נושאים נוספים
	התקשרות 717 - כל המדורים ברצף
	אמונה וביטחון מעוררים את ההבטחה הנצחית
	בדורנו הדבר תלוי רק בנו!
	סיפור מרבותינו נשיאנו בליל הסדר
	הגדה של פסח
	הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד יש לתווך בין שני הפירושים ב"והיא שעמדה" * למרות מצבם של בני-ישראל במצרים היו בהם הביטחון והאמונה לצאת למדבר ללא חשבונות * זכות הביטחון בלבד היא המעוררת את הבטחת ה' לישראל ולכל יהודי, להשפיע לו מלמעלה את כל הצטרכותו ללא חשבונות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. "והיא שעמדה"¹:

הפירוש הפשוט הוא² – דקאי על ההבטחה שנזכרה לפני זה: "ברוך שומר הבטחתו לישראל", ועל זה נאמר "והיא" – ההבטחה – "היא שעמדה לאבותינו ולנו" בכל דור ודור.

ובספרי קבלה³ מבואר ש"היא" קאי על ספירת המלכות, כוח האמונה. וכפי שרואים במוחש, שהאמונה היא שעמדה לנו בכל דור ודור, שבני-ישראל עמדו בכל הניסיונות ונשארו שלמים, שזהו אך ורק מצד כוח האמונה והמסירות נפש,

– שהרי גם בעלי מוחין עמדו בכל הניסיונות, וכיוון שהניסיון אצל כל אחד הוא בהתאם לענייניו, הרי מובן, שהניסיון אצל בעלי המוחין, שהמוחין שלהם הם בשלימות, אינו בעניין המוחין, אלא בשאר העניינים, ואם כן, עמידתם בכל הניסיונות היא אך ורק מצד כוח האמונה והמסירות נפש –

וכמאמר אדמו"ר הזקן⁴ שיהודי אינו רוצה וגם אינו יכול להיות נפרד מאלקות.

ויש לומר בתיווך ב' הפירושים:

ידוע מאמר רבינו הזקן⁵ בפירוש מאמר רז"ל⁶ "דע מה למעלה ממך", שכל העניינים שלמעלה באים "ממך", על-ידי פעולת האדם.

ובנדון דידן – שמדת האמונה והביטחון שבישראל (פירוש הב') היא המעוררת את ההבטחה שמלמעלה (פירוש הא'), והיינו, שכאשר איש ישראל בוטח בהוי' ללא חשבונות כלל, מבלי להרהר אם הוא ראוי אם לאו, ואפילו אם הוא אינו ראוי, בוטח בביטחון גמור שהקב"ה ייתן לו בני חיי ומזוני, ביודעו ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"⁷, ולמעלה מזה, "גם זו לטובה"⁸ – אזי ביטחונו מעורר וממשיך את ההבטחה שמלמעלה⁹, שגם היא בלי חשבונות, שהרי "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים"¹⁰ ו"להחליפם באומה אחרת אינו יכול"¹¹.

ב. ואכן גם בזמן יציאת מצרים היה אצל בני-ישראל ביטחון גמור בהקב"ה (כמבואר גם במכתב לחג הפסח¹²):

כתיב¹³ "זכרתי לך חסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" – כפי שאמר ירמיהו הנביא בדורו של צדקיהו, דור החורבן, שהנהגתו היתה שלא כדבעי (אף שצדקיהו עצמו היה מלך כשר¹⁴), ואף-על-פי-כן, מצא ירמיהו נחמה לישראל בפסוק זה, באומרו, "זכרתי לך חסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

והגע עצמך:

בני-ישראל היו בארץ מצרים עליה נאמר¹⁵ "כגן ה' כארץ מצרים", היינו, שלא חסר בה דבר, בדוגמת גן עדן שיש בו כל התענוגים; ובזה גופא – לא כארץ-ישראל ש"למטר השמים תשתה מים"¹⁶, היינו, שזקוקה לגשמים, שלפעמים עלולים להיעצר כו', אלא "כגן ה'", בדוגמת גן עדן, שהתענוג שבו הוא תמידי ואינו שייך שיופסק כלל. ובארץ מצרים גופא – היו בני-ישראל בארץ גושן, "מיטב הארץ"¹⁷.

ומשם יצאו בני-ישראל והלכו למדבר שמם, "ארץ לא זרועה", והרי זוהי המעלה הגדולה ביותר בעניין הביטחון, שעוזבים מקום שיש בו כל טוב כדי ללכת למקום ריק ושומם כו' (כמבואר במפרשים¹⁸).

