מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר
סידור בצלים וביצים בצורה סימטרית בשבת
בספר 'קיצור שלחן ערוך'"1 כתב: "איסור 'בונה' שייך גם במאכל, כגון המגבן גבינה, או שמדבק פירות ומשווה אותן שיהיו יפין2. ולכן כשחותכין בצלים עם ביצים, או עם 'חלב' מדג מלוח, יש ליזהר שלא להשוותן ולייפותן, אלא יניחם כמות שהם". לדעתו, יש איסור 'בונה' (ולא כתב אם מדאורייתא או מדרבנן) בסידור מאכל מוצק בצורה תלת-ממדית, כגון קובייה, מנסרה, גליל וכדומה, אף שמדובר במאכל3.
במהדורת ה'קיצור שו"ע' עם 'שערים מצויינים בהלכה', הערה 37, צויין כמקור לדין זה "מגן אברהם סי' שיט ס"ק יח". שם הביא את לשון הרמב"ם4: "שכל המקבץ חלק אל חלק ודיבק הכל עד שייעשה גוף אחד – דומה לבניין". אבל שם מדובר ב'מְגַבֵּן' שעושה את הגבינה גוף אחד ממש. ובמגן אברהם להלן5, אודות מי שקיבץ תאנים ועשה מהן "עיגול דבילה"6, כתב, שלא נאמר בזה איסור "בונה" כיוון ש"דלא מיקרי בונה, אלא כשמכוון לייפותו ולהשוותו", הרי שכאשר מתכוון לזה – אסור.
אמנם מקורו הישיר של ה'קיצור שו"ע' (בעניין זה, כמו בהרבה מפסקיו) הוא בספר 'חיי אדם'7, שאסר מדאורייתא באחת הדוגמאות שהביא ה'קיצור שו"ע' ("המדבק פירות, ומכוון לעשותם בעל תמונה, ארוך או מרובע – חייב משום בונה").
לעומת זה, העיר בהגהות מהרש"ם8 שאי-אפשר לאסור זאת משום בונה, שכן "אין בניין בכלים". לדעתו, איסור 'בונה' באוכלין יכול להיות רק ב'מגבן', שהופך נוזל למוצק (חלב לגבינה), אבל במקרה דנן מסיים המהרש"ם: "ופשיטא שיש להקל בבניין לשעה, לאכול מייד" (שזה אינו כדבילה שבמגן אברהם הנ"ל).
ואכן, ה'קצות השלחן' לא הביא עניין זה בדיני 'בונה'9 כלל.
בעניין מלאכת 'מעמר' בסידור כזה: בספר 'מנחת שבת' על הקיצור שו"ע הל' שבת10, וכן ב'מסגרת השלחן' על הקיצור שו"ע שם11, חידשו, שלפי דעת אדמו"ר הזקן בסי' שמ12 צריך להחמיר בכל זה אף-על-פי שאינו מכוון שיהיו יפים, משום מלאכת 'מעמר'. ומציין למגן אברהם שם (שהובא לעיל), וסיים: "ועיין עוד בחיי אדם ונשמת אדם כלל יג", שם13 כתב "המקבץ פירות אף שלא במקום גידולן, עד שנדבקו יחד... חייב, דגם זה מלאכת עימור, שקושר עמרים, ובנשמת אדם שם14 מבאר, דלדעת הרמב"ם עיקר האיסור הוא שעושה אותן גוף אחד.
אבל ב'קצות השלחן'15 הביא את ספר 'שביתת השבת'16 שדחה את דבריהם. והוסיף, שאין זה כלל כדרך מלאכתו של האיכר. ועוד, שסידור זה – דרך אכילה הוא ואינו עניין למלאכה, אלא כמו בורר וקולף המותרים בשעת אכילה.
החשש היחיד שיש בזה הוא איסור 'ממרח', ורק אם מתקיימים שני תנאים: א) שדרך מאכל זה (כגון תפוחים) למרח אותו; ב) ועושים זאת כאשר כבר אין צורך במירוח בעבור האכילה עצמה (כמו במריחת חמאה על הלחם) אלא לשם ייפוי בלבד. במקרה כזה פסק ה'קצות השלחן' ש"המחמיר – תבוא עליו ברכה"17.
________________
1) סימן פ סעיף כה.
2) במהדורה עם 'מסגרת השלחן' צויין כאן ל"סימנים שיט, שמ". וראה להלן מדברי המגן אברהם בשני המקומות.
