חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ט בתשרי התש"פ, 18/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מאמונה לראייה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש, מעובד ע"י צ' לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1096 - כל המדורים ברצף
לא לאדישות, כן לאמונה
ספרים
מאמונה לראייה
צדיקים
ניצול ההלוואה
נס במחנה
האור יבקע מהחושך
השאלה האמיתית
לאסוף נשמות מהרחוב
קילוף לפני הברכה

בסוף הפרשה קודמת טוען משה אל הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה". אומרים על כך חז"ל, שהקב"ה נזף במשה על שהרהר אחר מידותיו, שלא כאבות, שלא הרהרו כלל אחר דרכי הקב"ה גם כשעשה להם דברים שהיו אמורים לעורר תמיהה רבה.

בהמשך לזה נאמר בתחילת פרשתנו: "וידבר אלוקים אל משה". השם 'אלוקים' מציין את מידת הדין, בעוד שם הוי-ה מציין את מידת הרחמים. כאן נאמר "וידבר אלוקים", ולכן מפרש רש"י: "דיבר איתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה". כלומר, הקב"ה דיבר עם משה דברים קשים, על טענתו "למה הרעותה".

משה 'הרהר'?

נשאלת כאן שאלה: הלוא משה רבנו עמד במדרגה גבוהה ביותר. מיד כשנולד "נתמלא הבית כולו אורה". הרמב"ם מכנה את משה – "נבחר מכל מין האדם".  איך ייתכן אפוא שבעוד האבות "לא הרהרו" אחר מידותיו של הקב"ה, דווקא משה "הרהר אחר מידותיו"?

יתר על כן: התורה נזהרת שלא לדבר אפילו בגנותה של בהמה טמאה, קל-וחומר שלא תדבר בגנותו של יהודי, ובפרט משה רבנו. ואם נאמר שהדבר נועד ללמד אותנו עד כמה צריך להיזהר מ"להרהר" אחר דרכי ה', הרי מזה עצמו אפשר להבין את ההפך - האם ייתכן שאנשים כערכנו יוכלו להגיע לדרגה שמשה רבנו לא הגיע אליה?!

אבות ובנים

התשובה לזה טמונה בדברים שאומר הקב"ה למשה בתחילת פרשתנו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב". רש"י מעתיק את המילה "וארא" ומפרש: "אל האבות". פירושו זה לכאורה מיותר לחלוטין, שהרי הפסוק עצמו מפרט "אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב". אלא כוונתו של רש"י להדגיש, שההתגלות של "וארא" הייתה לאברהם וליצחק ויעקב בהיותם "אבות" של עם-ישראל.

הגמרא אומרת "אין קורין אבות אלא לשלושה". משמעות הדברים היא, שתכונות של צדיקים אחרים אינן עוברות בהכרח לצאצאיהם, אבל אברהם יצחק ויעקב הם "אבות" של כל עם-ישראל, והתכונות המיוחדות שלהם הועברו לצאצאיהם, ובכל יהודי קיימים העניינים המיוחדים שהיו לאבות.

ביטול ה'הרהור'

בני-ישראל נגאלו ממצרים בזכות האמונה, אבל האמונה הזאת לא באה מתוך מהותם העצמית, אלא מהעובדה שהם בנים לאבות – "מאמינים בני מאמינים". אולם עכשיו, כשהם עמדו לקראת הגאולה, ומשה רבנו כבר נשלח מאת הקב"ה לגאלם, נדרש שהקשר עם הקב"ה יבוא לא רק מצד האמונה התורשתית, אלא שתפרוץ מתוך הווייתם העצמית.

דבר זה הושג על-ידי טענת משה "למה הרעותה". כאשר משה עורר את העניין, השיב הקב"ה: "וארא...". כלומר, עכשיו הקשר בין בני-ישראל עם הקב"ה יהיה לא רק מצד האמונה, אלא הוא יהיה ברמה של ראייה ("וארא"), ושהוא יבוא אפילו ממקום שבו מצד-עצמו קיימת אפשרות של "הרהר אחר מידותיי", ושם נוצרת הראייה המוחלטת באלוקות, שאין בה שום 'הרהורים' ושאלות.

(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 52)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)