חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 כ"ב בתשרי התש"פ, 21/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אבלות בשבת שבין המצרים
תגובות והערות

נושאים נוספים
התקשרות 683 - כל המדורים ברצף
המשכת התשובה למטה – בכוח התורה
הצורך במלחמה הוא רק ב"מלחמתה של תורה"
לעזרת שומרי שמיטה
פרשת תצא
"דע מה למעלה ממך"
חתונות בבית רבי
הקב"ה רוצה את הגוף – שיהיה בטל אליו
ברכת הגומל ליולדת / פירות בסעודה / הנהגות ב'אוהל'
אבלות בשבת שבין המצרים
הלכות ומנהגי חב"ד

בגיליון תרע"ו של 'התקשרות' ('לוח השבוע' הערה 2), מוסבר שאין לתמוה שלמנהגנו אין מברכים 'שהחיינו' בשבת שבין המצרים, משום שבהלכות אבלות נפסק שרק 'אבלות דפרהסיא' אסורה בשבת, וברכת 'שהחיינו' אין זה 'בפרהסיא'. עד כאן.

ויש להעיר:

א) כל עניין אמירת 'שהחיינו' אינו קשור לאבלות, כי לאָבֵל מותר לברך 'שהחיינו'1.

ב) עצם העניין שאין אומרים 'שהחיינו' בין המצרים נפסק במפורש בשו"ע המחבר2 (סי' תקנ"א סי"ז), ובפשטות הלשון - זה כולל שבת3.

ג) בהמשך ההערה שם מקשה שמכמה וכמה שיחות משמע שבשבת (שבין המצרים) אין בכלל מנהגי בין המצרים (ואם-כן מדוע אין אומרים 'שהחיינו' למנהגנו?). ועל זה מבאר שם שלכאורה כל זה הוא רק מהצד הרוחני של שבת-קודש, ועל-דרך האמור בלקוטי שיחות שגם נשמות הגבוהות כרשב"י חייבות באבלות דבין המצרים.

ויש להעיר, שבאותן שיחות משמע שלא רק ברוחניות אין את ענייני בין המצרים בשבת, אלא כפשוטו, יש לשמוח בגשמיות, ואפילו יותר מבשבת רגילה4.

ד) ובנוגע לשאלה מדוע למנהגנו הנ"ל אין אומרים שהחיינו בשבת – נראה לבאר:

כוונת הרבי בשיחות-קודש הנ"ל היא, שאין צער ואבלות בשבת (של בין המצרים), אבל עדיין נשארת המציאות שבפועל, שבת זו היא בתוך (וחלק מ)זמן של פורענות (שלושת השבועות), ולכן אין מברכים "שהחיינו... לזמן הזה" (אף שהשבת עצמה אין בה צער ואבלות), כי בברכת "שהחיינו... לזמן הזה" מתפרשת כוונתנו גם על כללות זמן זה של תקופת שלושת השבועות – וזה זמן של פורענות.

ובאמת כל האמור מפורש בלשון המגן-אברהם הנ"ל, ומשם משמע שזה שאין אומרים שהחיינו בשבת שבין המצרים מקורו [הברור] מכתבי האר"י, ובנוסף לזה כמובא שם – עצם אמירת שהחיינו (גם ביום חול של שלושת השבועות) מושללת לא מצד אבלות אלא כנ"ל, מאחר שזמן זה כולו הוא זמן פורענות5.

ומסיימים בטוב.

הרב ישראל הרשקוביץ, רב קהילת חב"ד, אופקים

________________

1)    כמו שכתב המגן-אברהם סי' תקנ"א ס"ק מב. [הערת המערכת: וראה בביאור הגר"א שם, שכתב שהוא חומרא יתירה, ושדברי המג"א הם דוחק. ומשמע שכוונתו שהטעם הוא משום אבילות . ובמנהגי מהרי"ל עמ' רמא מפורש שהוא "כדי למעט שמחה". אבל ראה להלן בהערה 3, שלכאורה דברי המג"א מתאימים יותר לדעת ספר חסידים. וגם מש"כ הט"ז סי' תרע"א ס"ק ח, שאין האבל מברך שהחיינו בהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת – היינו דווקא להוציא את הציבור בברכה זו (ויומתק ע"פ דברי הס"ח המובאים להלן, שהוא מברך לעצמו רק בזכות השמחה הכללית, וא"כ לא די בשמחתו עבור הציבור), אבל בביתו מברך, וראה גשר החיים ח"א עמ' רסג].

2)    שם סעיף יז.

3)    הערת המערכת: המקור הראשון לזה, שהובא בבית-יוסף על הטור סו"ס תקנ"א, הוא ספר חסידים סי' תתמ, ושם כתב: "יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לט' באב, כי אמרו: איך נברך 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'? [כלשון המג"א שהוא "זמן פורענות". ובפרט ע"פ המבואר שם בס' חסידים בסימן הקודם (תתלט), שלכן תיקנו נוסח ברכת שהחיינו בלשון רבים, שאם היה בלשון יחיד - לא היה האבל מר הנפש יכול לברך שהחיינו, אבל כיוון שהוא על לשון רבים, הרי הוא אומר זאת גם "בשביל אחרים", ע"כ. וא"כ בין המצרים שכולם במר נפש, אין עצה אלא למעט בזה]. ויש מברכים על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לט' באב...". וב'ברית עולם' להחיד"א שם כתב שאפשר לפרש שהמנהג הראשון כולל גם בש"ק, כדברי האר"י, ומש"כ שיש מברכים בשבתות הוא מנהג אחר (ולכאורה כן משמע שהבין גם במטה משה סו"ס תרצז).

4)    הערת המערכת: והרי זה על-דרך המובא בשיחות במשמעות "ממעטין בשמחה", שממעטין את העניינים הלא-טובים ע"י ריבוי בשמחה באופן המותר אז, כמו סיומים, וכמובן שכן הוא גם לעניין עונג ושמחה בשבת-קודש.

5)    הערת המערכת: מכיוון שמבואר בשיחות ששבתות אלו עניינן -  לתקן את החורבן ואפילו את סיבתו, ולעשות את בין המצרים ל"נחלה בלי מצרים" (ראה למשל לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1090), עדיין צ"ע: איך ניתן לנהוג כאילו נמצאים ב"זמן פורענות"?! ועל-כרחך, שיש לחלק בין ההנהגה בפועל לבין העניין הרוחני.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)