ויתירה מזה – "וגם צידה לא עשו להם"¹⁹, "מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צידה, אלא האמינו והלכו, הוא שמפורש בקבלה זכרתי לך חסד נעוריך כו'"²⁰, והיינו, שהטעם שלא עשו להם צידה אינו לפי שלא הספיק הבצק להחמיץ, דאם כן, מהו "שבחן של ישראל", אלא בגלל ש"האמינו והלכו", לפי שחסו על הזמן והיה חבל להם על כל רגע ("אַ שאָד די מינוט"), ורצו להקדים ככל האפשר קיום ציווי ה' לילך למדבר!

[ולהעיר:

העניין ד"לכתך אחרי במדבר" שייך לכאורה לשביעי של פסח (ולא ליציאת מצרים) – כפי שמשמע בזוהר פרשת שלח²¹ [. .], ששם מסופר שרשב"י ישב עם החברייא בשביעי של פסח, ו"שמעו שירתא דימא . . וכד סיימו ה' ימלוך לעולם ועד²² חמו ד' דיוקנין (מלאכים, שכל אחד מהם מורה על עניין מסוים למעלה) ברקיע, וחד מנייהו רב ועילאה מכולהו", וכל אחד ואחד מהם אמר פסוק בשבחם של ישראל, ואותו שהיה "רב ועילאה מכולהו" אמר את הפסוק "זכרתי לך חסד נעוריך גו'" (שמזה מוכח שזהו השבח הגדול ביותר, שלכן אמרו המלאך שהיה "רב ועילאה מכולהו").

אבל מדברי המכילתא ופירוש רש"י שהביאו את הפסוק "זכרתי לך חסד נעוריך גו'" על מה שכתוב "וגם צידה לא עשו להם" – מוכח, שעניין זה שייך (גם) ליציאת מצרים.

וכן מובן ממה שכתוב²³ "נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר", דמשמע שמיד ביציאתם ממצרים היו כבר מוקפים וסגורים ("אַרומגעשלאָסן") במדבר].

וביטחון זה שהיה לבני-ישראל, עורר את ההבטחה שמלמעלה – שאף-על-פי שבני-ישראל היו מושקעים במ"ט שערי טומאה²⁴, ועוד מעט היו שייכים גם לשער הנו"ן²⁵, ועד ש"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה"²⁶ – אף-על-פי-כן, "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים", ונגאלו ממצרים.

וכן הוא בכל דור ודור, שהביטחון שלמטה מעורר את ההבטחה שמלמעלה, שמביאה את היציאה מהגלות, על-ידי משיח צדקנו.

(משיחת ליל ב' דחג הפסח ה'תשכ"א. 'תורת מנחם – התוועדיות' תשכ"א חלק ב' (ל) ע' 230-233)

__________________________________

1)    ראה גם שיחת יום ב' דחה"פ תשי"ז סי"ב (תו"מ חי"ט ע' 261 ואילך). וש"נ.

2)    ראה גם הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים ע' כא (פיסקא "והיא").

3)    סידור האריז"ל (במקומו).

4)    אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' שפד (נעתק ב"היום יום" כה תמוז). שם ע' תקמז (נעתק ב"היום יום" כא סיון). ועוד.

5)    סה"ש תש"ד ע' 23. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שג (נעתק ב"היום יום" יג אייר).

6)    אבות פ"ב מ"א.

7)    ברכות ס, סע"ב. טושו"ע או"ח סוסר"ל. וראה תו"מ ח"ו ע' 126 ואילך. וש"נ.

8)    תענית כא, א. וש"נ.

9)    ראה גם לקו"ש חל"ו ע' 4 ואילך. וש"נ.

10)  קידושין לו, א.

11)  רות רבה פתיחתא ג.

12)  אג"ק ח"כ ע' רד ואילך.

13)  ירמי' ב, ב.

14)  ראה שבת קמט, ב. מו"ק טז, ב ובפרש"י. תוד"ה צדקיהו – שם כח, ב. הוריות יא, סע"ב ובפרש"י.

15)  לך לך יג, יו"ד.

16)  עקב יא, יא.

17)  ויגש מז, ו.

18)  ראה הנסמן במכתב הנ"ל בהערה.

19)  בא יב, לט.

20)  מכילתא ופרש"י עה"פ.

21)  ח"ג קסח, ב.

22)  בשלח טו, יח.

23)  שם יד, ג.

24)  ראה זו"ח ר"פ יתרו.

25)  ראה שיחת ליל ב' דחה"פ תש"כ ס"ג (תו"מ חכ"ג ריש ע' 13). וש"נ.

26)  ראה זח"ב קע, ריש ע"ב. מכילתא בשלח יד, כח. ועוד.