטווה עליה מפי הקב"ה - מצות המילה.

החובה לאחוז חפץ של מצווה בעת השבועה אינה חלה על כל שבועה, אלא רק על שבועת "מודה במקצת". אם תובעים מאדם כסף, והנתבע מודה במקצת סכום התביעה, אך מכחיש את היתרה - עליו להישבע על אמיתות טענותיו, ובעת שבועתו הוא צריך לאחוז בידו ספר-תורה או תפילין.

מודה במקצת

עניין השבועה של 'מודה במקצת' קיים גם בעבודתו הרוחנית של האדם. הקב"ה נותן לאדם את חיי נשמתו ואת הכוחות לחיות ולעשות, והאדם חייב לקב"ה - עליו לנצל את כוחותיו לעבודת ה'.

לעיתים עלול להיווצר מצב של 'מודה במקצת'. אמנם הוא מכיר בעובדה שהקב"ה הוא שליט העולם והוא הנותן לו את כוחותיו ואת חייו, אבל אין הוא מודה שהכול שייך לקב"ה. נדמה לו שבפרטים מסויימים הוא בעל-הבית ובידו לעשות כחפצו, בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

לא יכול לכפור

אמנם הוא מתפלל ולומד תורה, אבל אחרי התפילה והלימוד שוררת בקרבו התחושה שהוא כבר פרע את חובו לקב"ה, ומעתה הכול תלוי בכוחו ובעוצם ידו.

להיות 'כופר הכול' - אין יהודי יכול. מכיוון שנשמתו של יהודי היא 'חלק א-לוה ממעל ממש', והנשמה גם בשעת החטא נשארת קשורה בקב"ה ונאמנה לו, אין ביכולתו 'לכפור הכול' ולחשוב שכל חייו וכוחותיו הם שלו, כוחו ועוצם ידו. אפילו קל-שבקלים אין לו ההעזה להתכחש ל'חוב' כולו. לכל היותר הוא יכול להיות 'מודה במקצת'.

לאחוז בתורה

העצה לזה היא 'שבועה'. עניינה של שבועה, במשמעות של שובע, לתת כוחות ולחזק את האדם. כשם שאדם שבע יש לו יותר כוח, כך ה'שבועה' עניינה חיזוק כוחותיו של האדם, על-ידי כוח אלוקי מלמעלה, שמסייע לו להגיע להכרה שאין לו מאומה משל עצמו, וממילא יחוש את מלוא חובתו לשלם את חובו לקב"ה.

כשם שבשבועה הגשמית יש צורך לאחוז ספר-תורה, כך גם ב'שבועה' הרוחנית. כדי לקלוט את הכוחות הרוחניים שניתנים מלמעלה צריכים להיות קשורים לספר-תורה - ללימוד התורה. גם כאשר במשך היום הוא עסוק בעסקיו בענייני העולם, עליו להתייגע בתורה ככל שידו משגת וכפי הפנאי שלו. מזה יקבל את הכוחות להפוך את כל חייו ומעשיו הגשמיים שיהיו 'כלים' לאור האלוקי, ובכך יחזיר את ה'הלוואה' שקיבל מהקב"ה.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 41)

אמרת השבוע

במצוות אין ניסים

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב התאמץ לפעול בעניין ציבורי כלשהו, והדבר נתקל בקשיים מרובים ובהפרעות קשות. אמר לו אחד ממקורביו: "מדוע כשהרבי נותן ברכה ליהודי, היא מתקיימת, ואילו כאן הוא מתאמץ כל-כך?".

נענה רבי לוי-יצחק: התורה מספרת שכאשר באה רבקה לשאוב מהבאר, עלו המים לקראתה. אבל אחר-כך, כששאבה בעבור אליעזר וגמליו, נאמר "ותשאב ותמלא", ומכאן שהמים כבר לא עלו לקראתה. אלא שכאשר הצדיק עוסק בצורכי גופו, מתרחשים לו ניסים, אולם כשהוא עוסק במצוות - עליו לעמול עליהן, ואין הן נעשות מאליהן.

מן המעיין

אברהם

העיקר - זיכוי הרבים

על אברהם אבינו נאמר (בראשית יח,יט): "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו". מפרש רש"י: "כי ידעתיו - לשון חיבה". ללמדנו שעיקר חיבתו של אברהם אבינו היתה בכך שציווה לבניו ולביתו. גודל עבודתו עם עצמו והניסיונות שעמד בהם, אינם בערך לגבי זה שזיכה את הרבים.

