נושאים נוספים
	התקשרות 718 - כל המדורים ברצף
	צמיחת הגאולה למרות ההעלם והחושך
	מעלת הגאולה העתידה – בגילוי ובהתפשטות
	חלומות שווא..
	במחיצת רבותינו נשיאינו
	שביעי ואחרון של פסח
	התחלת 'ברוך שאמר' / וידוי מספק
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

מהיכן חל איסור הפסק ב'ברוך שאמר'?

כלל פשוט הוא, שבלשונות הפוסקים, ובכלל בדברים הנוגעים להלכה, אין מוציאים לשון מידי פשוטו, שאם-לא-כן – בטלה כל ההלכה לגמרי ח"ו. וכמדומני שהסביר זאת הרבי בלשון הרמב"ם¹, "כדי שיהיו הדברים ברורים לקטן ולגדול", שגם הגדול מבין אותם בפשטות כמו הקטן.

לפי כלל זה, קשה בעיני להבין את לשונות ההלכה בקשר להפסקה בתוך נוסח 'ברוך שאמר', כדלהלן:

בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, בדיני פסוקי דזמרה², כתב בקשר לברכת 'ברוך שאמר':

א) "תיקנו לומר פסוקי דזמרה... ותיקנו ברכה לפניהם ולאחריהם, לפניהם – 'ברוך שאמר', ולאחריהם – 'ישתבח'³".

ב) "יש לומר 'ברוך שאמר' בניגון ובנעימה... ויש בו פ"ז תיבות"⁴.

ג) "צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל 'ברוך שאמר' עד סוף שמונה-עשרה, לפי ש'ברוך שאמר' היא ברכה שלפני פסוקי דזמרה ו'ישתבח' ברכה שלאחריהם, ואסור להפסיק ביניהם...⁵ ".

לכאורה, בפשטות, בלשון 'ברוך שאמר' הכוונה לכל הנוסח⁶, החל מהמילים "ברוך שאמר", כמו בקשר לאמירתו בניגון ובנעימה, ופ"ז תיבות שיש בו – שבוודאי מתחילים מתחילתו ממש.

ושמא יש גם איזה ביאור בעניין, שכיוון שההתחלה היא חלק בלתי-נפרד מהנוסח שתיקנו חז"ל, לכן יהא דינה כדין גוף הברכה⁷.

מאידך, כשמדובר ב'הפסק', טוענים האחרונים שאין מקום לאוסרו לפני שמתחילים בתיבות "ברוך אתה ה'".

בבן איש חי⁸ כתב, שבתוך הברכה דברוך שאמר עונה כמו בק"ש וברכותיה (ומפרט בדיוק מה לענות), אבל אם טרם התחיל ב"ברוך אתה ה'" פוסק לענות "לכל דבר שבקדושה"⁹, והוסיף הבן-איש-חי "מיהו, חוזר ואומר 'ברוך שאמר' מתחילתו עד סופו, כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם, מפני שיש במניין זה סוד". הכף-החיים (למוהר"י סופר)¹⁰ כתב שיענה אז גם אמן דברכות, אבל לא אמן דמנהג ו'ברוך-הוא וברוך-שמו'. כן נחלק על הבן איש חי וסבירא-ליה שכיוון שהתירו לענותם אין זו תוספת, ואדרבה אם יחזור לאומרם מתחילתם תהיה זו תוספת על השבחים¹¹.

וכבר דן בכל האמור באשל אברהם להרה"צ מבוטשאטש¹², ומסיק: א) לפני 'ברוך אתה ה'' יש לענות בפה גם 'ברוך הוא וברוך שמו'. ב) לאחר התחלת 'ברוך אתה ה'', יש לענות 'ברוך הוא וברוך שמו' רק בהרהור ולא בדיבור. ג) בתוספת תיבות אין קפידא, דהכל לפי כוונת הלב מה לצרף ומה לא.

בערוך השלחן¹³ תמה על כך שמשונה ברכה זו מכל הברכות, הן מפני שהברכה מתחילה באמצעה, והן מפני שבתחילתה אין כלל מעניין הילול וזמירות¹⁴, ולכן מסיק שאכן הברכה מתחילה באמצע (ב'ברוך אתה ה''), שרק שם היא "מעין פסוקי דזמרה", ורק הסמיכו לה הא ד"ברוך שאמר" (מפני שרצו להודות תחילה לה' על בריאת העולם וכו'), ומסיק בזהירות מסויימת: "ולפי זה יש לומר דמותר להפסיק כשצריך, מן 'ברוך שאמר' עד 'ברוך אתה' וכו'. ולמעשה יש להתיישב". מאידך, במשנה ברורה¹⁵ כתב זאת בפשיטות לגבי הפסקה לעניית אמן [שהיא (כלשון השו"ע ס"ב) רק "אם סיים", שלפי זה כתב: "אבל אם לא סיים – לא יענה אמן"]: "ופשוט, דדווקא משעה שהתחיל 'ברוך אתה ה' וכו'', דמתחילה – שבחא בעלמא הוא". ולדעתו, אין איסור כלל להפסיק שם (אולי יש בזה רק משום דרך ארץ לפני המקום, אף שלא רמז כן בדבריו).

לפי האחרונים הללו, בכל מקום שנזכר 'ברוך שאמר' יש לבדוק, "דבר הלמד מעניינו", אם מדבר לעניין הפסק – אזי מתחיל מ'ברוך אתה ה'', ואם לאו – מתחילתו ממש. וצריך עיון לבאר כך בפוסקים (כמו אדמו"ר הזקן) שלא פירשו זאת בעצמם. ולמשל, גם מה שאסר אדמו"ר הזקן¹⁶ לחלק עשבי-בשמים לציבור "מברוך שאמר עד לאחר שמונה-עשרה", חל לפי זה מדינא רק מתיבות "ברוך אתה ה'".