3) וכן העתיק בס' שמירת שבת כהלכתה פי"א סי"א, אלא שבהערה לט ציין (כדרכו, ב'וע"ע') את שביתת השבת והמהרש"ם החולקים ע"ז.
4) פ"ז מהל' שבת ה"ו, הובא גם בשו"ע אדמו"ר הזקן שם סעיף כו.
5) סי' שמ ס"ק יז. לשם צויין בפנים הקיצור שו"ע בסוף הסעיף, במהדורה עם 'מסגרת השלחן'.
6) וגם על זה הוכיח בקצות השלחן סי' קמו בבדי השלחן ס"ק מט מס' 6 (בדפי הספר – ירושלים תשל"ה – ס"ע פא), שבדבילה החלקים דבוקים ביניהם היטב. וראה רמב"ם הל' רוצח פ"ג ה"ח.
7) הל' שבת, סי' לט סו"ס א.
8) דעת תורה סי' שכא ס"ק יט, ובארחות חיים (ספינקא) שם ס"ק כא.
9) בספרו - סי' קיט.
10) שם ס"ק צט.
11) ס"ק נו. וחבל שהעתיקו זאת ללא הסתייגות במהדורות הקיצור שו"ע של הרב אליהו שליט"א ושל הרב ביסטריצקי ז"ל.
12) סעיף טו, שהביא לשון הרמב"ם פ"ח ה"ו, ופסק שצריך להחמיר כדבריו, כיוון שהובא בשו"ע שם ס"י ללא חולק.
13) ס"ג.
14) ס"ק א.
15) בבדי השלחן הנ"ל בסופו (מס' 24, בדפי הספר ס"ע צו).
16) מלאכת מעמר ס"ק ט ד"ה אבל, "דאין זה מלאכת מחשבת, ועוד שנשתנו מברייתן". והביא שהרמב"ם עצמו בתשובה (מהדורת בלאו סי' שה, הובאה בבית יוסף סו"ס שכא) מתיר למעך דייסא מפירות המבושלים עד שתסמיך ותיעשה גוף אחד, ועיי"ש ס"ק יב.
17) שם בפנים ס"ה ובבדי השלחן ס"ק יא-יב, ע"פ הרמ"א סו"ס שכא (בשו"ע אדמו"ר הזקן חסר עניין זה).
קדושת 'ובא לציון' בקול
המנהגים הקיימים בזה: כלל החסידים (וכך רגילים גם אנ"ש) אומרים זאת בשקט עם הש"ץ1. הליטאים ממתינים לומר פסוקים אלו בקול עם הש"ץ2, והספרדים אומרים בקול כל הציבור יחד את כל הקטע מ'ובא לציון' עד סיום 'ה' ימלוך'.
והנה בשו"ע אדמו"ר הזקן3 הביא את שתי הדעות בשאלה אם יחיד אומר את הקדושה שבברכת 'יוצר אור' ושב'ובא לציון', או לאו. ומסיים: "וטוב לחוש לדבריהם, וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה4, אבל המנהג כסברא הראשונה5" – שגם יחיד אומרה, כיוון שבזה אין אנו מקדישין אותו אלא כמו סיפור דברים מה שהמלאכים אומרים.
ובספר 'פסקי דינים' של כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק'6 בעניין 'ובא לציון', הביא את דעת ה'מטה משה'7 וה'אליהו זוטא'8: "עוד טעם לתיקון סדר קדושה משום עמי-הארץ, שמאחרים לבוא לתפילה, לא יפסידו שמיעת סדר קדושה". ועל זה כתב9 "ולפי זה, המאחרין צריכין לכוון לקדושה זו, אף שעוסקין בעניין אחר". וממשיך בעצמו: "ונראה לי, דלדידן שהיחיד אומר אותה, אין קפידא כל-כך. ומכל מקום יש לחלק, דכששומע מן הציבור הוה ליה דומיא דקדושה שבתפילה, מה-שאין-כן כשאומרה ביחיד, וכמו שכתוב בבית יוסף סי' נט10" עכ"ל.
מדברי ה'פסקי דינים' ברור לכאורה, שהמנהג הוא שהש"ץ אומר פסוקים אלו בקול, שאם לא כן – כיצד יכול המאחר לכוון לשמיעה זו? ואכן יש אומרים, שכאשר עבר הרבי לפני התיבה, אמר פסוקים אלו (קדוש, ברוך, ה' ימלוך) בקול. אבל כנראה המציאות היתה שרק אמר פסוקים אלו בקול יותר מאשר פסוקי התרגום שאמרם בלחש11, ולא יותר משאר הפסוקים.