(היום-יום)

הקריא לשם ה'

"ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (בראשית כא,לג). אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא", מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם, משל אלוקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.

(סוטה י)

הכול הוא אלוקות

אברהם אבינו הסביר לעולם, שה' יתברך לא זו בלבד שברא את העולם ומנהיגו בהשגחה פרטית, דבר שאפשר להבינו גם ממשמעות הביטוי "א-ל העולם", אלא ה' יתברך הוא "א-ל עולם" - הווי אומר, שכל דבר בעולם מראה על הקב"ה, על הבורא.

(ספר השיחות תש"ג)

אהבת הצדק

אמר אברהם לקב"ה: אם עולם אתה מבקש - אין דין; ואם דין אתה מבקש - אין עולם. אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשיו. אם אין אתה מוותר מעט, אין העולם יכול להתקיים. אמר לו הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק ותשנא רשע", אהבת לצדק את בריותיי ומיאנת לחייבם, על-כן "משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחבריך".

(בראשית רבה)

לימוד זכות יקר למעלה

אברהם אבינו היה הראשון שלימד זכות על העולם. יש לדעת שלימוד זכות שמלמדים על העולם בכלל ועל ישראל בפרט, הוא דבר חביב ויקר למעלה.

(ספר המאמרים תרפ"ו)

פרסום שם-שמים

"ואגדלה שמך" (בראשית יב,ב). לשם-מה נזקק אברהם להבטחה שיתגדל שמו בעולם, וכי הוא חיפש לעצמו כבוד? אלא פרסום שמו של אברהם אבינו הוא דבר אחד עם פרסום שמו של הקב"ה, שכן בכל מקום שאליו הגיע אברהם, עשה שיתפרסם ויתקדש שם שמים.

(לקוטי שיחות)

אין עולם בלי מנהיג

"ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב,א). אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת. אמר, תאמר שבירה זו בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו, אני הוא בעל העולם.

(בראשית רבה)

למה ה' לא נגלה אלינו

כאשר אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש היה ילד קטן, בן ארבע או חמש, נכנס אל סבו, ה'צמח-צדק', והתחיל לבכות: "מדוע נגלה ה' אל אברהם אבינו, ואילו לנו אין הוא מתגלה? ענה לו ה'צמח-צדק': כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנה, מחליט למול את עצמו - ראוי וכדאי הוא שיתגלה אליו ה'.

(היום-יום)

מעשה שהיה

סערת הנפש

סיסטה הייתה נערה כבת שש-עשרה שגרה עם הוריה ואחיותיה בעיירה נוטינגהם שבאנגליה. היא גדלה כנוצרייה לכל דבר ואף עבדה בכנסייה המקומית, מתוך הזדהות עמוקה עם רעיונותיה ובשאיפה להיות נזירה.

מילדותה נטתה סיסטה לרוחניות. כמי שגודלה כל ימיה על ברכי הנצרות, אך טבעי היה כי תפנה נטייה זו לאפיק דתי. העובדה שאמה יהודייה במוצאה הייתה ללא כל משמעות בעיניה. בכנסייה זכתה סיסטה להערכה רבה, וגם ג'יימס אביה, נוצרי אדוק, היה גאה בה מאוד.

סיסטה מעולם לא שאלה את אמה שאלות הקשורות במוצאה. גם אילו הייתה שואלת, ספק אם הייתה שומעת את הסיפור במלואו.

סיפורה של משפחת אמה מתחיל שני דורות לאחור, באלכסנדריה שבמצרים. רפאל וטובה מורדו, מבני הקהילה היהודית בעיר, שכלו בזה אחר זה את תשעת ילדיהם, שנולדו להם עם בעיות בריאות קשות. לאחר שהרבו בתפילה נולד להם ילד בריא ונקרא שמו חיים-שמואל. כעבור זמן זכו גם לבת, שרה שמה.

האם, טובה, עבדה למחייתה כמורה לאנגלית בבית-ספר נוצרי-מיסיונרי, ונהגה להביא עמה את בתה למקום עבודתה. שרה הקטנה התחבבה מאוד על סגל בית-הספר, ואלה לא חסכו כל מאמץ למשוך אותה אליהם בדברי-חלקות ופיתויים.

