הוא היה נער פיקח ואהוב על הבריות. יום אחד קרה אסון: פתאום ניטל ממנו כוח הדיבור, והנער היה לאילם. צערה של המשפחה היה גדול מנשוא, והם פנו לטובי הרופאים, בתקווה שאחד מהם ימצא מזור למחלתו.
אך המומחים הגדולים ביותר לא הצליחו לעמוד על טיב המחלה והודו שאין בכוחם להושיע. התקווה שקיננה עד עתה בלב ההורים החלה לפוג, ואת מקומה תפס הייאוש.
הם לא היו חסידים, אך ידידים טובים יעצו לאבי הילד לבקש את ברכת רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא. האב לא התמהמה, לקח את בנו ויצא עמו אל הרבי.
עומדים הם לפני הרבי, האב שוטח את מצוקתו וממתין לתגובת הצדיק. פותח הרבי ואומר: "עליכם לנסוע למדינת צרפת, לעיר מץ, להתאכסן שם בביתו של יהודי, סוחר עצים שגר ליד ההר, סמוך לכניסה לעיר, ולהמתין עד שהשם יתברך ישלח רפואה לבנך".
במחשבתו של האב עלו שאלות וספקות. מדוע שולחו הרבי לצרפת, האם אין בכוחו לברכם? וגם הלוא זו נסיעה ארוכה ויקרה, ואין בידו הכסף הדרוש. בעודו מהרהר, פנה אל הרבי ושאל: "ומה אעשה שם במץ?".
השיב לו אדמו"ר הזקן: "לא תעשה דבר. טיילו בשווקים וברחובות עד שתבוא הישועה".
יצאו השניים מאת פני הקודש והאב פנה לספר לחסידים את דברי הרבי. הוא שיתפם בהתלבטויותיו ושאל: "מהיכן אשיג את הכסף להוצאות הנסיעה?".
מתוך השתתפות בצערו התנדבו החסידים וגייסו בעבורו את כל הוצאות הנסיעה ושלחוהו למץ, באיחולים לבביים שבוודאי יזכה בקרוב להתגשמות דברי הרבי.
הדרך הייתה מייגעת, ולבסוף הגיעו ליעדם. האב הופתע לגלות שבדיוק כדברי הרבי, אכן יש הר סמוך לכניסה לעיר, ולידו בית גדול ורחב-ידיים, שבו אכן גר יהודי סוחר עצים עשיר, שהוא גם מכניס אורחים ידוע. הוא פנה אל סוחר העצים ושאלו אם יוכל להתאכסן אצלו כמה ימים. הלה קיבלו ברוחב-לב וסידר לו ולבנו מקום נוח בביתו.
בכל יום היו יוצאים האב ובנו האילם לטייל בשווקים וברחובות, בלי לדעת מאין תבוא ישועתם. שוב החלו הספקות לנקר בראשו של האב, אולי הנסיעה הייתה לשווא.
יום אחד שאלו סוחר העצים: "רואה אני שלא באת לכאן לרגל עסקים, אולי תוכל לספר לי את מטרת ביקורך בעירנו?".
סיפר האב את השתלשלות הדברים, כיצד הגיעו אליו בעצת הרבי. התפלא בעל-הבית מאוד, מניין ידע הרבי על קיומו, ומה הקשר של הנער האילם אליו. הרהר כמה רגעים ולפתע נצנץ רעיון במוחו: "מבין אני ... ודאי התכוון לחתני...".
הוא פנה לאב המופתע ואמר: "שב ואספר לך", והחל לגולל את סיפורו:
"בין לומדי התורה בבית-הכנסת היה בחור עני, שהזמנתיו לאכול אצלי בקביעות. יום אחד נודע לבחור כי שומר מחסן העצים שלי עזב את משרתו, ופנה אליי בבקשה לקחתו לשומר במקומו, כי לא רצה לאכול לחם חינם. מובן שהסכמתי, והבחור עבר לגור בחצרי, בביתן השומר שליד מחסן העצים.
"לילה אחד התעוררתי, ולפתע ראיתי מבעד לחלון לשונות של אש גדולה מכיוון מחסן העצים. קמתי בבהלה, כשבליבי כעס רב על השומר שלא השגיח כראוי, ורצתי לחצר לכבות את האש. יצאתי מהבית והנה... אין דלֵקה ואין אש.
"בפעם הראשונה צחקה אשתי ואמרה שוודאי חלמתי חלום. כעבור כמה לילות חזר הדבר ונשנה, ואז הערתי את אשתי ויצאנו שנינו אל החצר, ושוב אין שרֵפה ואין אש.
"אז החלטנו שבוודאי הבחור הזה הוא צדיק נסתר, ואל לנו לגלות זאת לאיש, אך נבקש להשיאו לבתנו. לשמחתנו הסכים הבחור, בתנאי אחד: שאחרי החתונה יעברו להתגורר בבית בקצה השני של העיר. מזמן לזמן יבואו הם לבקר את ההורים, אך להורים לא תהיה רשות לבקר בביתם. עוד אמר כי הוא יודע לאפות לחמים ועוגות, ואשתו תמכור אותם בשוק, ומזה יתפרנסו.
"קיבלנו עלינו את התנאי והשידוך התבצע", מספר סוחר העצים. "ערכנו לזוג חתונה מכובדת, ואת התנאי שהציב לנו אנו שומרים: הם מבקרים אותנו מפעם לפעם, ואנו לא ביקרנו אותם אף לא פעם אחת. אך שמעתי מבתי שהיא מאוד שבעת-רצון מבעלה.
"עתה", פנה סוחר העצים אל האב, "כאשר אמרת לי שרבך שלחך אליי, הבנתי שבוודאי הוא מכיר את חתני ועליך לקבל ממנו את ברכתו. לצערי מנוע אני מלהגיע אל ביתו, בגלל התנאי בינינו, אך הלוא אתה מטייל ברחובות, ודאי תוכל למצוא את כתובת מגוריו"...
שוב הופתע האיש להיווכח כמה קלעו דבריו של אדמו"ר הזקן, שהורה לו להגיע לבית סוחר העצים ולטייל בשווקים וברחובות.
מיהרו האב והבן לחפש את הכתובת, עד שאיתרו את ביתו של האופה, ששכן בקצה העיר ממש. דפק האיש על דלת הבית, ומיד כשפתח האופה, אמר לו: "הרבי מלאדי שלחני לכבודו שירפא את בני האילם".
הביט בהם האופה כלא-מאמין, והפטיר בשקט: "גם כאן מצא אותי?! אִמרו לו שעכשיו אלך למקום שבו לא ימצאני עוד".
בירך האופה את הילד וברכתו התקיימה מיד. הנער חזר לדבר ככל האדם, והשניים עשו את הנסיעה בחזרה לביתם, מאושרים עד אין קץ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
