המקום הראשון בארץ-ישראל שנמסר בפועל לבעלותו של אברהם אבינו הוא חברון. אכן, עוד קודם לכן הבטיח לו הקב"ה את כל הארץ, אך בעלות מעשית בפועל, בקניין ובפרסום "לעיני בני חת, בכל באי שער עירו" – הייתה לראשונה בחברון.
מאז קניית השדה והמערה על-ידי אברהם אבינו, חברון שייכת לאברהם יצחק ויעקב ולזרעם – עם-ישראל. ואכן, כמאמר חז"ל, חברון היא אחד משלושת המקומות שאומות-העולם אינן יכולות לטעון "גזולים הן בידכם" – מערת המכפלה, בית-המקדש (הר הבית) וקבורת יוסף (שכם), כי את שלושתם קנו ישראל בכסף מלא.
מיוחדת בין ערי הלוויים
מכיוון שכל ענייני התורה מדוייקים בתכלית, בהכרח שיש קשר מיוחד בין מהותה של חברון לבין העובדה שדווקא היא הייתה הנחלה הראשונה שקנה עם-ישראל בארץ-ישראל.
חברון היא אחת מערי המקלט שניתנו ללוויים, ובכך יש לה יתרון מיוחד לעומת כל ערי ישראל האחרות. כמו-כן יש לה יתרון מיוחד על ערי הלוויים עצמן, והיא אינה דומה לשאר הערים שהוקצו ללוויים.
בעלות פרטית
מעלתה של חברון על הנחלות של שבטי ישראל האחרים, היא בכך שהיותה אחת מערי הלוויים, הבעלות של הלוויים עליה היא נצחית. אף אם מקדישים חלק מהשטח או מוכרים אותו לאחר – אפשר מיד לחזור ולגאול אותה. נחלות ישראל האחרות גאולתן מוגבלת בתנאים מסויימים בלבד, ואין בהן אותה נצחיות מוחלטת כבערי הלוויים.
נוסף על כך יש לה יתרון לעומת ערי הלוויים עצמן: ערי הלוויים האחרות ניתנו ללוויים, אך הבעלות של הלוויים עליהן היא בעלות כללית של שבט לוי כולו. לבן לוי הפרטי אין בעלות פרטית על ביתו (בשונה מהבעלות של כל יהודי על נחלתו, שהיא בעלות פרטית). אולם חברון ניתנה בבעלות פרטית לאדם פרטי – כלב בן-יפונה, ולאחר מכן הועברה לכוהנים וללוויים. נמצא שבעלותם של הלוויים על חברון יש בה תוקף מיוחד לעומת הבעלות על כל ארץ-ישראל.
חיבור במקום פירוד
יש גם קשר פנימי בין חברון ובין הלוויים. הטעם הפנימי לכך שערי-המקלט צריכות להיות של הלוויים הוא משום שהלוויים מספקים את ההגנה והכפרה להורג נפש בשגגה. יהודי שהרג נפש יצר פירוד כפול – בין אדם לחברו ובין אדם למקום. תיקונו הוא על-ידי הלוויים, שעניינם לחבר את עם-ישראל עם הקב"ה.
דבר זה בא לידי ביטוי מובהק בחברון. שם טמונים האבות והאימהות של כל בני-ישראל, ודרך מערת המכפלה עוברות התפילות של כל עם-ישראל. לכן דווקא על-ידי חברון נעשה החיבור האמיתי של כל בני-ישראל, ובכך ניתנת הכפרה לחטא שבין אדם לחברו ולפגם שבין אדם למקום.
(לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 91) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