סופו של דבר, שרה אכן נגררה אחר האווירה בבית-הספר ודבקה בדרך הנצרות. כעבור כמה שנים פרצה מלחמת-העולם השנייה, שהביאה עמה למצרים גייסות זרים. שרה פגשה חייל בריטי, ג'יימס שמו, והשניים נישאו. בתום המלחמה נסעו לאנגליה והשתקעו בנוטינגהם. סיסטה הייתה בתם הצעירה.

הכול היה יכול להימשך כרגיל, לולא נכנסה יום אחד מרגרט, אחותה של סיסטה, הביתה וזרקה משפט - "היום יום-הכיפורים של היהודים". מרגרט התכוונה לציין אפיזודה חסרת משמעות בעיניה, שום דבר מעבר לכך. ובכל-זאת, המשפט הסתמי הזה 'תפס' את סיסטה. "מניין לך?", חקרה את אחותה.

"ראיתי בדרך יהודים רבים הצועדים לכיוון בית-הכנסת שלהם, וכששאלתי אחד מהם לפשר הדבר, סיפר לי כי היום יום-הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה ליהודים", ענתה מרגרט.

סיסטה, שמעולם לא גילתה שום עניין ביהדות, החליטה ללכת ולראות במו-עיניה במה מדובר. היא הגיעה לבית-הכנסת, לבושה כנזירה, ונכנסה לעזרת הגברים. המתפללים רמזו לה בעצבנות לעזוב את המקום. אחד המתפללים הצביע בחוסר חשק על עזרת הנשים. אך גם שם לא התקבלה בחביבות-יתר. היא חשה זרה ודחויה וכעבור זמן עזבה את המקום ושבה לביתה.

סיסטה המשיכה את חייה בכנסייה, אך הלבטים החלו לכרסם בה. משהו מן הלהט הישן בכל הקשור לאמונתה הנוצרית הועם. לעומת זאת, ניצוץ ההתעניינות נטול הסיבה הגלויה, שניצת בה, מיאן לכבות. יום אחד אמר לה הכומר: "יש משהו בנשמה שלך שכבר שנים אינני מצליח להגיע אליו"...

חמש שנים של תעייה ובלבול עברו על הנערה. העניין קיבל תפנית לא-צפויה בכינוס בין-לאומי של אנשי-דת נוצריים, שהתקיים באותה שנה בנוטינגהם. בין המשתתפים היו גם מיסיונרים מאוסלו, שעסקו בניסיון להעביר יהודים על דתם. כמה מהם היו מגודלי זקן והתלבשו כיהודים חרדים. הללו נוהגים להתערות בקהילות יהודיות ולפעול בקרבן. קודם בואם לכינוס נכנסו ל'בית ליובאוויטש' שבמרכז לונדון ואספו שם עלוני הסברה הקשורים לחג. את העלונים הציגו כדוגמה למקורות שמהם אפשר לשאוב מידע על אורח-החיים היהודי.

סיסטה הרגישה כי הניצוץ שבתוכה שב ומתעורר מחדש. בתום הכינוס ביקשה מאחד המיסיונרים את העלון של חב"ד לפסח. על העלון הופיעה הכתובת של 'בית ליובאוויטש'. סיסטה כתבה בסתר מכתב ארוך, ובו ציינה את הידוע לה על מוצאה מצד אמה, לצד פרטים על אורח-חייה ועל לבטיה. במכתבה ביקשה להיפגש עם רב וכן חומר הסברה נוסף על מצוות ומועדים יהודיים.

כעבור זמן נתקבלה בתיבת הדואר שלה מעטפה שנשלחה על-ידי הרב שמואל אקריש, שליח הרבי מליובאוויטש בעיר בירמינגהם הסמוכה. הרב אקריש הציע לה להיפגש עמו ולדון במצבה פנים אל פנים. הוא צירף מספר טלפון.

