'הביטול' אצל יהודי גם מצד הגוף
א. תלת שליטין אינון: מוחא ליבא וכבדא. שלושה שליטים הם, המוח, הלב והכבד. דהנה איתא במדרש רבה, עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו רמ"ח איברים של האדם. ולכאורה הלוא זה מספר רמ"ח ולמה הוא אומר מעט, אלא שנקרא מעט מפני שזה קאי על גופו של ישראל, וכתיב כי אתם המעט כו' [מכל העמים] שזה מצד הגוף.
ועל פי פשוט הוא, מה שהם מעט במספר, המעט הזה הוא מצד הגוף. דמצד הנשמה הרי ישראל הם בריבוי ובהגדלה, ורק מצד הגוף הם מעט, אחד מע' אומות.
ועוד טעם שנקראים מעט, לפי שהם מקטינים את עצמם, להיותם בבחינת ביטול, דזה גם כן מצד הגוף, שהרי מצד הנשמה אינו שייך לומר כי אתם המעט כו', שהנשמה היא בביטול בתכלית. אבל אומות העולם הן בבחינת ישות בתכלית, שידוע שאף שאצלם [ישנה] גם כן נפש, אבל הוא בבחינת ישות בתכלית (וכמו תשובת עשיו, יש לי רב כו'), מה שאין כן נפש ישראל.
ומכל מקום, להיות [ש]בגוף יש גם כן בחינת הביטול, לכן נקרא מעט מצד הגוף. כי גם גופו של יהודי שונה הוא בטבע תולדתו. וזהו דכתיב ובנו בחרת, ואיתא בספר של בינונים (פרק מ"ט) שזהו שבנו בחרת הוא מצד הגוף החומרי.
– לבד זאת, מה שאיתא בספר של בינונים (פרק ח') שהוא שד משדין יהודאין ויכול להתברר ולהתתקן, ואינו דומה כלל לאומות העולם שאין להם בירור, אבל נפש הבהמית של ישראל יוכל להתברר ולהיכלל בקדושה –
אמנם העיקר של ובנו בחרת, הוא מצד הגוף דווקא, בגלל היותו גוף של יהודי, שדווקא בגוף קיים כוח עצמות אור אין סוף ברוך הוא.
(ספר השיחות "תורת שלום" עמ' 120 – תרגום מיידיש)
בגוף מתגלה כוח העצמות
[...] והנה עיקר הישות הוא בעולם הזה דווקא, ותכלית הכוונה של ישות העולם הזה הוא הגוף, שבו יש כוח העצמות. וממילא יובן שהגוף הוא בחינת ומדריגת העצמות, זה הוא ("דאָס איז ער"), ולעתיד לבוא אכן יאיר הדבר בגלוי, שהגוף הגשמי יהיה אלקות ודווקא במדריגת העצמות. אלא שאז יהיה זה בגלוי, ועתה הוא נראה בשינוי המהות.
אמנם האמת היא שבהתהוות היש קיים כוח העצמות כנ"ל אלא שהוא מכוסה מאוד, אינו ניכר, והגילוי מזה יהיה לעתיד לבוא. אלא שמכל מקום גם עתה, על ידי קיום המצוות מתגלה האמת במקצת על כל פנים, שהיד המחלקת צדקה כפי חוקי המצווה או כשמנענע בארבעת המינים שבלולב, הנה בעת ההיא הרי ידו הוא מרכבה לאלוקות, וכמו שכתוב בספר של בינונים.
צדיקים מרגישים הגילוי גם עתה
[...] אך מתי קיים כוח זה שבמצות, שיוכלו לגלות אור הנ"ל, זהו דווקא כאשר המצוות נעשות כדבעי – כפי שצריך להיות. שעושה את המצווה מתוך הרגש, שמרגיש את המצווה או שקולט את ההרגש במצַוֶוה המצווה. זאת אומרת, הוא מרגיש את מדריגת בעל הרצון. אז, על-ידי המצוות וקיומן, יכול להתגלות מעין והארה מהגילוי של לעתיד לבוא. אמנם עיקר הגילוי יהיה לעתיד לבוא דווקא, אלא שבצדיקים הגדולים גם כעת (בזמן היותם בעולם הזה) הוא כן. אך מובן שלפי ערכם וערך ההרגש שיהיה להם לעתיד לבוא (דגם אז, בהכרח לומר, שיהיו חלוקי מדרגות עליון ותחתון), אם-כן הרי אז ירגישו אור מופלא ונעלה עד מאוד – הנה לגבי המדרגה ההיא, ההרגש של עכשיו הוא רק מעין והארה כו'.
(שם עמ' 122-123 – תרגום מיידיש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
