מרתף ביתו של חיים רוזנברג, בשכונת אושיות ברחובות, נהפך בעת האחרונה למעין מוזֵאון קטן. מפה לאוזן נפוצה השמועה על הדגם המרהיב של בית-המקדש השוכן בו, ורבים באים לראותו, ובהם לא-מעט תלמידי-חכמים שהעיר משופעת בהם. לצד התפעלותם מיפי הדגם הופתעו הבאים לגלות יהודי מסורתי, המגלה ידע רב ומפורט בכל מוצאותיו ומבואותיו של הבית – השערים, העזרות, הלשכות, המידות וכו'.
רוזנברג (55) הוא מחסנאי ותיק במפעל 'אלתא' באשדוד, חברה-בת של התעשייה-האווירית, המייצרת ציוד אלקטרוניקה מתוחכם למערכות מכ"ם ותקשורת, ומעסיקה כשלושת-אלפים וחמש-מאות עובדים. מחוץ לשעות העבודה הוא נותן ביטוי לתחביב ישן-נושן שלו – בניית מודלים מוקטנים עשויי עץ ועוד חומרים.
יצירה בנמל יפו
בין השאר בנה דגמים מוקטנים של בית מגוריו, של תחנת-כוח המפיקה חשמל מטורבינה המוּנעת במים, ושל ספינת מלחמה מרהיבה, בעלת ארבעה תרנים, ששימשה את הצי האמריקני לפני כמה מאות שנים. את הספינה, שגודלה כמטר ועשרים, בנה רוזנברג מארבעה-עשר אלף גפרורים.
"אבי היה ימאי בנמל יפו, ובילדותי נהגתי לבלות הרבה בחברתו", מספר רוזנברג. "אהבתי את הקולות המיוחדים של הנמל, ואת ההוויי החברי ששרר בין הימאים הסלוניקאים והתימנים. שם, לקול התנפצות המים על המזח, נתגלו חושיי היצירתיים. הייתי יושב בפינה, עם עיפרון ודף-נייר, ומצייר את הנוף והדמויות. מאוחר יותר התחלתי גם לבנות דברים, מחומרים פשוטים, כמו נייר, קרטון ופיסות עץ – מה שהיה בהישג-יד".
הרעיון כבש את הלב
הרעיון לבנות דגם של בית-המקדש נולד לפני כשנה וחצי במוחו של ר' יוסף-יצחק זקלס, חסיד חב"ד מקריית-מלאכי, המשמש בוחן של חומרים מסוכנים ב'אלתא'. זקלס, המנהל במקום כעין בית-חב"ד, פוקד מדי יום ביומו את מחסן החומרים ומזכה את העובדים במצוות תפילין. כשנתוודע לכישרונו המיוחד של רוזנברג, הציע לו לבנות דגם של בית-המקדש.
"הידע שלי על בית-המקדש שאף אז לאפס", אומר רוזנברג בחיוך, "אבל הרעיון כבש את ליבי והתחלתי להתעמק בנושא. קניתי ספרים, קראתי חומר רב, הלכתי להרצאות, ואט-אט התחלתי לצבור ידע ולהיכנס לאווירה. כשהרגשתי מוכן לשלב הביצוע, ביקשתי את רשות אשתי. נתתי לה להבין שזה פרויקט שיימשך זמן רב ושבמהלכו אהיה זקוק לשקט נפשי ולריכוז רב. העניין קסם גם לה, ואני התחלתי בעבודה".
שנה של לילות
יותר משנה עמל רוזנברג על בניית הדגם, כמעט יום-יום, מתחילת הערב ועד השעות הקטנות של הלילה. תחילה בנה את הבסיס, עם מפלסיו, לאחר מכן את החומות, ובהמשך נכנס פנימה ובנה את הלשכות, את העזרה ואת ההיכל עצמו. החומרים ששימשו אותו הם עץ אורן פיני לבן ועץ בוק. "לאורך כל התקופה", אומר רוזנברג, "חשתי כאילו יד נעלמה מכוונת אותי ומסייעת לי במלאכה. הרגשתי שזו עבודת-קודש".
הראשונים שזכו לראות את התוצאה המרהיבה היו חבריו של רוזנברג ב'אלתא'. לפני כחודשיים הועמד הדגם בחדר-האוכל של המפעל הענק, ובמשך יום שלם נהרו למקום אלפים. "אנשים הביטו והביטו ולא שבעו", אומר זקלס. "רבים הודו שלא שיערו כלל שבית-המקדש היה מרשים כל-כך. זה היה יום מיוחד מאוד ב'אלתא'".
רוזנברג והדגם שבנה. "כאילו יד נעלמה כיוונה אותי" |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:21
זריחה: 6:37