סיסטה התקשרה אל הרב אקריש וקבעה עמו פגישה בבית-חב"ד. יום קודם לכן זימן אותה אליו הכומר הראשי, שניחן בעיניים חדות. "בימים האחרונים אני מבחין בסערה המתחוללת בך. ספרי לי מה גרם לכך". סיסטה ניסתה להתחמק מתשובה, אך לאחר שהוסיף הכומר ללחוץ עליה גילתה לו את דבר פגישתה המתוכננת עם הרב אקריש. "בתי", פנה אליה הכומר וספק את כפיו, "את משחקת באש! ראי הוזהרת!".

סיסטה לא נשברה. "אם אוהבים מישהו, מניחים לו ללכת בחופשיות. אם הוא חוזר אליך, כנראה הוא שייך לך; ואם לא, הרי שמלכתחילה לא היה צריך להגיע אליך", ענתה לכומר באומץ-לב.

טובה (לשעבר סיסטה) ובעלה ר' חנניה-מרדכי וילדיהם, מתגוררים כיום בעיר-הקודש צפת ומנהלים בית חסידי למופת. טובה הגשימה את דבריה ואכן הלכה אל המקום שאליו הייתה שייכת; היא חזרה אל שורשיה היהודיים.

(הסיפור פורסם במלואו בשבועון 'כפר חב"ד')

 דרכי החסידות

כמשפחה אחת

נוסף על אהבת-ישראל שהשרישה החסידות, היא הולידה מושג חדש - אהבת חסידים. החסידים התאפיינו באהבה הגדולה ששרתה ביניהם. אהבת חסידים הייתה כמו אהבת אחים ממש. מסופר על אחד החסידים הראשונים, שרצה לתאר את האהבה הגדולה ששרתה בין שני אחים בעיר-מגוריו, והתבטא שאהבתם היא כמו אהבת חסידים זה לזה.

למעשה, הבעל-שם-טוב השריש אהבה זו בקרב תלמידיו. כל אחד מהתלמידים נדרש לקנות לו חבר טוב. גם ביהודים הפשוטים ביותר השריש הבעל-שם-טוב את מידת אהבת ישראל; להביט על הזולת בעין טובה - בלבד. ואמר: "אין אנו יכולים לשער את עוצם גודל פעולת אהבת-רעים. חברים המעוררים רחמים רבים על חברם ובן-גילם בשעת דוחקו - קורעים גזר-דין של שבעים שנה. הם הופכים את הקללה לברכה, ואת המוות - לחיים ארוכים".

פת הלחם שלי - שלך היא

בקובץ 'היום-יום' נאמר: "דרכי החסידות הן - שהחסידים כולם יהיו כמשפחה אחת, על-פי תורה באהבה". רבנו הזקן בעל התניא כותב באחת מאיגרות-הקודש: "על-כן אהוביי ידידיי, נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בליבו". אמר על כך כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק': "מי שתוקע אהבת רעהו בליבו - נעשה אהובו וידידו של אדמו"ר הזקן".

רבנו הזקן מסר את נפשו על כך שעדת החסידים תהיה כבני משפחה אחת ממש: "כל איש ואיש ידרוש טובת חברו בפרנסה, וכל סיוע המושט לזולת יהיה באהבה וחיבה גדולה". הוא חינך את החסידים להיות תמיד באהבה ובאחווה, כגוף אחד ממש, שכל איבר שונה מחברו במהותו ובתפקידו, אך כולם קשורים יחד ועוזרים זה לזה. אז, ורק אז, הגוף בריא וראוי לפעול פעולותיו כאדם שלם.

בקרב זקני החסידים היה שגור הפתגם: "אהוב עצמך - כאהבת זולתך". חסידי רבנו הזקן היו אומרים: "פת הלחם שיש לי - היא שלך כשם שהיא שלי". והיו מקדימים 'שלך' ל'שלי'. ואמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "אהבת-רעים אצל חסידים היא טבע, ולא טבע שני (טבע נרכש) אלא טבע ראשון (טבע מולד). חסיד שחסר לו עניין זה - הוא בעל-מום, כמו מי שנולד חסר-יד או חסר-רגל".

