אתם נכנסים לחנויות הלבשה, מציצים בתווית שעליה נכתב "ללא חשש שעטנז", וקונים בגד בלב שקט. קשה להאמין איזה סיכון כרוך בתווית הקטנה הזאת. הרב ישראל נוימן, רבו של מפעל 'בגיר', ממונה על בדיקת מהימנות התווית. לשם כך הוא מבקר במתפרות המפעל בעולם – בספרד, בארגנטינה, בביילרוס, ברומניה וגם במצרים ובירדן. תפקידו לוודא שלא נעשה שימוש בחומרים שעלולים ליצור בעיית שעטנז.
בכל פעם הוא שוהה שלושה ימים בין קווי הייצור של המפעל ובודק כל פרט קטן. בתחילה הפועלים לא ידעו מי הוא, "אבל לפי האנשים שליוו אותי היה ברור לכולם שהנהלת המפעל חפצה ביקרי, ולכן כולם יצאו מגדרם כדי שהביקור יסתיים בשלום", הוא אומר. בישיבות עם הנהלת המפעל מרתיחים בעבורו מים חמים בקומקום שהוא מביא מהבית. יודעים שהוא שומר כשרות ולמדו מה עליהם לעשות.
במדינות עוינות
הביקורים במצרים עולים לו בבריאות. במטה ללוחמה בטרור שליד משרד ראש-הממשלה לא ממש ממליצים לשוטט במדינה. "שאלתי רבנים אם לנסוע", הוא מספר על לבטיו. "תשובתם הייתה שאני מקיים מצווה חשובה, שליחות של ממש, ושלא אוותר. השהייה בין ערבים שונאי-ישראל היא ממש בבחינת 'אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים'".
לדבריו, המצרים מלאי משטמה נגד היהודים. "מרעילים את מוחותיהם עוד כשהם קטנים". הוא מספר על רגעי אימה שעברו עליו בבית-המלון שבו שהה באחד מביקוריו. "נכנסתי למלון, פקיד הקבלה קיבל אותי וביקש את דרכוני, כדי לדלות משם את פרטיי האישיים. המתנתי והמתנתי, אך דרכוני לא הוחזר לי. שאלתי את הפקיד בדבר הדרכון. במקום תשובה באה השאלה: 'לשם מה אתה צריך בחזרה את הדרכון, אתה רוצה לצאת החוצה?'.
"אל תצא בלי ליווי"
"האמת היא שהיו לי תכניות לבקר קצת בקהיר", מודה הרב נוימן. "רציתי לראות את בתי-הכנסת, לבקר במקום הגניזה המפורסם. רציתי גם להיפגש עם שרידי הקהילה היהודית המפוארת שהייתה במצרים. אמרתי לפקיד הקבלה שאולי ארצה לצאת. ואז הוא אמר לי, 'אל תצא מכאן בלי ליווי'. רק אחרי-כן נודע לי שפקיד הקבלה הזה אינו אלא איש ביטחון מצרי".
במסעותיו הוא לא משתעמם. כמי שמרבה בנסיעות, הוא נערך להן ולוקח איתו שיעורים מוקלטים על פרשת השבוע ושיעורים בדף היומי. "הלימוד עוזר לי לעבור לעולם אחר: עולם הבית, עולם בית-המדרש. זה גם שובר את המתח הביטחוני העצום שאני שרוי בו".
דפיקות בדלת
באותו ביקור בקהיר החסיר ליבו פעימה כאשר נשמעה דפיקה תקיפה בדלת. "קיבלתי הוראה שלא לפתוח לאיש בלא שיזדהה", הוא מספר. "הדפיקות גברו, והאיש לא הזדהה. לבסוף קמתי והצצתי מבעד העינית וראיתי את פקיד הקבלה, הוא איש הביטחון שלקח ממני את הדרכון. נשמתי לרווחה, ופתחתי את הדלת".
התברר שבעזרת עין אלקטרונית הבחין הפקיד שדלת החדר אמנם סגורה, אך אינה נעולה. "הוא הראה לי כיצד נועלים את הדלת והלך. באותו רגע רציתי יותר מכול שהסיוט הזה ייגמר, שרחובות קהיר יתחלפו ברחובות בני-ברק". למחרת, כאשר בא לנמל-התעופה, זיהה בין האנשים הרבים באולם הנוסעים את פקיד הקבלה מן המלון, שנשלח מן-הסתם לאבטח אותו. "ללא חשש" אמרנו?
הרב נוימן בקהיר. שלושה ימים בין קווי הייצור | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:24