כמו-כן ברור בדבריו, שהמאחר ושומע זאת אינו צריך לומר זאת עם הש"ץ (או הציבור)12, אלא די ששומע מהש"ץ ומכוון לצאת כדי לזכות בעניין של 'קדושה בציבור', וכשמגיע לקדושה זו בתפילתו, אומרה כרגיל13. ובנוגע לפועל, לכאורה אין להנהיג זאת, וכלשון הרמב"ם14 "הקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהם ראוי להיתלות".
____________________
1) בס' פסקי תשובות כאן הערה 13, הביא משו"ת ויברך דוד סי' כה, אחד מלימודי הזכות על אלה שאינם מקפידים לומר ממש עם הש"ץ (ובפרט חסידים, כי הזוהר (ח"ב קלב,ב – קלג,א) מקפיד ביותר לאומרה רק בציבור), עפ"י הפר"ח שהובא בפרמ"ג א"א סי' נט ס"ק ב, דכל שמתפללים בציבור, אף שלא כל הציבור אומרה יחד, חשיב אמירה בציבור ולא ביחיד, ע"כ (ולכאורה הוא כמו בכל תפילה בציבור. אבל הרי בקדושה שבחזרת הש"ץ אומרים כל פסוק בקול).
2) ראה גם בס' גשר החיים ח"א פ"ל הערה 4 בעניין זה בארוכה.
3) או"ח סי' נט ס"ב.
4) ולהעיר שבמענה לשאלה בעניין י"ג מידות ביחיד, הרבי ענה ש"לא שמע" אודות אמירתן בניגון וטעמים (היכל מנחם, כרך ג עמ' רסה. המקור לומר כך הוא בשו"ע סי' תקס"ה ס"ה. מאידך, בכף החיים סי' קלא ס"ק כג בשם מהר"ם זכות, מסתייג מזה ע"פ האריז"ל).
5) ואכן, בקהילות החסידים - גם בקדושת יוצר אינם ממהרים להגיע לאומרה עם הש"ץ, ואינם נוהגים לומר זאת בקול.
6) או"ח סי' קלב (ה,א בדפי הספר). נדפס גם בהוספות לשו"ע אדה"ז ח"א (במהדורת קה"ת הישנה, עמ' 350. במהדורה החדשה (סוף כרך ג) לא הכניסו זאת, כיוון שאין זה פירוש על דברי אדמו"ר הזקן). אמנם בהערות הרבי (והמו"ל) לא צויין שום מקור לקטע זה בקבצי הכת"י שבספריית אגודת חסידי חב"ד. ולהעיר ממה שפורסם בשעתו ב'יגדיל תורה' נ.י., שנתברר שיש בתוך ספר זה (בהל' נדה) פסקי דינים שאינם להצמח-צדק.
7) סי' ריא (הובא גם בא"ר ס"ק א, וממנו בפרמ"ג משבצות ס"ק א). ולפניו באבודרהם (מהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' קכב, בלשון זו ממש).
8) סי' קלב (פירוש קצר על ה'לבוש' להרהמ"ח ס' אליה רבא על השו"ע), שמביא את טעם המטה משה.
9) זאת כתב האליה זוטא לפי טעם זה.
10) שם בד"ה וכתב הביא דברי הזוהר הנ"ל הערה 1, שקדושה שבלה"ק היא דווקא ברבים, וקדושה שבלשון תרגום דווקא ביחיד.
11) ע"פ הרמ"א שם ס"א (ועד"ז בתרגום 'ה' ימלוך' שבסוף שירת הים בפסוקי דזמרה). בשער הכוונות כתב שהאר"י היה אומרו בקול רם, והחיד"א כתב (בהגהותיו 'ניצוצי אורות' לזוהר הנ"ל) שהקפדה זו, שמקורה בזוהר שם, היא רק בש"ץ ולא בכל אחד.
12) כדעת המג"א שם בראש הסימן, שהובא להלכה בקיצור שו"ע סי' כה ס"ה, משנה ברורה סי' קלב ס"ק ג, וקצות השלחן סי' כד ס"ח. אבל בערוך השלחן סו"ס זה מסיים: "אין מנהגנו כך, כיוון דאנו תופסים להלכה שיחיד אומרה...". וראה בהערה הבאה.