על כל פנים – קשה לומר כן לפי הערוך השלחן, שלא נקט בזה את הביטוי "ופשוט", אלא להיפך – "ולמעשה יש להתיישב".

__________________

1)    בסוף הקדמת ס' היד החזקה.

2)    סי' נא (וכן כל הציונים דלהלן לסעיף או ס"ק בסתם, הם מסימן זה).

3)    ס"א.

4)    ס"ב.

5)    ס"ד.

6)    אבל ראה במטה משה (סי' מד, ועד"ז בשו"ת של רבו, מהרש"ל, סי' סד) שמביא העניין דפ"ז תיבות, וממשיך: "ויש בו עשרה פעמים 'ברוך' עד התחלת הברכה, דהיינו 'ברוך אתה ה'...'", הרי שבכל זאת מדבר על התחלת הברכה.

7)    עד"ז יש לחפש באחרונים לעניין הפסק בנוסח 'נשמת כל חי' לדעת הסוברים שהיא "ברכת השיר", אם דינו כבפסוקי דזמרה או כמו בברכות ק"ש. ואולי יש לחפש גם בדין הפסק בתפילת הדרך, שאינה פותחת בברוך.

8)    שנה א פ' ויגש אות ט. ומדייק זאת מהכף החיים (למוהר"ח פלאג'י) סי' ח"י אות ה, שכתב: "אם בעודו מברך ברכות השחר בתוך הברכה שמע קדיש או קדושה לא יענה... וכן באמצע הברכה, שאמר 'ברוך אתה ה'' מברוך שאמר, לא יענה לקדיש וקדושה ומודים, עד אחר שיגמור 'מלך מהולל בתשבחות'" בכף החיים למוהר"י סופר דלהלן הבין שכוונתו לשלול ענייה אחרי ברוך אתה ה' האחרון דברוך שאמר, שבזה מקלקל נוסח הברכה, אבל לכאורה צדק הבן איש חי שהבין כוונתו גם לענייה אחרי ברוך אתה ה' הראשון דברוך שאמר, דהיינו שלפני זה אין איסור לענות.

9)    ולא פירט (והרי 'דבר שבקדושה' הוא ההגדרה הכללית לענייה בק"ש וברכותיה!). ולכאורה כוונתו כדברי הכף החיים למוהר"י סופר דלהלן, שעונה גם אמן דברכות וכל המותר בפסוקי דזמרה. אבל ברור מלשון זו שלא התיר להפסיק סתם.

10)  ס"ק יא.

11)  וכ"פ הגר"ע יוסף (הליכות עולם פ' ויגש אות ד, הלכה ברורה לבנו הר"ר דוד בבירור הלכה סוף ס"ק ד).

12)  (נולד תקל"א – נסתלק תר"א) ר"ס ד. אך לא דן בעניית אמן לסוגיו באמצע הברכה.

13)  ס"ג. ועיין מש"כ עליו בס' לקט הקמח החדש ס"ק יג.

14)  אף שלכאורה היא בעצמה "הילול וזמירות" גדול ביותר!

15)  ס"ק ב.

16)  סי' תצד סי"ז.

וידוי מספק

נשאלתי אודות נוסח "קבלת ארבע מיתות בית-דין" הנכלל בקריאת-שמע על-המיטה: האם נוסח זה נחשב וידוי, ואז – צריך לומר זאת בעמידה¹; ויש להכות על החזה² במקום שנזכר "(ואם) חטאתי, עוויתי, פשעתי³ (לפניך)...", וגם כשמזכירין את החטא, כמו "בביטול קריאת-שמע" וכדומה⁴.

ואף לאור המבואר בחסידות⁵, ש"'אם פגמתי באות יו"ד'... אין הכוונה בביטול קריאת-שמע בפועל ממש שלא קרא קריאת שמע⁶, אלא הכוונה על העדר העבודה דקריאת-שמע", עדיין מדובר ב'עבירות קלות', פגמים וכיו"ב⁷, ויש על מה להתוודות.

ואולי יש ראיה שיש לזה דין וידוי, מווידוי שחייבים לומר על אשם תלוי הבא על הספק, וגם הוא נאמר ב"אם", כמ"ש הרדב"ז על הרמב"ם⁸.

אשמח לדעת אם יש למישהו מסורת או הוראה ברורה בזה.

_________________

1)    כנפסק בכל וידוי בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תרז ס"ז.

2)    שמעתי אומרים שבכלל בק"ש שעל המיטה, גם ב'אשמנו', אין מכים על החזה, ולא מצאתי מקור וטעם להנהגה זו.

3)    וכמנהגנו להכות באמירת 'חטאנו', 'פשענו' שבברכת 'סלח לנו' בתפילה שאומרים בה תחנון (ס' המנהגים עמ' 11), וכהנהגת הרבי להכות גם ב"(אנחנו ואבותינו) חטאנו" שלפני 'אשמנו' וב"(ואנחנו) הרשענו" שלאחריו, ועוד. וכן כתבו בסידורי 'תהלת ה'' החדשים דאה"ק (רק ב'חטאתי' וכו').

4)    גם זה נפסק בשו"ע רבינו שם.

5)    סה"מ תרס"ה עמ' לג, ובכ"מ.

6)    ומזה העיר בצדק ב'סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות' (להרב ראסקין) ס"ע שצו, שלפי זה גם נשים יכולות לומר נוסח יה"ר אלו, אף שפטורות ממצוות ק"ש, ציצית ותפילין (ולא כפי שכתבתי במנהגי קשעהמ"ט).

7)    כמבואר בתניא, אגרת התשובה ספ"ז.

8)    הל' מעשה הקרבנות ספ"ג.