טובה ליהודי

חסיד אחד נכנס לרבי מהר"ש ל'יחידות'. שאל אותו הרבי: "מה נשמע אצלך, ואיך העניינים בעסקך?". השיב החסיד: "ברוך-השם, אבל יש לי צער רב על מצבו של חסיד פלוני המתגורר ביישוב שלנו. אין לו הצלחה בשום דבר, כל הדברים השלומיאליים קורים לו. רבי, במה אני יכול לעזור לו?". ופרץ בבכי, באומרו: "רבי, תנו לו ברכה". ענה הרבי: "אכן, אתה יכול לעזור לו הרבה. כשיהודי מצטער בצערו של חברו ומבקש בעבורו, הוא מסיר ממנו על-ידי כך את כל הקטרוגים ושובר את כל הדינים הקשים". הרבי הוציא מטבע מכיסו ומסרו לחסיד, באמרו: "רצוני להיות שותף שלך. יעזור לך השם יתברך שתוכל לעשות טובה ליהודי ושיהיה בהצלחה".

ומסופר על אדמו"ר ה'צמח צדק', שכאשר נסע לאספת הרבנים הידועה בפטרבורג, שאלו הגאון רבי יצחק מוולוז'ין: "איך סיכנתם את עצמכם, מה היה קורה עם הכלל?" (הרבי היה שרוי אז בסכנה גדולה, בגלל דבריו החריפים והתקיפים לפני שרי הממשלה בנושאי דת). ענה לו הרבי: "ראשית, יש לי בנים. ושנית, אחדותם של החסידים תוביל אותם עד ביאת משיח-צדקנו".

חיים יהודיים

נוקד: "נשכבתי על הקרקע וצעקתי לה'"

אין פחד, יש אמונה

השבת, שבה אנו קוראים בתורה על קניית מערת-המכפלה על-ידי אברהם אבינו, גודשים את חברון המונים, משפחות ויחידים, שמגיעים מכל רחבי הארץ. הם באים לשם כדי להתרפק על קברי אבותינו, וכדי להפגין את הקשר העמוק שלנו לארצנו הקדושה ולשורשי האומה.

אך יש מי שבאים בימי חג ומועד, ויש מי שמשמשים שליחים נאמנים של כולנו, ונאחזים במקום שלוש-מאות שישים וחמישה ימים בשנה, על-אף הקשיים הרבים. ובאמת, סיור קצר ביישוב היהודי בחברון מגלה מיד מאפיינים משותפים לכל התושבים - מודעות עמוקה לשורשינו בחברון ונכונות מופלאה להקרבה אישית.

כיתת הכוננות

בבית-הדסה אנו פוגשים את ר' אייל נוקד (33), נשוי לעינת ואב לשישה ילדים. בבחרותו למד בישיבת קבר-יוסף בשכם. לאחר החתונה התגוררו בני-הזוג משך-זמן ביצהר ומשם עברו לחברון. לאישה היה זה בבחינת חזרה לשורשים. הוריה, אילן ויונה תור, נמנים עם ראשוני המתיישבים במקום - מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הם התחתנו בתוך בניין הממשל הצבאי ושם גם נולדו להם כמה מתשעת ילדיהם. בשנת תשל"ב חברו למקימי קריית-ארבע. עינת הייתה הילדה הראשונה שנולדה ביישוב החדש.

אייל משמש רכז הבנייה בחברון. לזכותו נזקף, בין השאר, אכלוסה של שורת חנויות בשוק הצמוד לשכונת אברהם-אבינו, בשמונה משפחות יהודיות. הוא גם חבר בכיתת הכוננות של חברון וגם פרמדיק. בתור שכזה, אייל הוא מהראשונים להגיע לכל אירוע טרור באזור.

שלושה צרורות - ונס

כשאנו שואלים אותו על חלקו באירועי 'סמטת המתפללים' (המכונה בפי יהודי חברון 'סמטת הגיבורים'), בדיוק לפני שנה, הוא מחייך בחמיצות. כן, הוא היה שם, הספיק לעשות איגוף באותו ג'יפ עם המח"ט דרור ויינברג הי"ד, ואף לשוחח עם הקב"ט יצחק בואניש הי"ד. אך "מאז עברו כבר הרבה לילות-שבת", הוא אומר, ומונה את הפיגועים הרצחניים שאירעו במרוצת השנה החולפת בכרמי-צור, בנגוהות, בישיבה בעתניאל ובקריית-ארבע. בכולם היה מהראשונים להגיע למקום.