13וראה בכף החיים ס"ק ח ובפסקי תשובות אות ג, שע"פ האר"י אין לדלג אלא להתפלל לפי הסדר דווקא, ואפילו אם עי"ז יצטרך לומר ביחידות. ואולי זהו טעם הפסקי דינים הנ"ל שכתב רק לכוון ולא לומר עמהם.
14) פ"י מהל' שמיטה ויובל סה"ו. וראה לעיל הערה 6.
חלומות שווא ידברון1?!
שאלה: מי שראה בחלום את דמותו של הרבי, איך עליו להתייחס לזה?
תשובה: לפני ג' תמוז: ביום כ"ה תמוז ה'תנש"א עברה אישה בחלוקת שטרות מצווה לצדקה, ואמרה לרבי שראתה בחלומה שהרבי מוקף בספר תורה, והיא אמרה לו: "יש לך שכינה" והוא ענה לה "אגוזים אגוזים", ושאלה את הרבי מה הפירוש בזה.
וענה לה: "למה לך לשאול אותי בחלום? אני עתה לא בחלום, אלא בהקיץ. ואני אומר לך שתתברכי בכל הדרוש. "אגוז" זהו משל על עם-ישראל, שכמו שהאגוז נמצא בתוך הקליפה והפרי והגרעין, וממנו צומחים כמה אילנות, כך בני-ישראל, אף שבחיצוניות, בגופם, הם דומים לעמי הארץ, הרי בפנימיותם, הנשמה עושה פירות ופירי-פירות בהצלחה רבה, ויש בו גם-כן טעם"2. – הרי שהרבי התייחס ברצינות לפרטי החלום ומשמעותו בעבודת ה'. ובפרט לפי שיטת הבעל-שם-טוב שיש ללמוד מכל דבר הוראה בעבודת ה'3.
אחרי ג' תמוז: ידועים דברי הרבי בשיחת יום שמחת-תורה תשט"ו4, בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שרק לאחר כמה וכמה עניינים והכנות (בהתייעצות עם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) זכה הרב החסיד ר' זלמן זלאטופולסקי, שהיה חסיד של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, לראות את רבו בחלום לאחר הסתלקותו. ובהמשך לזה סיפר הרבי על "אברך צעיר שמתנהג שלא כדבעי באיזה עניין, הרבי מסר כו', ודיברו עמו על כך5 – וללא הועיל, עד שהרבי עצמו בא אליו בחלום. ואף-על-פי-כן, במקום שדבר זה יגרום לו להשפיע גם על זולתו – הרי גם הוא עצמו... מושך את הרבי אליו, לתוך הבוץ שבו הוא שקוע..." עיין שם.
ועוד ועיקר: מסופר6 על אחד החסידים ששאל את אדמו"ר הזקן [לגבי חלום]: מניין לי שאינני נמצא בעולם הדמיון? ונענה: אילו היית שם, לא היית רואה אותי! דהיינו שהרבי הוא "בעל הבית" לקבוע היכן ומתי ייראה לאנשים, גם בחלום, ואם הוא נראה למישהו – לא דבר ריק הוא.
ואכן, הרה"ג הרה"ח ר' יעקב לנדא ע"ה, כשהיה רואה בחלום את דמותו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, היה אצלו תמיד עניין של הצלה לפני כן או לאחר מכן7.
נכון לשאול את המשפיע למשמעות העניין עבור החולם, וה' ינחנו בדרך אמת.
_____________________
1) ע"פ זכריה י,ב. ברכות נה,ב.
2) 'זורע צדקות מצמיח ישועות' עמ' 140.
3) ולהעיר מעניין אחר בס' 'תורת מנחם - מנחם ציון' ח"ב עמ' 551, שהרבי טרח לבאר את משמעותו של מאורע בלתי רגיל שאירע (בהקיץ) עם נר הנשמה במשך ה'שבעה', למרות ש"אינו נלהב לפרש מקרים בלתי –רגילים", וזאת כדי להרגיע את מי שמאורע זה הטריד אותו, עיי"ש.
4) 'תורת מנחם – התוועדויות' כרך יג עמ' 76.
5) אולי הכוונה שאדמו"ר מהוריי"צ מסר זאת באמצעות הרבי נשיא דורנו, שכבר דיבר עם האברך על כך.
6) לע"ע לא מצאתיו נדפס.
7) כך מסר בנו הרה"ח ר' אליהו שי'. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