לפני כשלושה שבועות התקבלה בקשר הודעה על ירי בתל-רומיידה. המידע הראשוני היה חסר, ועל-כן כשהגיע אייל לצומת הסמוך לתל-רומיידה מצא עצמו בטבורה של זירת הירי. "שמעתי יריות של קלשניקוב בערך חמישה מטרים מאחוריי. נשכבתי על הקרקע וצעקתי ממש בקול גדול - 'ה'! עזור לי!'. במטח הירי השלישי של המחבל הרגשתי מכה בכתף השמאלית. הוספתי לשכב עד שמפקד כיתת הכוננות של חברון זיהה את המחבל ושיתק אותו".

היישוב יפרח

על-אף הפציעה משוכנע אייל, וכמותו שאר תושבי תל-רומיידה, שאירעו להם לא-מעט ניסים באירוע הזה. "כדורים התעופפו בתוך הבתים ולא פגעו באיש. גם אני-עצמי ספגתי כדור שחלף צמוד-צמוד לראשי, פרם את הכיפה ושרט לי את הגולגולת". במוצאי השבת האחרונה ערכו תושבי השכונה סעודת הודיה.

לסיום אנו מבקשים לשמוע מאייל "מילה אופטימית". "מילה אופטימית?!", תמה אייל ופורץ בצחוק גדול. "מה זאת אומרת? יש בעל-בית לעולם ותודה לה' על כל יום שאנחנו חיים ונושמים!". לאייל אין שום ספק כי היישוב היהודי יתגבר על כל הקמים עליו וכי נכונו לו עוד שנים רבות של פריחה ושגשוג.

פינת ההלכה

תפילין בראש-חודש

שאלה: מדוע חולצים את התפילין לפני תפילת מוסף של ראש-חודש?

תשובה: המתפללים בנוסח עדות המזרח או בנוסח החסידים אומרים בקדושת מוסף 'כתר ייתנו לך', ואין ראוי להיות מוכתר בתפילין באותה שעה, לכן נהגו לחלוץ את התפילין לפני מוסף. אף המתפללים בנוסח אשכנז, שאינם אומרים 'כתר', נהגו כך, וכן בתפילת יחיד, מפני שזמן מוסף ראוי ל'כתר'.

ה'לבוש' פירש שבתפילת מוסף דומה ראש-חודש לחול-המועד, שעל-פי הזוהר אין מניחים בו תפילין, כמו בשבתות ובימים-טובים, שאינם צריכים את 'אות' התפילין, כי הן עצמן 'אות'. יש החולצים אותן לפני הקדיש, ויש - לאחריו.

המניחים תפילין דרבנו-תם, יניחון קודם תפילת מוסף. יש החולצים תפילין דרש"י לפני 'אשרי', ואומרים 'אשרי' ו'ובא לציון' בתפילין דרבנו-תם. למנהג חב"ד חולצים תפילין דרש"י רק אחרי הכנסת ספר-התורה, ואז מניחים תפילין דרבנו-תם ואומרים בהם כנהוג תמיד, ורק אחרי חליצתן אומר הש"ץ (איזה מזמור ו)חצי קדיש, ומתפללים מוסף. מי ששכח להניחן, רשאי להניחן אחרי מוסף.

הממהרים לחלוץ תפילין, ייזהרו שלא לחלוץ של-ראש מול ספר-תורה, לפי שאין זה כבוד הספר, אלא יהפכו פניהם לצד אחר או יעשו זאת תחת הטלית.

אין לחלוץ או לקפל את התפילין בשעת אמירת קדיש (ואחרי 'דאמירן בעלמא' יש להקל). באין-ברירה, אפשר לחלוץ תפילין בחזרת הש"ץ, אך לא לקפלן אז. בוודאי אין להניח תפילין בחזרת הש"ץ.

השומע 'כתר' בעודו עטור בתפילין, יכסה את התפילין של-ראש בטלית או בכובע (אם אפשר), ויענה כרגיל.

מקורות: שו"ע סי' כה סי"ג, וסי' תכג ס"ד, ונו"כ. ב"ח סו"ס כו. שו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס כה (ובהוספות לח"ג-ד עמ' 1310). שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' פ. מנהג ישראל תורה שם ס"ק ח וסי' תכג ס"ק ג, וש"נ. משנ"ב נו,א מפר"ח סו"ס סח. מאסף לכל המחנות כה,קלו. 'תפלה למשה - אוצר הל' תפילין' פכ"ח, וש"נ.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)